• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
עדן

עדן

מאת נגה אלבלך

הביקורת של rea

תמונה של rea
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
עדן

עדן

מאת נגה אלבלך

הביקורת של rea

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של rea
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה:2025
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/4
ביקורות על עדן
הבאה
shila1973
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני שנה

“את נגה (אלבלך) פגשתי בפעם הראשונה פנים מול פנים בשבוע הספר האחרון. הייתי עם אמי וכמעט פספסתי את הדו”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנה•2 דקות קריאה

עדן הוא רומן בשלושה קולות. שלוש נשים בגיל שונה ובמעמד שונה בחיים מחפשות אהבה והבנה. בספר שלושה חלקים כל חלק עומד בפני עצמו.
רוני אישה העובדת במשרד ממשלתי, מוצאת את עצמה במשבר נפשי ומחפשת מזור בשיטוטים בעיר והקשבה לאנשים זרים.
בחלק השני מסופר על דנה ורגב שני צעירים המקימים בית קפה והיחסים ביניהם טובים ומעניינים. רגב אוהב מאוד מוזיקה, אך אין לו מושג בניהול. בשביל זה יש את דנה צעירה מוכשרת וחדת לשון, מומחית לניהול והנעה של אנשים כאשר גם היא נתקלת במחסום נפשי עליו היא מתגברת בעזרת רגב. לדנה זוג הורים בעלי פיגור שכלי עליהם כותבת הסופרת באהבה רבה ובחמלה גדולה ויפה לקרוא כמה הם דואגים לדנה ביתם היחידה והאהובה.
בחלק השלישי מעלה הסופרת הילוך וכותבת על מלחמת חרבות ברזל מבעד לעיניה של נועה אישה בשנות החמישים שלה המחליטה לקום ולעשות מעשה בשעה קשה מאוד לה ולמדינה כולה.
נהניתי מאוד לקרוא את עדן. קראתי אותו ביום אחד. הקריאה בו זורמת ומסקרנת והכתיבה של נגה אלבלך היא מעולה, ישראלית, נשית ומרתקת.
במהלך הקריאה חשתי שהסופרת נותנת לי יד ומכניסה אותי ללב הסיפור בעדינות ובאהבה.
הספר מכיל 270 עמודים.
הספר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ספר חדש יצא בחודש מרץ 2025.
לסיכום: אני ממליץ על הספר המעולה הזה. ספרות ישראלית ישירה הנכנסת ישר ללב וגורמת לקורא הנאה ועניין.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של Cantona
Cantona
תמונה של shila1973
shila1973
תמונה של dina
dina
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של רויטל ק.
רויטל ק.
תמונה של yaelhar
yaelhar
18קוראים|גיל ממוצע52|50%נשים

על המבקר

תמונה של rea

rea

ותיק
חבר מזה 9 שנים
344 ביקורות•1 נבחרות•5,644 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•קובצי סיפורים - אנתולוגיות
תמונה של rea
rea
ותיק
חבר באתר מזה 9 שנים
ביקורות344
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל5,644
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית184ספרות מתורגמת117קובצי סיפורים - אנתולוגיות8

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של rea

הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ קוֹרֵא שִׁירִים

הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ קוֹרֵא שִׁירִים

שמעון צימר

אחרי שסיימתי לקרוא, הבנתי שהספר הזה הוא לא רק ספרות, הוא קליניקה פסיכולוגית מבריקה ואכזרית של הגבר הישראלי הבורח מעצמו. עזבו עלילה, הנה מה שקורה שם באמת מבחינה נפשית:🔹 הגוף כזירת חרדה (היפוכונדריה כמסך עשן): הגיבורים עסוקים באובססיביות במצב הבריאותי ובכדורים שלהם. למה? כי קל יותר לפחד מהתקף לב מאשר להתמודד עם האימה האמתית: ריקנות קיומית וכישלון יצירתי. המחלה המדומה היא מנגנון הגנה שנותן להם תירוץ לא לפעול בעולם.🔹 האגו הפצוע והרעב להכרה: הכותרת המרירה אומרת הכול. הגיבורים תופסים את עצמם כגאונים, ומולם עומד עולם מנוכר שמעדיף ארוחת בוקר יקרה בבית קפה על פני שירה עברית. במקום לבדוק את עצמם, הם מסתגרים בבדידות מזהרת של "לא מובנים". קומפולסיית הבריחה: הנדודים בספר הם לא טיול, הם בריחה כפייתית מטראומות וחרדת נטישה. הם מנסים לברוח מהמחנק התל-אביבי למקומות "פראיים" כדי להיוולד מחדש, אבל המבנה הנפשי שלהם מקובע. הם משחזרים את אותו הרס עצמי בכל מקום, וחוזרים חפויי ראש.
שורה התחתונה: אצל צימר, השירה היא לא כלי לריפוי – היא עוד מנגנון הגנה מתוחכם שנועד להגן על אגו שברירי מפני מפגש אמתי עם המציאות.
מומלץ בחום למי שמחפש כתיבה חשופה בלי פילטרים.
הספר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

