כשהולכים עם סקאוט לספרייה, צריכים לקחת בחשבון שהאירוע הזה לא יסתיים כל כך מהר... למזלי, במדף הספרים החדשים נח לו הספר הזה, "ספר שירים", ספר שמתאים בול לקרוא כשמחכים למישהו, בקריאה לא מחייבת וללא רצף עלילתי כמו בפרוזה.
"ספר שירים" במרכאות, כי אלה לא בדיוק שירים. אלה קטעים. חלקם אמנם עם חרוזים, אבל אלה פחות או יותר הדברים היחידים שמשותפים לשירים (אם כי יש קטעים לא מעטים שאין בהם חרוזים כלל, והם יותר כמו סיפורים או אנקדוטות). סגנון הכתיבה של חורב הוא מיוחד, לא מדובר באוסף שירים בסגנון סטנדרטי, אך אם אני צריך לאזכר משורר שחורב מזכיר לי אותו הכי הרבה, זה יהודה אטלס בספרו "הילד הזה הוא אני" (קשה להסביר, משהו בתחושה, מי שקרא את שני הספרים אולי יבין).
מדובר בקטעים מנימי נפשו של המחבר, מלאים בכנות וברגש וביופי, וכן, גם לעיתים בהומור דק המסתתר שם בחלק מהקטעים. לא סתם על כריכות ספריו של נעם חורב ניבטים פניו - משום שהספר הוא ספר שירים על עצמו, על חוויותיו, על מחשבותיו, על נפשו. והפנים, שאמנם הם אובייקט חיצוני, מסמלים הרבה את הפנימיות. בנוסף, לא מעט פעמים, כשנועם חורב כותב בספר על אירוע שחווה בחייו האישיים, הוא חוזר בסופו עם תובנות חשובות על החיים, ומשתף את קוראיו בהם.
אהבתי לקרוא את הספר. הקטעים עם החרוזים היו יפים בקצב שלהם ובחריזה, אך הרגשתי שהם קישוט יפה שמונע ממני להתרכז בטקסט באופן מלא כמו בקטעים הגדושים יותר וללא החריזה, שהיו המועדפים עליי. הקריאה בספר הרגישה לי כמו לקרוא יומן אישי ואינטימי אך מסקרן, שהדחף לקרוא בו חזק יותר מלהזיזו הצידה. חלקים מסוימים בספר עוסקים בחוויותיו בתור הומוסקסואל. לפעמים גם בקטעים שבהם הנושא לא מוזכר מפורשות, ניתן להבין ממנו שהרבה מאוד מהרגש (הכעסים, הפחדים, החרטות, התשוקות וכ'ו) שהוא מוציא על הדף, מגיעים משם, מהנושא הטעון הזה שהעסיק אותו חלקים רבים מחייו (אם כי כמובן יש גם קטעים שהם אוניברסליים וכלליים יותר, שהרבה יזדהו איתם, כמו זוגיות ואהבה, משפחה וחברים, פוליטיקה, שכול, קריירה ועוד). שמש בצנצנת? יותר נכון, שמש שיוצאת מהצנצנת ומרגישה מוארת מאי פעם.
נחשפתי אמנם גם לספרו הקודם, אך בעוד שבספר הקודם רפרפתי (ונהניתי בסך הכל ממה שריפרפתי) את הספר הזה כבר קראתי במלואו. סקאוט ראתה שאני שקוע בו, גם לאחר שסיימה בשעה טובה את ענייניה בספרייה (מי היה מאמין? אם תשאלו לדעתה של סקאוט, הגיע משיח על גבי חמור לבן, משיח בדמותו של נעם חורב, אשר הצליח לעשות את הדבר הבלתי ייאמן - להרגיע את העצבים של זשל"ב חסר הסבלנות, ולגרום לו לשכוח מזה שהוא מחכה לסקאוט שתסיים את ענייניה בספרייה...) , והיא גם הסתקרנה ממנו, אז החליטה לשאול עבורי ועבורה.
***הסקירה מוקדשת לסקאוט. תודה על הספר. את שמש בתוך הצנצנת שנקראת החיים שלי.


















