גיבור המותחן "הכחשה מוחלטת" שכתב סופר המתח האמריקני <mark>דיויד מורל</mark> (הוצאת נירם, 1996) הוא איש המבצעים של הסי.אי.איי סטיבן דקר. עלילת הספר נפתחת ברומא, שם מתנהל מבצע חשאי ללוחמה בטרור שמטרתו איתור וסיכול קבוצת טרור שרצחה את שגריר ארצות הברית באיטליה. דקר "שירת ביחידה הצבאית למשימות מיוחדות, ואחר־כך כסוכן ביון אזרחי" (עמ׳ 66) באגף ללוחמה בטרור בסוכנות הביון המרכזית (CIA). בספר לא נכתב באיזו יחידה שירת ד

"משחק הדמים" - " "first bloodאחד הסרטים האהובים עלי, הספר מצויין גם הוא. שניהם צולחים את מבחן הזמן. מומלץ. מחילה מהקוראים הן מבחינת ספויילרים והן מבחינת דילוג בין הספר לסרט, אנסה לציין מה מאיפה, לעיתיים ייתכן ערבוב.
ג'ון .ג'י. רמבו, לוחם ביחידה מובחרת - "הכומתות הירוקות", גיבור מלחמת ויאטנם, שמגיע לעיירה נידחת בצפון-מערב ארצות-הברית כדי לחפש את השריד האחרון שנותר מיחידתו. בגדיו המרופטים ושערו הא

לא יודע מה נסגר עם הסופר הזה ?
ספר עם רעיון טוב אבל כלכך רע !
מתחיל מותח וממשיך עייף ,
מה זה עייף ? יותר עייף מהמסרק גבות של נוסבאום !
משפחה שבורחת ממתנקשים לאחר שהאב האהבל , כתב משהו על מתנקש כמו אידיוט והתנצל כמו דביל !
לא רוצה לעשות ספויילר אבל מצד שני לא רוצה שתסבלו כמוני ...
התינוק מת בהתחלה , אח"כ אישתו , אח"כ הילדה שלו ורק הוא נשאר אם כוונת על המתנקש אבל מחליט לא לירות !
בא לי לירו

מכירים את זה, שאתה זקוקים לכמה קלוריות ספרותיות זמינות, וחם מדי להיכנס עכשיו לאיזה משהו שמחייב אותך גם לחשוב? אז הנה. הייתי בספריה. והנה, דייויד <mark>מורל</mark>, שהוא בדיוק מי שצריך לקרוא כשצריך איזה ספר פעולה לכמה שעות בלי לבזבז תאי מוח, כשעדיין לא יצא הריצ'ר הבא. דאם יו, לי צ'יילד!

אז יש כאן סופר, רובן בורן, שעשה את טעות חייו וכתב ספר על מנהיג של איזו מיליציה מחתרתית. התוצאה, מסתבר, כל כך לא מצאה חן בעי

אם אין באתר תקציר ואין תמונת כריכה עבור ספר מתח שיצא לפני יותר מעשרים שנה, זה אומר דורשני. בעיקר זה אומר לבדוק מראש מה המצב של ספר באתר לפני שלוקחים אותו מהספריה, כי גם אם לא קוראים סקירות, יש רמזים ברורים שכדאי לא להתעלם מהם.

אז הנה רמז: כוכב אחד. אל תטרחו לקרוא. ועכשיו לפירוט.

למה קוראים ספר מתח/פעולה? ברור שזה סוג של בידור, אבל איזה סוג בדיוק? מה אנחנו מחפשים בעצם בספר כזה? בדרך כלל מחפש

ספר מופרך, מתחיל מותח מאוד כשהגיבור, הכתב החוקר מאט פיטמן, החל בתחקיר אחר ג'ונתן מילגייט, אחד מחמשת היועצים הגדולים של נשיאי ארצות הברית המואשם בכך שעמד לקנות נשק גרעיני מברית המועצות לשעבר, והופכת למרוץ של פיטמן על חייו בו הוא הופך מכתב לאיש מבצעים מיומן (ללא הכשרה כלל) הבקי בשימוש באקדח ובשאר תרגילים ולתעלומה שפתרונה מגוחך. בקיצור מיותר.

דיוויד <mark>מורל</mark> היה בן 27 כשהתיישב לכתוב את רומן הביכורים שלו. מה שקרה לו זו פנטזיה מצד אחד, וטרגדיה מצד שני. פנטזיה, כי הספר שיצא לו הפך לרב-מכר, תורגם למעל 15 שפות, קצר ביקורות מהללות ולדעתי ראוי להיכלל ברשימה של -great american novels. טרגדיה, כי ברור שהסופר שרף את עצמו ולעולם לא הצליח ולא יצליח לשחזר את ההצלחה הזו. וכדי להוסיף חטא על פשע הספר עובד לסרט שהשאיר פירורים בודדים מהעומק המקורי של העלילה

הספר "משחק הדמים" מאת דיוויד <mark>מורל</mark> (הוצאת כרם, 1987) מספר על שיבתו של אדם לארצו לאחר שנים רבות שעשה במלחמה. ארץ שהשתנתה ואדם שהשתנה אף הוא. השילוב ביניהם הופך במהרה נפיץ.

ג'ון רמבו שירת בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית ולחם בווייטנאם, "הכומתות הירוקות", ועוטר בעיטור הכבוד של הקונגרס על גבורתו בשדה הקרב. מכונת-ההרג, אשר אומן וחושל בדיוק למטרה זו. "המדריכים שלו דאגו לכך שהם לא יוכלו לחדש לא הרב

טוב לדעת שהספר הזה הוא הבסיס לסרט "רמבו: משחק הדמים". זה המקום להתוודות - לא ראיתי ולו סרט אחד מסדרת הסרטים של "רמבו". ובהתחשב בספר, אין לי ספק שהעיבוד הוא עיבוד חופשי מאוד (גם לא הייתי רוצה לראות את סילבסטר סטאלון רץ בעירום מלא בכל מיני מקומות, אבל זו אני...).

"גיליתי" במקרה את הספר בספריה, וקפצתי על התגלית משום שאני אוהבת לקרוא את דיוויד <mark>מורל</mark>.
זה ספר הביכורים שלו. ראשון מבין רבים וטובים. וכב