*הסיפור המוזר של <mark>אנתוני הורוביץ</mark>*

אל <mark>אנתוני הורוביץ</mark> התוודעתי דרך סדרת הנוער שלו, אלכס ריידר.
לא סבלתי אותה. היא נראתה לי אלימה וחסרת תחכום.
בכל זאת ניסיתי גם את כפר אשמדים שלו, ששמעתי עליו טובות ומצאתי אותו גרוטסקי ולא מעט דוחה.
אין לי תשובה לשאלה למה אחרי שני ניסיונות לא מוצלחים ניסיתי גם את עדשי השוקולד של הבז, ראשון מתוך סדרה נוספת לנוער של הורוביץ, אבל טוב שעשיתי את זה. למרבה ההפתעה

״רצח לפי הזמנה״-<mark>אנתוני הורוביץ</mark>



הוצאת כתר

528 דף



ראשית, זה מתח ופיענוח רצח באנגליה, אך ממש לא קרוב לסגנון של אגטה כריסטי.

רק הפיענוח בסוף שמזכיר את הרקול פוארו.



סוזן ריילנד, שמספרת בגוף ראשון, פותחת עם בן זוגה מלון באי כרתים ויוצאת לגמרי מעבודתה כעורכת ספרים של הסופר אלן קונווי שנרצח.

אבל קונווי ״רודף״ אחרי גם לכרתים.

לורנס ופאולין טריהרן, הבעלים של מלון ״בראנלו הול

#
אחד היתרונות של קריאה בספרים אלקטרונים, הוא שאתה יודע בכל זמן נתון איזה אחוז מהספר קראת. נדיר שאבדוק בספר מודפס, אם אני לא משתעממת, כמה עמודים נשארו לי. אני יכולה לדעת אם זה חצי או שליש אם המספרים פשוטים. נגיד 200 עמודים מ 400 זה חצי, 200 עמודים מ 600 זה שליש (אני יודעת שאתם מתפעלים כמוני מידיעת החשבון שהפגנתי) אם המספרים לא פשוטים, אני כבר צריכה מחשבון וכנראה אוותר על הידיעה. בספר אלקטרוני הנת

אם לנו, הישראלים, יש את הגירסה לילדים של מישקה בן דוד: סדרת "שליחות חשאית" שכותבת דנה אלעזר-הלוי, למה שלבריטים לא תהיה את הגירסה שלהם לילדים לג'יימס בונד?

כן, אלכס ריידר הוא ג'יימס בונד לילדים. הוא מגוייס ע"י סוכנות הביון הבריטית, מצוייד בשלל גאדג'טים מופרכים ומתעמת עם נבלים מופרכים לא פחות.
בספר הראשון בסדרה - נבל עשיר כקורח המחזיק באקווריום ובו מדוזת ענק ארסית במיוחד ומשרת אישי מצולק שלשונ

אני אתחיל בכוונה עם ספר אחר. בספר בשם "מבחר הסיפור העולמי" שיצא בהוצאת א. שרברק בע"מ תל אביב, כנראה בשנות השישים של המאה הקודמת. שם, בינות לדוסטוייבסקי, טולסטוי ובלזק, יחד עם סטיינבק, או הנרי ומקסים גורקי מובא גם הסיפור "צוואת הארדיכל" מאת ארתור קונן דויל. בפתיח הקצר לסיפור כותב עורך האנתולוגיה ר. קמחי כך: "ארתור קונן דויל (1899-1930) מספר אנגלי שהתפרסם בעיקר מסיפוריו הבלשיים על 'שרלוק הולמס' כתב

לפני שקראתי את הספר, קראתי ביקורות עליו. (כי אני כזו. תמיד. וזה דווקא דבר חיובי)
מהביקורות עלה כי זה גלגול מוקדם, גרסה ניאנדרטלית אם תרצו- של הארי פוטר. וכן כי הסוף לא טוב/הרעים מנצחים.
לאחר שסיימתי את הקריאה אני יכולה להכריז כי איני מסכימה עם שתי הטענות הללו:
דבר ראשון- נכון, יש פה שלוש ילדים שעולים על רכבת לבית ספר לכשפים, אבל בזה נגמר הדימיון (כמובן שיש גם את ההורים המרושעים שהם סוג של דארסל

ספר מתיש ביותר.
הספר כתוב כמיטב סיפורי הבלשות של אגאתה כריסטי (הרקולה פוארו, מיס מרפל) ארתור קונן דויל (שרלוק הולמס), ארל סטנלי גרדנר (פרי מייסון), רקס סטאוט (נרו וולף) - שם לכל המשתתפים יש מניע לרצוח את הנרצח, וכל אחד מהם היה מתישהו במקום הרצח. והנה מופיע הבלש החכם, ומתוך הסתכלות נבונה וראיה מפוקחת ושיחות מעמיקות פותר את התעלומה, ותמיד הרוצח הוא היחיד שלא נחשד לאורך כל הסיפור.
אולם בספר זה (

סיפור מתח מעולה מנקודת המבט של בלש פרטי ילד בן 13 (מזכיר לי את אמיל והבלשים)
העלילה מתרחשת בלונדון עם תיאורי נוף עירוני ודמויות צבעוניות
הומור אנגלי שנינות והומור משולבים היטב בסיפור
למרות שזה ספר מיועד לבני נוער
נהניתי לקרוא ואחפש ספר נוסף של אנטוני <mark>הורוביץ</mark> ,
כמו סיפורי דיימון ראניון

דמיינו מותחן. לא סתם מותחן, סרט מותחן מלא אקשן מטורף, פיצוצים, זינוקים של אנשים מתוך חלונות, יריות, התחמקויות נועזות, אומץ-לב ופוקר-פייסים משכנעים במיוחד. ועכשיו, קחו את כל זה ותדחפו את זה לתוך ספר ילדים. זה הספר עדשי השוקולד של הבז.
טים דיאמונד הוא לא הבלש הכי מחודד בקלמר. הוא גם כנראה לא האיש הכי מחודד בכדור הארץ באופן כללי. הוא פותח עסק בילושים כי חשב שזה יהיה כסף טוב, אבל לו ולאחיו הקטן בן ה-