את <mark>נעם חורב</mark> מכרתי בחנות כשעוד היה רק טיוטה של אושר, המכירה היתה בשיאה, לא היה צריך לכתוב על הכריכה "רב מכר של הניו-יורק טיימס" (סימן לספר גרוע במיוחד), ופתאום יום אחד הפתעה: 100,000 על הכריכה. הרבה סופרים בארץ היו חולמים למכור כך, אפילו בחו"ל לא היו מתביישים. עברה שנה וקצת, עוד הפתעה נוחתת עלינו בשעה טובה ומוצלחת: 150,000. עכשיו כבר ברור שהטיוטה הפכה לאושר נקי, מה שמבהיר את עניין לכידת השמש בצנצנת

לא בדיוק ביקורת אלא יותר כתב מחאה.
אחרי הפיגוע המתועב שבו נרצחו שני אחים בהפרש של שבועיים מפיגוע אחר בו נרצחו שני אחים, שבצרוף מקרים שיכול להתרחש רק בישראל הם נקראו באותם השמות, פרסם נועם <mark>חורב</mark> שיר שזכה לתפוצה גדולה ברשתות החברתיות. השיר כל כך מביך וכל כך דליל ברוחו ובעוצמתו שחשבתי בהתחלה שמדובר בפרודיה על שיר של נועם <mark>חורב</mark>. לחרדתי הסתבר שלא. זהו שיר מקורי של הבחור שגרר שיתופים רבים וטוקבקים משתפכי

כשהולכים עם סקאוט לספרייה, צריכים לקחת בחשבון שהאירוע הזה לא יסתיים כל כך מהר... למזלי, במדף הספרים החדשים נח לו הספר הזה, "ספר שירים", ספר שמתאים בול לקרוא כשמחכים למישהו, בקריאה לא מחייבת וללא רצף עלילתי כמו בפרוזה.

"ספר שירים" במרכאות, כי אלה לא בדיוק שירים. אלה קטעים. חלקם אמנם עם חרוזים, אבל אלה פחות או יותר הדברים היחידים שמשותפים לשירים (אם כי יש קטעים לא מעטים שאין בהם חרוזים כלל, והם י

לפני שנה קניתי את הספר של <mark>נעם חורב</mark> לעצמי מתנה לחג (:
אני מתייחסת אליו כאל קופסת ממתקים - כל פעם שיר/סיפור קצר אחד לקרוא, שלא ייגמר האושר הזה
נעם מוכשר בצורה יוצאת דופן לטעמי, כותב את מה שכולנו מרגישים ולא תמיד רוצים לומר
מלא רגש, כושר ביטוי, בין המילים והמשפטים כל אחד יכול למצוא את עצמו ולפעמים זה מביך. אבל אמיתי.
אוהבת מאודדדדד

מבקרת: ליאל

<mark>נעם חורב</mark> יכול להיות מאושר.
הוא אמר שהאושר שלו זה כאשר כל מי שקורא את הספר שלו מתחבר, מזדהה, מוצא נחמה במילים שלו ואני הרגשתי את כל זה ביחד!
הוא כותב בצורה הכי יפה שבן אדם יכול לכתוב,
בכל שורה יש עומקים נסתרים, בכל טקסט תמיד נמצא משפט שנתחבר אליו שנרגיש שהוא דיבר עלינו שהוא כתב את זה עלינו וזה מה שכל כך מיוחד בספר.
הוא כותב את כל מה שתמיד רצינו להגיד אבל אנחנו לא מעיזים לומר,
הו

<mark>נעם חורב</mark> הוא תעודת עניות לספרות העברית. גרפומן זה שבח. שירה קלישאית רדודה מבחינה רגשית, מתחנפת לקוראים ומלאה בעצמה. העובדה שהספרים הללו נמכרים וזוכים לפרסום רק מעידה לאילו תהומות הדרדרנו.

נועם <mark>חורב</mark> הוא אחד מכותבי המילים הצעירים המוכרים ביותר בארץ.
הוא כתב שירים לרמי קליינשטיין (מתנות קטנות), לריטה (באתי אלייך), לליאור נרקיס (יש כאן טוב) ועוד.
האגדה מספרת שנועם האנונימי של לפני כעשור וחצי היה מגיע להופעות של כל האומנים הנ"ל ועוד רבים אחרים עם קלסר שירים למגירה, ורודף אחריהם כדי שיעיפו מבט בשירים שהוא רוצה להציע להם.
מאז הוא כבר הפך לשם מוכר מאוד בתעשיית המוזיקה בישראל, זכה בפרסי

נועם <mark>חורב</mark> כותב שירים,
חלקם בחריזה קלסית כמו בפזמונים וחלקים במשקלים יותר מודרניים, אבל כולם נוגעים בחלקים השונים של החיים.
הספר מעוצב בסגנון מינימליסטי ומוקפד מאוד.
מצאתי את עצמי מזדהה עם שורות רבות, מסמנת לי איזה שיר לשלוח למי ממכרי, ואף מוחה דמעה.
על ההצלחה של הספר הזה מעידה המהדורה הראשונה שאזלה בתוך כמה ימים מיום הוצאת הספר לשוק.
תודה לך נועם, על מתנת המילים הזו שלך.