לא בדיוק ביקורת אלא יותר כתב מחאה.
אחרי הפיגוע המתועב שבו נרצחו שני אחים בהפרש של שבועיים מפיגוע אחר בו נרצחו שני אחים, שבצרוף מקרים שיכול להתרחש רק בישראל הם נקראו באותם השמות, פרסם נועם חורב שיר שזכה לתפוצה גדולה ברשתות החברתיות. השיר כל כך מביך וכל כך דליל ברוחו ובעוצמתו שחשבתי בהתחלה שמדובר בפרודיה על שיר של נועם חורב. לחרדתי הסתבר שלא. זהו שיר מקורי של הבחור שגרר שיתופים רבים וטוקבקים משתפכים. את הספר הזה שאלתי מתלמידה בתיכון רק כדי לנסות להבין את החידה הזאת הקרויה נעם חורב. לא הצלחתי. זוהי אסופת שירים לא קצרה, כולם כולל כולם בנאליים להחריד וחסרי השראה. לחורב אין כשרון כתיבה, הוא פוסע על הקו הכי מרכזי והכי רדוד במיינסטרים: בחריזה ילדותית, בלי צבע, בלי אמירה אחת אמיתית או מעוררת מחשבה. לקרוא לזה שירה יהיה עוול עצום לספרות. ובכל זאת זה מצליח, מה זה מצליח.. ספריו נמכרים בהמוניהם, אנשים, נשים תלמידים ותלמידות שלא נגעו בספר מימיהם מצטטים משפטים ממנו ברשתות ומקריאים אותו בטיקטוק. מורים ומורות תולים קטעים שלו בכיתה. שיר לכל אירוע ולכל מצברוח. התגלמות הכלום והשום דבר.
בטח תאמרו שאני מגזים, אבל זוהי דעתי ולדעתי היא נכונה: הצלחתו של נועם חורב משמעה כישלון החינוך הישראלי. לא פחות.

המציאות
בעל כורחי,
פקחה לי את העיניים
ולמדה אותי שיש דבר עצוב יותר
מאבא שקובר ילד -

אבא שקובר שניים.

נועם חורב הוא אחד מכותבי המילים הצעירים המוכרים ביותר בארץ.
הוא כתב שירים לרמי קליינשטיין (מתנות קטנות), לריטה (באתי אלייך), לליאור נרקיס (יש כאן טוב) ועוד.
האגדה מספרת שנועם האנונימי של לפני כעשור וחצי היה מגיע להופעות של כל האומנים הנ"ל ועוד רבים אחרים עם קלסר שירים למגירה, ורודף אחריהם כדי שיעיפו מבט בשירים שהוא רוצה להציע להם.
מאז הוא כבר הפך לשם מוכר מאוד בתעשיית המוזיקה בישראל, זכה בפרסי אקו"ם והוציא מספר ספרים - לילדים ולמבוגרים.

למען האמת, לא עפתי על נועם. בדומה למה שקרה לי עם כתיבתו של עומר ברק, שאת ספרו סקרתי לאחרונה - לכתחילה לא כל-כך התחברתי לסיפור הסינדרלה על כותב שבא עם שום וכלום הוכחות שזה יצליח אלא רק עם חלום ועם נכונות לשים את הלב על השולחן, ולדבר על נושאים שלא כל אחד ירצה לדבר ולכתוב עליהם.

נכון, זה לא פשוט לשים את עצמך בפרונט מול קהל של זרים, השאלה אם יש צורך או שזה רק סיבוך שנועד להציג אותך מתוחכם, ולהבליט מהמתחרים...
בהיותם מילניאלס קלאסיים שניהם מראים שאפשר להגשים את השאיפה הדי דמיונית - שיפיקו סרט על סיפור שמתבסס על מה שקרה לך בחיים האמיתיים הדי שגרתיים שחווית עד גיל 30 (עומר), או שתהיה לך את הבמה להביא את סיפורך האישי על היציאה מהארון, כשהדלת הזו נפתחה על ידי השמות הגדולים ביותר בתחום המוזיקה בארץ (נועם).

נפתחתי שוב לרעיון של לקרוא את הספר כשאחותי בחרה לעשות פרויקט עיצוב גדול בעקבות אחד משיריו הפחות מוכרים של נועם, רציתי לראות אם אולי יש משהו שפספסתי.
כמו שחשבתי זה לא שינה לי את החיים, זה יותר ספר שנותנים במסיבות סיום כשאתה לא ממש מכיר את האנשים ורוצה לקלוע לטעם של כולם.

מה היתרונות:
כמו שאני תמיד אומרת כשאני מלווה נוער וצעירים שכותבים - תכתבו על משהו שאתם מבינים בו. כשנועם כותב על מה שהוא מבין בו, ושכולנו מבינים בו - אבל זורק איזו רמיזה יותר עמוקה שיש כאלה שיפספסו... שם הוא במיטבו.

