הילד שחלם לחקור את האדם הקדמון

יש ילדים שרוצים להיות כבאים, ויש שרוצים להיות רופאים ... אלי ולד חלם בילדתו להיות חוקר האדם הקדמון.

כילד הוא חבר לארכיאולוגים בכדי לחשוף צפונות תרבויות עתיקות. בגיל שש עשרה, הוא כבר כתב מחקר על תגליותיו. היה ברור שהילד הזה ייקח את חלמו הכי רחוק שאפשר, כשליחות מדעית.

לאחר שירות צבאי, יצא אלי לטיול הגדול, לפפואה ניו גיניאה, בעקבות שבטים שעדיין משמרים אורח ח

אני גר בבניין מגורים משותף. בבניין שבו אני גר יש 3 קומות, ללא מעלית. 9 דירות, סך הכל. אני גר בקומה הראשונה, הכי תחתונה, בדירה מס' 3. יש לנו אדם שגר בבניין ושאחראי על וועד הבית, שמדי חודש אנחנו משלמים לו את התשלום החודשי בשביל הבניין. כשאני יוצא מהבניין בבוקר לבית הספר אני אומר שלום לשני המנקים שמנקים את הבניין. כשאני פוגש בחצר את השכן עם הכיסא גלגלים, אני אומר לו שלום. גם כשאני רואה את שלושת בני ה

לפני כ- 35 שנים הגעתי במסגרת עבודתי לבית המשפט. באולם המתנה גדול ישבו והסתובבו אנשים רבים. ביניהם גם היו עצורים ושוטרים. קריית גת אז היא עיר קטנה, וכמעט כולם הכירו בה את כולם. ואולי זאת הסיבה שאחד האנשים ניגש לאחד העצירים ושאל אותו מה קרה לו שהגיע לזה. העציר התחיל לספר על ילדות קשה שגרמה לו לקחת סמים ועוד כמה דברים מסוג זה. שוטר ששמע אותו, התקרב, קטע את דבריו, וצעק לו ש'יפסיק לבלבל את המוח'. העציר

את הספר הזה ראיתי בכמה וכמה הזדמנויות על המדפים בחנויות הספרים, ורשמתי לעצמי ש"צריך פעם לקרוא אותו כשיזדמן". אבל לא הזדמן, וגם לא ממש חיפשתי הזדמנות. מה ששכנע אותי כן לחפש את הספר וממש לקרוא אותו, היה איזכור שלו בידי אחי במהלך שיחה מקרית, ובה אחי ציין שמדובר ב"ספר יוצא מן הכלל". היות ואחי זה הוא אדם ביקורתי למדי שמרבה למצוא חסרונות בכל דבר, כך שאם הוא משבח ספר, השבח כנראה אינו מוגזם. וכך מצאתי את

ניקיון פסח הוא הזדמנות טובה לניקיון מכל הסוגים, בחינת שאריות, בדיקת חובות, מציאת זנבות של דברים שהתחלנו ומעולם לא הצלחנו לסיים. וגם הזדמנות לנקות את רשימת "קראתי ולא כתבתי סקירה". בעקבות ספר של <mark>ג'ארד דיימונד</mark> שהתגלגל אל ביתי ואני קוראת בו עכשיו לאט לאט, גיליתי שלא כתבתי מעולם סקירה על אף אחד מהסםרים של דיימונד, למרות שקראתי את כולם. כלומר לא ממש את כולם, כי כאמור אחד אני קוראת בימים אלה ממש, אבל את

"אני מבין שאת השימפנזה הראשון והשני כבר קראת, ולכן את עכשיו בשלישי", כך אמר לי הבן שלי כשראה את הספר, ובכך הוכיח את יכולתו להיות אבא - בדיחות אבא כבר יש לו. והאמת שזה חידוד די מתבקש כשרואים את שם הספר, הוא נראה כמו פרק שלישי באיזו טרילוגיה מד"בית. זה לא מה שהמחבר התכוון, כמובן. מטרת הספר היא להראות מה מותר האדם מן הבהמה, כלומר מן החיה, ולמעשה מקוף האדם הקרוב ביותר לאדם - יש שני מיני שימפנזה והם שנ

גזענות.
פעם זו הייתה דרך לתאר תיאוריה חברתית מאוד מסוימת. בימינו, היא כבר משמשת ככלי ניגוח פוליטי לכל מאן דיכפין – חרדים, שמאל, ערבים...
אבל מה זאת גזענות? במקור, מדובר היה בתיאוריה נפוצה ומקובלת מאוד, שגרסה כך:
כידוע, יש בעולם קבוצות רבות ומגוונות, וכל קבוצה נמצאת ברמת התפתחות טכנולוגית וארגונית משלה: מהחברות האירואסיתיות המתקדמות, המנעזרות בכוח החשמל והקיטור, עד לטסמני המשתמש בכלי אבן וצד דג

מחבר הספר, <mark>ג'ארד דיימונד</mark>, הוא ביולוג, פיזיולוג וביו-גאוגרף של תורת האבולוציה. הוא זכה בפרס פוליצר בגין ספרו "רובים, חיידקים ופלדה" (1998), במדליה הלאומית למדעים של ארצות הברית (1999) ובפרס וולף (2013). הספר אינו רומן אלא ספר עיון פרי מחקר רב-שנים. לא חיבים לקרא את כל הספר כדי להשתכנע שדיימונד הצליח להראות שההבדלים בין אוכלוסיות העולם אינם פועל יוצא של ביולוגיה, גזע, מוצא אתני. ההבדלים המשמעותיים נ

כיצד נוכל ללמוד מחברות העבר? אילו לקחים ניתן להפיק במבט לאחור? כל החברות שלא שרדו כמו המאיה, האצטקים, הויקינגים וכו', נעלמו כלא היו, התאיידו מן העולם והשאירו זכר בדמות מקדשים, אבנים, שכיום הם אתרים ארכיאולוגיים לכל דבר. <mark>ג'ארד דיימונד</mark> (שאגב, הוא אחד משלנו - יהודי) מביא לנו אסופת מחקרים מרתקת מאין כמוה, אך כמו שהיא מרתקת היא מחכימה, היא מעשירה, היא מרגשת, היא מזעזעת, אי אפשר להישאר אדישים אל מול פסל