ניר מעיין קשה לומר שלא הבהרת היטב מה אתה חושב על הספר הזה....ואיך שקראתי את הביקורת התמציתית שלך, נזכרתי שמתחת לטלוויזיה המטרטרת בסלון מונח ספר של נועם חורב, מכוסה אבק, ושמו.... "טיוטה של אושר". עילעלתי בו מעט. אני לא מתלהב משירה (וזו לא אשמתו של חורב), אבל נראה לי שיש מי שקונה את הספר ונהנה ממנו. ואת הקוראים הללו (כולל חברים בסימניה שאהבו אותו), נראה לי שראוי לכבד.

אני חושבת שהתגובה שלך לספר קצת מוגזמת (גילוי נאות - לא קראתי ולא חושבת שאקרא)
לחשוב שהספר הוא "תעודת עניות לספרות העברית" ולהגדיר "לאילו תהומות הדרדרנו" זה די מוגזם, לדעתי. יש מקום לכל מיני ספרים ולכל מיני קוראים.