שם השיר: אוזני המן
מילים: נועם חורב
"אתמול אמא שלי באה לבקר אותי.
היא נסעה מעפולה לתל-אביב ובילינו יום שלם יחד.
שניה לפני שנפרדנו היא מסרה לי שתי שקיות ואמרה:
'תפתח רק כשתגיע הביתה.'

אני ילד טוב שמקשיב לאמא, ולכן התאפקתי עד שהגעתי,
ורק אז פתחתי את השקיות.
באחת מהן חיכתה לי קופסה עם מלא אוזני המן במילוי פרג,
שהיא מכינה לי בכל פורים מאז שאני ילד (היא ניסתה לפתות אותי בעבר עם מילוי שוקולד או ריבת חלב, אבל תמיד העדפתי את הפרג).

בשקית השנייה חיכתה לי תמונה ממוסגרת שלי ושל בן זוגי.
סתם ככה, בלי קשר לכלום.

הסתכלתי על הקופסה.
ואז הסתכלתי על התמונה.
ואז חשבתי לעצמי: איזה מזל שיש לי אמא כזאת מדהימה,
שאוהבת אותי בדיוק כמו שאני, והיא תומכת בי ומקבלת אותי
אפילו שיש אנשים שחושבים שזו סטייה נוראית -
לאהוב אוזני המן עם פרג."

מה החסרונות:
הייתה לי קצת תחושה ששיריו של נועם מתחזים לעממיים, לסיפור חיים מרגש כשזה לא בדיוק המצב, לא התרשמתי שהוא גדל בשכונת מצוקה...
במקרה הזה אני מעדיפה את הפשטות של עומר להגיד - אין לי סיפור חיים שלא שמעתם אף פעם ובכל זאת אני אבוא ואספר אותו.
העממיות בלטה לי במיוחד בשיר שציטטתי חלק ממנו כאן.
השיר סבבה לכשעצמו, אבל השילוב של תוכן השיר עם השם הנבחר, המרפרר לתקופות אפלות של עבדות בהיסטוריה, קצת צורם.

שם השיר: עבד
מילים: נועם חורב

"פעם רציתי שכולם יאהבו אותי,
כולם.
והייתי מוכן ללכת בשביל זה
עד קצה העולם

אז חייכתי בנימוס גם כשהפנו לי את הגב
וכופפתי עקרונות כדי לצאת תמיד בסדר
ולבשתי אביב, גם אם בפנים הרגיש לי סתיו
והרוחות החזקות הפכו לי את החדר"

מי מספר לו שלעבד אין חדר?

נעם חורב הוא תעודת עניות לספרות העברית. גרפומן זה שבח. שירה קלישאית רדודה מבחינה רגשית, מתחנפת לקוראים ומלאה בעצמה. העובדה שהספרים הללו נמכרים וזוכים לפרסום רק מעידה לאילו תהומות הדרדרנו.

מבקרת: ליאל

נעם חורב יכול להיות מאושר.
הוא אמר שהאושר שלו זה כאשר כל מי שקורא את הספר שלו מתחבר, מזדהה, מוצא נחמה במילים שלו ואני הרגשתי את כל זה ביחד!
הוא כותב בצורה הכי יפה שבן אדם יכול לכתוב,
בכל שורה יש עומקים נסתרים, בכל טקסט תמיד נמצא משפט שנתחבר אליו שנרגיש שהוא דיבר עלינו שהוא כתב את זה עלינו וזה מה שכל כך מיוחד בספר.
הוא כותב את כל מה שתמיד רצינו להגיד אבל אנחנו לא מעיזים לומר,
הוא מוציא את כל המחשבות שלנו החוצה על דף בחריזה כל כך יפה ובכתיבה כל כך נוגעת ללב.
הוא כל כך מוכשר ברמות הכי גבוהות!!!
שמחתי מאוד שנגלה בפניי הספר הזה הוא גרם לי להבין דברים על עצמי ועל החיים בכללי.
ממליצה בחום לקרוא ולהעמיק בספר המדהים הזה!

נועם חורב כותב שירים,
חלקם בחריזה קלסית כמו בפזמונים וחלקים במשקלים יותר מודרניים, אבל כולם נוגעים בחלקים השונים של החיים.
הספר מעוצב בסגנון מינימליסטי ומוקפד מאוד.
מצאתי את עצמי מזדהה עם שורות רבות, מסמנת לי איזה שיר לשלוח למי ממכרי, ואף מוחה דמעה.
על ההצלחה של הספר הזה מעידה המהדורה הראשונה שאזלה בתוך כמה ימים מיום הוצאת הספר לשוק.
תודה לך נועם, על מתנת המילים הזו שלך.