ביקורת ספרותית על חנינה מאת מאיה וקסלר
ספר מעולה

---

חנינה / מאיה וקסלר

אישה נורמטיבית נשלחת לכלא. כתוצאה ישירה של התגובה שלה לחוסר צדק של בתי המשפט. זהו הספר השני שאהבתי שנוגע בנושא הזה. גם ב'אל נקמות' של יניב בן עטר מהשנה האחרונה מדובר על אב, מסתערב לשעבר שיוצא לדרוש צדק לבתו. הדבר מבטא כנראה את הלך הרוח בציבור ואת הפערים ההולכים וגדלים בין המושגים חוק וצדק.
קשה להתעלם בשני הספרים מהתחושה כי מערכת המשפט והמשטרה הופכים ללא רלוונטים.
שירה מסכמת את זה יפה:
"החוקים שאף פעם לא שברתי? שפעם חשבתי שהם כתובים באבן? שמי ששומר על החוק, החוק שומר עליו? הם לא כתובים באבן. הם כתובים בחול. ואם באה רוח חזקה מספיק, וואלה הם עפים. אף אחד לא שומר עלי ואף אחד לא שומר על המשפחה שלי. אז זין עם זה. אז אני ישמור עליהם"!
מי שבא במגע עם מערכת המשפט מבין שכל קשר בינה לבין צדק מיקרי לחלוטין:
"אי כשירות. סתם קרתה איזו טעות סתמית. איזו אי כשירות קלה לעמידה לדין. רק שמהאי כשירות הזאת אורי מת. ואף אחד לא ממש אשם, כי אי כשירות וזה. ועכשיו ישמרו על המישהו הלא כשיר בבית חולים, רק עד שירגיש יותר טוב, מבחינת כשירות"

חוסר הצדק צועק לשמיים ונופל על אוזניים ערלות. עד שלא נותר לאזרח הקטן אלא לקחת את החוק לידיו.

מאיה וקסלר בדואט נהדר של שתי וערב מכניסה אותנו מצד אחד לעולמה של אם נורמטיבית שנקלעת לג'ונגל של הכלא ונלחמת לשרוד בו. ומהצד השני עולמו של בעלה שמנסה לגדל את שתי בנותיהן ולשמור את הבית מתפקד.

מומלץ בחום 5/5 בסולם מאני

הוצאה:כנרת זמורה דביר
תאריך הוצאה:ינואר 2023
קטגוריה:פרוזה מקור
מספר עמודים:544 עמ' מודפסים

» ביקורות נוספות של וויליאם מאני
» ביקורות נוספות על חנינה