לפני 5 ימים•
★★★★★
•rea
מחברת פרידה | דגים

מחברת פרידה | דגים

מיטל זהר

סיימתי לקרוא אותו עכשיו, והלב שלי עדיין דופק חזק.
זה לא ספר רגיל. זה איחוד של שני יומנים אישיים, חשופים ברמות שכמעט קשה לשאת. החלק הראשון ("מחברת פרידה") מפרק לגורמים שברון לב ופרידה זוגית, לא כרומנטיקה עצובה אלא כאירוע פיזי ואלים שמפרק את הנפש. החלק השני ("דגים") נכתב שנים אחר כך, ומתעד התמודדות עם סרטן קשה במציאות ישראלית מדממת. מיטל זהר כותבת בלי שום פילטרים. אין פה סנטימנטליות, אין נחמות זולות, ואין ניסיון לייפות את הכאב או את החולי. הכתיבה שלה רזה, מדויקת וישירה כמו סכין מנתחים. היא מביטה לקטסטרופה הפרטית והציבורית ישר בעיניים, וזועקת מתוך הדפים משפט אחד שמסרב להרפות: "אני רוצה לחיות". יצאתי מהקריאה הזו מטולטל, פצוע, אבל גם מלא הערכה לעוצמה שיש במילים. ספר חובה לכל מי שמחפש ספרות אמיצה, חסרת פשרות, שנוגעת בעצב החשוף של הקיום.
הספר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

לפני שבוע•
★★★★★
•rea
דיה הניג

דיה הניג

אילנה ברנשטיין

לקח לי כמה ימים לאסוף את המילים בשביל לכתוב את הפוסט הזה... 💔📖יש ספרים שאתה מסיים לקרוא, סוגר את הכריכה, וממשיך הלאה בחיים. ואז יש את "דיה הניג" של אילנה ברנשטיין. הספר הזה פשוט פירק אותי, ואני עדיין מנסה לעכל את מה שקראתי. הגעתי אליו בלי ציפיות מוגדרות, ומצאתי את עצמי בתוך רכבת הרים פסיכולוגית קשוחה ומטלטלת. הספר מציג מבנה מטורף של מונולוגים וראיונות אחרי מקרה רצח במשפחה, וזה מרגיש כאילו אתה מציץ לתוך הסיוט הכי גדול של אנשים נורמטיביים לחלוטין. מה שתפס אותי חזק זו הדרך שבה ברנשטיין מתארת אלימות רגשית. בלי צעקות, בלי סימנים כחולים – רק כוחניות שקטה, מילים חדות ושתיקות שפשוט מחריבות נפש של אדם מבפנים. הכתיבה שלה היא כמו בוקס ישיר בבטן, בלי פילטרים ובלי הנחות לקורא. זה היה קריאה אינטנסיבית, לפעמים כואבת פיזית, אבל לא יכולתי להניח את הספר מהיד. הוא הולך איתי כבר כמה ימים ברצף ולא יוצא לי מהראש. בעיניי, זו יצירת מופת ישראלית מטורפת, גם אם היא רחוקה מלהיות קלה לעיכול.

