ביקורת ספרותית על רצח לפי הספר - סוזן ריילנד #1 מאת אנתוני הורוביץ
ספר טוב

---

***הסיפור המוזר של אנתוני הורוביץ***

אל אנתוני הורוביץ התוודעתי דרך סדרת הנוער שלו, אלכס ריידר.
לא סבלתי אותה. היא נראתה לי אלימה וחסרת תחכום.
בכל זאת ניסיתי גם את כפר אשמדים שלו, ששמעתי עליו טובות ומצאתי אותו גרוטסקי ולא מעט דוחה.
אין לי תשובה לשאלה למה אחרי שני ניסיונות לא מוצלחים ניסיתי גם את עדשי השוקולד של הבז, ראשון מתוך סדרה נוספת לנוער של הורוביץ, אבל טוב שעשיתי את זה. למרבה ההפתעה הוא היה כתוב היטב, מרתק ואפילו משעשע. הומור בריטי, אתם יודעים.
(כמובן שאת הסדרה הזו, המוצלחת יותר, לא טרחו לתרגם מעבר לספר הראשון, בניגוד לאחותה המיותרת).
לא קורה לי הרבה שאני נתקלת בפער כזה בין ספרים שונים של אותו סופר: ברור שלסופרים יש ספרים מוצלחים יותר ופחות, אבל פה הפער גדול יותר. תחושת דחייה מחלק מהספרים והתפעלות אמיתית מספרים אחרים.
כשנתקלתי בספר המבוגרים שלו, רצח לפי הספר, היה לי ברור שאני מעוניינת לנסות אותו

***הורוביץ. אנתוני הורוביץ***

חשוב להדגיש כי יש גם אחד, גרג הורוביץ שכותב מתח/אקשן/בלש. אבל גרג הורוביץ הוא אמריקאי וכאלה גם הספרים שלו: מתרחשים בארה"ב ועתירי אקשן ואלימות.
אנתוני הורוביץ לעומת זאת הוא בריטי. הספר מתרחש באנגליה והוא כולו מחווה לבלשים הבריטים הקלאסיים ולאגתה כריסטי בראשם.

עורכת ספרותית מקבלת לידיה את כתב היד של הספר האחרון בסדרת הבלש המצליחה "אטיקוס פונד" של הסופר הידוע אלן קונווי. זוהי סדרת הדגל של הוצאת הספרים הקטנה בה היא עובדת. אלא שכתב היד, כמה מרגיז, נקטע לפני הסוף. הפרק האחרון, זה שבו הבלש אוסף את כולם, מצרף את כל הרמזים הקטנים שפוזרו לאורך הספר באופן מחושב, מגלה את הרוצח ומשיב את הסדר על כנו - חסר.
ביקורות שקראתי טענו שמכאן והלאה אין לספר מה מתרחש מחשש לספוילרים, אז ראו הוזהרתם, אבל לדעתי זו אזהרה מיותרת. כל מי שקרא אי פעם ספר בחייו, אפילו לא ספר בלשי, יכול לנחש שבשלב הזה הסופר מת או נעלם, אחרת הוא היה שולח לעורכת את ההמשך במייל או משהו ולא היה ספר, נכון? ומאחר והספר נקרא "רצח לפי הספר" יש להניח שהסופר לא סתם נעלם אלא מת, או שמא נרצח? ולקח איתו לקבר את סוד סופו של כתב היד וזהות הרוצח ואולי גם את זהות הרוצח שלו עצמו.
כך שבעוד אנחנו כוססים ציפורניים וסקרנים לגבי הרצח בספר של אטיקוס פונד, שהוא ספר בלש בריטי קלאסי זרוע רמזים קטנים ומבלבלים, אנחנו צוללים לתוך תעלומה נוספת, "מציאותית" יותר, בתוך סיפור המסגרת של הספר. וגם היא, איזו הפתעה, זרועת רמזים קטנים, חידות ונקודות השקה לסיפור הקטוע.

הספר הזכיר לי קצת את "מאחורי ההר" של מאיה ערד. כתיבת מטא, מחווה לספרות הבלשית, דיונים על ספרי בלש וכל זה מלווה בתעלומה בלשית שמתרחשת בעולם של הסיפור. אבל בעוד שאצל מאיה ערד הדיונים הספרותיים מרתקים והתעלומה במרכז הספר פחות מוצלחת, אצל הורוביץ (שהוא גם התסריטאי של אי אלו עיבודים לספרי אגתה כריסטי, מסתבר, מה שגרם לי לחבב אותו אפילו יותר) יש פחות דיונים או עיסוק מעמיק בז'אנר הבלש אבל יש שתי תעלומות עשויות היטב, וניכר שהוא למד טוב טוב את השיטות של אגתה כריסטי והצליח לעשות בהן יופי של שימוש.
הספר הזה הוא כמו מראה בתוך מראה, מלא קריצות לז'אנר ולעצמו כמו למשל אלן קונוויי, הסופר הבלתי נסבל של סדרת אטיקוס פונד, ששונא את הבלש שלו ממש כמו שארתור קונן דויל שנא את שרלוק הולמס ואגתה כריסטי (כך לפי הורוביץ, אני מאמינה לו) שנאה את פוארו… וכמו שהורוביץ שונא את קונוויי (הוא באמת בלתי נסבל, איך אפשר שלא?)
הוא הצליח אפילו באתגר הגדול: ליצור אצלי עניין בחייה האישיים של המספרת, סוזן ריינולד, שבעצמה ו(לכאורה) בלי קשר לתעלומות שבספר ניצבת על פרשת דרכים בחייה האישיים. רציתי לדעת איך יסתיים הסיפור שלה כמעט כמו שרציתי לדעת "מי עשה את זה" או ליתר דיוק "מי עשו את זה" מכיוון שיש לנו פה יותר מתעלומה אחת. וגם זו קריצה לז'אנר הבלש שבו, לדברי אלן קונוויי, אנשים אינם מתעניינים בדמות הבלש אלא אך ורק בתעלומה הבלשית.

ואם הספר טיפה מגזים עם הגימיקים, כמו הופעת אורח של מתיו פריצ'רד, נכדה של אגתה כריסטי שהוא אדם אמיתי, או פרק סופי שבו אנתוני הורוביץ מתאר ראיון שערך עם אלן קונוויי, אי אפשר שלא לסלוח לו על זה כי הוא באמת ספר נהדר.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על רצח לפי הספר - סוזן ריילנד #1