ביקורת ספרותית על הקרב על המערב - כך ינצחו האומות החופשיות את עידן הטירוף מאת דאגלס מאריי
ספר מעולה

---

על הוצאת סלע מאיר להצטער צער עמוק על כי מסרה את מלאכת התרגום של ספר חשוב זה לידי אחת ענבל אלוני. נראה כי לא היה גם עורך/ת תרגום בתמונה. בתמורה קיבלנו ספר עם תרגום רהוט לרוב ולפעמים כזה שנעשה מתוך שכרות מלווה בגיהוקים לא נעימים לאוזן. למשל, מיהו מאו צה-דון?
הכריכה בחו"ל לבנה ונאה וכאן עברה מין פיגוע בצבע קיא. ראו הוזהרתם.
הספר הזה נסקר ע"י לבן פריבילג, שאם תחדרו לחשבון הבנק הפריבילגי שלו עם מכשיר לגילוי מתכות, המכשיר ישתוק לנצח. זה גילוי נאות לספר העוסק בשנאה ללבנים פריבילגים, גם אם הם עניים.
מאריי מביא לפנינו בדרכו הצחה והמשעשעת לעיתים, את סיפור המערב שירד מנכסיו. זהו אותו מערב בעל נכסי צאן ברזל מוכחים ורבים מיני ספור. אבל רצה המקרה והספר נכתב ב-2021, פורסם ב-2022 וכל מאורעות 2023-2024 חסרים, בעיקר אלה הנוגעים לאוניברסיטאות סטנפורד והרווארד, אותן אוניברסיטאות המככבות תמיד בעשירייה הפותחת של אוניברסיטאות ברמה הבינלאומית. הן גם מככבות מאז ועתה בין רשימת חמשת המטורללות הבינלאומיות.
מה שמובא לפנינו בספר הוא מזמור התנצלות לכאורה של המערב על היותו מערב: לבן, עשיר, יצירתי, שולט. לכאורה. משום שאם ניקח מאורע אחד בולט, שממנו החלה כל המהומה, יהיה זה מוות מברך לבנה שהונחה על צוואר שחור, ברכו הלבנה של שוטר על אחד ג'ורג' פלויד, אירוע שזכה לסיקור חסר תקדים גם בשלל הסיקורים ההיסטריים האמריקאיים. אז נכנסה פעילות תנועת BLM (Black Lives Matter) לאור הזרקורים. בעקבות זאת, כל דבר עם הד רחוק של גזענות ושמץ פריבילגיות לבנה זכה להשמצה ואף השחתה פיזית. מילא כשמדובר בארה"ב, שם העבדות שהיתה ונותרה בזיכרון ועדיין גורמת להתנגשויות על רקע גזעי, אבל כשזה גולש לאנגליה, גבה מורמת. האימפריה הבריטית טרחה רבות בפעילותה בכל תחום אפשרי כנגד העבדות. פתאום פסלו של גדול הפוליטיקאים, שהציל את העולם מהנאציזם והפשיזם, צ'רצ'יל, נצבע באדום ומוסר זמנית מכנו מפחד זעם ההמון, הנבער לרוב. וזה לא הפסל היחיד המושחת. רבות העיריות היוצאות לפעולות מנע באירופה וארה"ב ומסירות פסלים של מי שחשודים בקמצוץ חשד לעבר קולוניאלי כשלהו. קחו את הקולוניאליזם מהודו ואין מערכת רכבות ומינהל תקין. זאת במדינה הגדולה על פני כדור הארץ. קצת פרופורציה.
הספר, אם כן, עוסק במערב המגן ומתנצל על קיומו, הצריך להסביר מדוע יש פסטיבלים של אוריינטליזם, שארה"ב צריכה להתנצל בפני סין, מדינה עם זכויות אדם מפוקפקות, שהדים של מוזיקה אפריקאית שהולחנו ע"י לבנים כהוקרה ואהבה מחייבים התנצלות. תבינו, אם כן, שמשהו לא תקין.
לו התבקש מאריי להרחיב הספר לזמנים שלאחר השביעי באוקטובר ולספר מה התרחש באוניברסיטאות המטורללות האמריקאיות, בטח היה שב ותוהה, האם הגזענות הלבנה הביאה למשרה הרמה את קלודין גיי השחורה מאוניברסיטת הרווארד סתם כנערת פוסטר. אוניברסיטה כזו בטח לא תעשה מעשה שכזה ללא תבונה עמוקה ומחשבה תחילה. אז הביאו את קלודין גיי וזו הצליחה ליצור את מופע הבושה הגדול לאוניברסיטה בעקבות חוסר יכולתה להסביר גזענות כלפי יהודים בעקבות טבח אוקטובר. מאריי היה כותב פרק נכבד על כך מכל זווית אפשרית.
אם טרם נפל האסימון, מאריי, הידוע בקליפים מאירי העיניים שלו והמשעשעים בטיקטוק, מביא לפנינו ספר על המערב המתנצל, המגמגם, המסביר והנשלח לפינה להתבייש. הוא מצר על כך וחושב שלא כך צריך לטפל בבעיה. יותר מזה, הוא חושב שאין בעיה. אפילו אודישנים עם מסך, כך שתזמורת המבקשת לקבל לשורותיה נגן קלרינט או פסנתרן, לא זכה להתקיים. המסך הואשם בגזענות. מגלי גזענות, בלי שאהיה גזען, מתגלים בשיא טפשותם. הטלוויזיה והקולנוע מלאים בדמויות רב תרבותיות, הסדרה משחק הדיונון הנצפה ביותר היא בכלל מדרום קוריאה. כך שעל מה נלין?
ואם נלך רגע לעולם הרפואה, הנה נמצאה מחלה אוטואימונית חדשה: תקיפה של כל הטוב, הנאה, החדשני והמתקדם במערב. מחלות אוטואימוניות הן דבר חדש בימי הרפואה המודרנית. טרם נמצא שיקוי מתאים להבראה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על הקרב על המערב - כך ינצחו האומות החופשיות את עידן הטירוף