לפני שבוע•
★★★★★
•rea
הסטודנט - חדר עבודה

הסטודנט - חדר עבודה

מיכל בן-נפתלי

סיימתי לקרוא את הספר החדש של מיכל בן נפתלי, והוא לא מרפה ממני. הספר מורכב משתי נובלות יפהפיות ומשלימות, שכל אחת מהן תוקפת מכיוון אחר את המושגים הכי בסיסיים של החיים שלנו: הורות, היעדר, ומשפחה.
בנובלה הראשונה, "הסטודנט", אנחנו פוגשים זוג מרצים מבוגרים לפילוסופיה שבחרו לא להביא ילדים. השקט שלהם מופר כשהם "מאמצים" רוחנית סטודנט צעיר, אבל ההיעלמות הפתאומית שלו מותירה אותם עם שאלות קשות על הבחירה שלהם ועל האשמה שמגיעה אחריה. הכתיבה כאן פילוסופית, מאופקת ודוקרת.
בנובלה השנייה, "חדר עבודה", הכיוון מתהפך. הפעם מדובר בממואר אישי ואינטימי של ילדה שגדלה ממש בתוך חדר העבודה העמוס של אביה, מוקפת באנציקלופדיות ובשתיקה המורכבת של אמה. זהו ניתוח מרתק של המשפחתיות הבורגנית, ושל הניסיון של אישה למצוא את הקול שלה בתוך עולם גברי ואינטלקטואלי. בן נפתלי כותבת בסגנון המינימליסטי והמדויק שמאפיין אותה (מי שקרא את "המורה" יזהה מיד). זה לא ספר טיסה, אלא ספר שדורש קריאה איטית, כזו שמשאירה חומר למחשבה הרבה אחרי שהדף האחרון נסגר.
מומלץ בחום למי שמחפש ספרות עברית במיטבה, שלא מפחדת לגעת במקומות הכי חשופים של הנפש.
הספר יצא בהקשרים, ידיעות אחרונות, יצירה עברית. בסדרת 'חוג קריאה'.
עורך אחראי: גיא בן נון
עורכי הסדרה: יגאל שוורץ ולי ממן.
עורכת הספר: לי ממן.

לפני שבועיים•
★★★★★
•rea
בין השניה לשלישית

בין השניה לשלישית

גיא עד

בין השניה לשלישית הוא ספרה העשירי של גיא עד. הספר מציג מגוון דמויות שמתקשות להיות שייכות או להיות חלק מקבוצה.
במרכז הספר עומדת אישה יפה ובתה החכמה, ולצדן אהוב בעל מום.
נוסף להם יש כלב, וילד יחדיו הם כמעין 'משפחה', ייחודית ושולית הרוצה לחיות בשלום הרחק מהמרכז המלחיץ.
הנובלה הזו היא מופת של כתיבה ישראלית. היא דוחסת לתוכה את כל המרכיבים של החברה הישראלית: זוגיות, יחסי אב, אם בנים, בנות. חיכוכים במשפחה, חיכוכים בישוב וחיכוכים במדינה. גיא עד בנתה פה עולם פנימי מצד אחד, בו הדמויות נעות לפי קצב פנימי, ואינן נענות לציפיות החברה. אך מצד שני כאשר הילד שכבר הפך גבר נועד להתגייס, האב והאם שולחים אותו להגן על המדינה.
הספר הוא בעל 193 עמודים.
זה ללא ספק אחד הספרים המיוחדים שיצא לי לקרוא בזמן האחרון. המתח הפנימי של הדמויות עבר אלי, והעביר לי היטב את קשייהן ולבטיהן, של הדמויות הן הגבריות והן הנשיות.
קראתי את הספר בכמה שעות זהו ספר קיצי שמתאים לקיץ הישראלי, אך עדיין מספק בריחה מהמציאות הישראלית הקשה.
הספר יצא בהוצאת 'יצירה עברית' במסגרת 'חוג קריאה' בעריכתם של פרופ' יגאל שוורץ ודקלה קידר. הספר יצא ב'מכון הקשרים' בשיתוף 'ידיעות ספרים.'
ספר חדש יצא במאי 2026.
עורך אחראי: גיא בן נון
עורכי הסדרה: לי ממן ויגאל שוורץ
עורכת הספר: שלומית הרלינג
לסיכום. גיא עד היא סופרת ישראלית מוכשרת שכותבת פרוזה דחוסה, מצומצמת ומדויקת. המרחק בין המילים למשפטים ולפסקאות יוצרים אצל הקורא, חוויה משמעותית ומיוחדת, וללא ספק הספר הזה עוד ילווה אותי ימים רבים.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•rea
אובססיה : דו"ח מעקב

אובססיה : דו"ח מעקב

ליאת פלדמן

השבוע סיימתי לקרוא את 'אובססיה' של ליאת פלדמן, ספר שפשוט לא נתן לי להניח אותו מהיד וקראתי אותו בנשימה אחת ביום אחד.
הספר כתוב בצורה ייחודית – כדו"ח מעקב יבש לכאורה,
אבל כזה שמלא ברגש מתפרץ ואובססיבי. הוא עוקב אחרי אישה שלא מצליחה להשלים עם סיום הקשר שלה, ומתחילה 'לבלוש' אחרי האקסית שלה ברחובות תל אביב.
מה שכל כך חזק בספר הזה הוא הגבול הדק שפלדמן משרטטת בין שברון לב לגיטימי לבין אובדן שפיות. מצד אחד, קל לשפוט את הגיבורה על המעשים הקיצוניים שלה, אבל מצד שני, מי מאיתנו לא הרגיש פעם את הצורך הבלתי נשלט הזה לדעת 'מה הצד השני עושה עכשיו?'.
הכתיבה של פלדמן ישירה, חשופה ולפעמים כואבת מאוד. זה לא ספר מתח רגיל, אלא מסע פסיכולוגי לתוך הנפש של מישהי שפשוט מסרבת להגיד 'זה נגמר'.
לסיכום: ספר מטלטל, קצבי וחשוף. מומלץ לכל מי שאוהב ספרות שחופרת עמוק בתוך מערכות יחסים ולא מפחדת להראות את הצדדים הפחות יפים שלנו."

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•rea
הזדמנות לפני אחרונה

הזדמנות לפני אחרונה

דרור משעני

כולנו מכירים את התחושה הזו של פחד לאבד משהו טוב שקרה לנו. ב"הזדמנות לפני אחרונה", דרור משעני לוקח את הפחד הזה לקצה הכי אפל שלו.
אלי, הגיבור, הוא לא רוצח ולא נבל. הוא בסך הכל אדם שבור שרוצה לאהוב שוב. אבל כשהוא פוגש את ליה, הוא עושה טעות אחת קטנה – שתיקה אחת במקום הלא נכון – שהופכת לכדור שלג של שקרים.
מה ששבר אותי בספר זה לא ה"מתח" הבלשי, אלא הבדידות. אלי נמצא ליד ליה, מחבק אותה ומנחם אותה, כשבפנים הוא נושא סוד שמרעיל את הכל. משעני מצליח להפוך אירוע יומיומי כמו מציאת כלב מת למחנק בגרון. הוא מראה לנו איך ברגע אחד של חולשה, אנחנו יכולים להפוך לאנשים שאנחנו הכי מפחדים להיות – אלו שבוגדים באמון של מי שחשוב להם.
זהו ספר על אשמה שאין לה לאן ללכת. הוא שואל שאלות קשות: האם אנחנו באמת מכירים את מי שישן לצידנו? והאם "כוונה טובה" יכולה לכפר על שקר כל כך עמוק?
סיימתי את הספר עם תחושה חזקה שגם אם האהבה מקבלת הזדמנות נוספת, הצלקת של חוסר האמון תמיד תישאר שם. ספר חכם, כואב ובעיקר אנושי מאוד.

לפני חודש•
★★★★★
•rea
אמא מתה

אמא מתה

איציק יושע

בספר "אמא מתה", איציק יושע מנפץ את אחד הטאבוים הגדולים בחברה הישראלית – חובת הסליחה והגעגוע להורים. דרך סיפורם של שלושה אחים הנפגשים להלוויית אמם, יושע פורש יריעה חשופה ומטלטלת של ילדות בצל התעללות פיזית ונפשית קשה. הכתיבה שלו אינה מנסה להתייפות או למצוא חן; היא ישירה, דחוסה ורוויה בכעס מוצדק שנותר בוער גם עשורים לאחר מכן.
מה שהופך את הספר למרתק במיוחד הוא הדינמיקה בין האחים, שכל אחד מהם נושא את צלקות העבר בצורה אחרת, והאומץ של המספר להצהיר בקול רם שהמוות הוא לעיתים שחרור ולא רק אובדן. זוהי בדיה אוטוביוגרפית שמרגישה כמו עדות חיה, המעניקה לגיטימציה לכל מי שחווה הורות פוגענית להפסיק להרגיש אשם על חוסר האהבה שלו. למרות הנושא הקשה, הספר נקרא בנשימה אחת בזכות קצב מהיר וכנות נוקבת, והוא מותיר את הקורא עם המחשבה המנחמת שלעיתים התיקון האמיתי נמצא דווקא ביכולת להביט לאמת בעיניים ולומר אותה ללא פחד.

לפני חודש•
★★★★★
•rea
סיפור למאזין שותק

סיפור למאזין שותק

ניבה רטנר

הספר הוא קובץ הכולל נובלה ושלושה סיפורים קצרים, המשרטטים את עולמן של נשים החיות "בשוליים" של חייהן. הגיבורות – החל מפקידה אפורה שמנהלת רומנים וירטואליים, דרך אישה כבדת משקל המסתגרת בביתה, ועד קשישה המתנסה בסמים – כולן מחפשות דרך להישמע בעולם שמתעלם מהן.
הנושאים המרכזיים:
החיים הכפולים: הפער בין המסיכה שהנשים עוטות מול החברה לבין היצרים והסודות הכמוסים שלהן.
בדידות וטכנולוגיה: השימוש בצ'אטים ובאינטרנט כמרחב יחיד שבו הן מרגישות חופשיות ומושכות.
קול מול שתיקה: הכמיהה למצוא "מאזין" שיקבל אותן ללא שיפוט.
בשורה התחתונה:
זהו ספר ישיר, לעיתים בוטה ואירוטי, שנותן קול לנשים "שקופות". רטנר כותבת ברגישות ובציניות על המחיר של בדידות מודרנית ועל הניסיון הנואש למצוא אינטימיות ומשמעות.

לפני חודש•
★★★★★
•rea

ביקורות נוספות על "עדן"

עדן

עדן

נגה אלבלך

את נגה (אלבלך) פגשתי בפעם הראשונה פנים מול פנים בשבוע הספר האחרון.
הייתי עם אמי וכמעט פספסתי את הדוכן של הוצאת הקיבוץ המאוחד כשלפתע ראיתי אותה עומדת שם לבדה.
לרגע חשבתי שזאת סטודנטית או אולי תיכוניסטית שרוצה לעשות קצת כסף מהצד: רזה, קטנה, ממושקפת ועם רעמת תלתלים אדמונית, נו, ילדונת בקיצור ואז כשהתקרבתי נזכרתי שקראתי עליה כתבה באינטרנט והיא נראתה בדיוק אותו הדבר: ללא מייקאפ או ריטושים, endlessly חמודה ושקטה למדי.
״זאת נגה״ הודעתי לאמי בקול רם, סופרת נפלאה שכתבה את ״האיש הזקן: פרידה״ וסילנד .
אני חייבת לקנות לך את הספר שכתבה על אביה.
ואז הצגתי את עצמי וביקשתי המלצות על ספרים נוספים והיא חשבה לרגע וכל מה שהצביעה עליו לקחתי ואז נגמרו לי התירוצים להיות במחיצתה וקצת הצטערתי.
אמי ליחששה לי: את לא רוצה להגיד שלום לחיים (באר), גברת גרופי? אז המשכנו משם הלאה ולבי התרחב קמעה.
נגה סופרת באמת מחוננת ונשגב מבינתי איך פספסתי את ספרה האחרון ״עדן״. אני מניחה שהייתי, כמו רבים אחרים, במחשבות, בהרהורים, במכאובים שונים ומשונים.
חודשים לא נגעתי בספר, נמנעת ממילים ומאנשים עד שהחלטתי שהגיע הזמן ואני שמחה, כ״כ שמחה ש-עדן פתאום קפץ עלי.
מהרגע שפצחתי בקריאתו נחתו עלי מראות ובתי קפה תל אביבים, אנשים שאני בטוחה שפעם פגשתי ושוחחתי ואווירה ספוגה בגעגועים על ימים שחלפו לבלי שוב.
דמויות הנשים בסיפור כל כך משכנעות: חזקות, עקשניות, מופנמות וחכמות עד כי רציתי להיות במחיצתן או לפחות להיות חברתן.
העלילה זורמת, לרגעים מתעכבת על הרהור פילוסופי,
או על רעיון מופשט אך אין בכך הפרעה או הסחת דעת, להיפך הדבר מוסיף משמעות לאופיין של הדמויות.
הפשטות, הנזירות הינן חלק בלתי נפרד מכתיבתה של אלבלך והיא מאפשרת קריאה ללא שיפוטיות אך אני מודה כי החלק האחרון בסיפור דיי הפתיע אותי . הוא היה כמעט דמיוני ולא ידעתי מה לחשוב עליו.
בכל מקרה, מאוד נהניתי מהקריאה שהייתה בפעם הראשונה מזה חודשים, מתמסרת ומרנינה.
ספר נפלא!

לפני שנה•
★★★★★
•shila1973
עדן

עדן

נגה אלבלך

וואו, איזה ספר מקסים! שלוש נובלות, אחת מהן ("עדן" - האמצעית והארוכה ביותר) היא מופת של אהבת אדם ואופטימיות, וגם השתיים האחרות מקסימות.
יש מעט קשר בין הדמויות בנובלות, אבל הקשר העמוק יותר הוא בחיפוש של הדמויות אחר משמעות, אחר חיבור אמיתי לבני אדם אחרים ולחיים בעלי ערך.
ממליץ על הספר הזה בכל פה.

לפני חודש•
★★★★★
•Cantona
עדן

עדן

נגה אלבלך

לא התלהבתי כמו הדברים שבגב הספר או כדברי קודמי.
השיחות המרובות בספר התישו אותי, לעתים דילגתי, ולעתים חלפה מחשבה במוחי: אם אין על מה לכתוב, אז לא צריך לכתוב.

לפני שנה•יוסי נינוה