ביקורת ספרותית על העולם עד אתמול - מה נוכל ללמוד מחברות מסורתיות מאת ג'ארד דיימונד
ספר מעולה

---

אני גר בבניין מגורים משותף. בבניין שבו אני גר יש 3 קומות, ללא מעלית. 9 דירות, סך הכל. אני גר בקומה הראשונה, הכי תחתונה, בדירה מס' 3. יש לנו אדם שגר בבניין ושאחראי על וועד הבית, שמדי חודש אנחנו משלמים לו את התשלום החודשי בשביל הבניין. כשאני יוצא מהבניין בבוקר לבית הספר אני אומר שלום לשני המנקים שמנקים את הבניין. כשאני פוגש בחצר את השכן עם הכיסא גלגלים, אני אומר לו שלום. גם כשאני רואה את שלושת בני הנוער היחידים שגרים בבניין, מלבדי ומלבד 2 האחיות שלי, אני אומר להם שלום.
ולמרות זאת - למרות שאני חי עם מספר אנשים באותו הבניין ואומר להם מדי בוקר שלום - אני לא באמת מכיר אותם. טוב, לא ממש. אני לא יודע, למשל, למה בדיוק לשכן שלי עם הכיסא גלגלים יש בדיוק כיסא גלגלים, ולמה הוא ממשיך לגור בקומה מעלינו ולהתאמץ מאוד בכל פעם שהוא יורד במדרגות. אני לא יודע למה המנקים של הבניין צריכים לנקות אותו כל בוקר. אני לא יודע אילו דברים בדיוק עושה ראש וועד הבית בכסף שאנחנו נותנים לו אחת לכמה זמן. אני לא יודע גם למה יש צעקות מהדירה ממול (רק אם זה מקרה חריג אני יכול לדעת, כמו המקרה ההוא שלקחו את אחד מהשכנים למשטרה כי הוא היכה את אשתו - אבל חוץ מזה, שום כלום).
ואני גם די בטוח שגם שאר השכנים לא יודעים ממש הרבה עליי ועל משפחתי וכל מי שגר בדירה מס' 3.

בעולם כיום חיים ביחד, זה לצד זה, כ-7 מיליארד בני אדם. ולמרות זאת - למרות שכולנו נמצאים ביחד באותו הכדור - לא תמיד אנחנו יודעים משהו על שכנינו, גם אם אנחנו חושבים שאנו יודעים, כי זה מה שהתקשורת אומרת, וכל מה שהתקשורת אומרת הוא נכון, וזהו, לא צריך לדעת יותר מזה.
אז נכון שהעולם הוא הרבה יותר גדול בשטחו מאשר בניין מגורים בן 3 קומות, אבל גם 7 מיליארד בני אדם הם הרבה יותר מ- 40 איש. ככה שהכל יחסי, וככה שהעולם ומי שחי בו לא שונה כל כך מהבניין ומי שמתגורר בו. יש כל כך הרבה קבוצות של אנשים בעולם שחיים יחד איתנו זה לצד זה באותו העולם, ובחיים לא שמעתם עליהם, וגם אם שמעתם אז בטח אתם לא יודעים עליהם כמעט כלום. קבוצות של אנשים, שנראה כאילו הם חיים בכוכב אחר, כוכב שהוא כל כך שונה מהכוכב שלנו (וכך גם אתם בוחרים להתייחס אליהם), אבל לאמיתו של דבר, הם חיים כאן איתנו. ואותם קבוצות נקראות: "החברות המסורתיות".

ג'ארד דיימונד פותח את דלת ביתו, שם נמצא איזור הנוחות שלו שאותו הוא מכיר הכי טוב, ויוצא לבקר גם בדירות נוספות בבניין שבו הוא גר. במהלך הביקור בדירות, הוא נפגש עם דייריהם, משוחח איתם, צופה ומתבונן בהם, רושם שאלות, תשובות ומסקנות. הוא קודם כל מכיר אותם, ואז מנסה להשתלב בתוכם, כדי שהוא יוכל אחר כך גם ללמוד עליהם.
במהלך המפגש איתם, הוא חוקר על ההתנהגות שלהם, ועל הדרך שבה הם בוחרים להתמודד עם שלל נושאים כגון טריטוריה, מישפט, מלחמה, מין, היחס לצעירים ולזקנים בחברה, ועוד - נושאים שמשותפים גם לנו, בני החברות המדינתיות - ומשווה בין שני סוגי החברות.
את המידע שהוא אוסף מהם, הוא מכניס לספרו, ואת הסצינות המעניינות שקרו במפגשים הוא אף מעלה בפירוט על דפי הספר.
השאלה העיקרית שעולה בספר, היא: אילו דברים אפשר ללמוד מהחברות המסורתיות וליישם אותם בחברה שלנו, ואילו פחות עדיף?
על הספר הזה עבד דיימונד בעקבות מפגשים שהוא ערך עם החברות המסורתיות שארכו למעלה מ- 40 שנה (!), ולכן מן הסתם יש לו הרבה ידע וניסיון בנושא - הספר הזה רחב היקף, והוא (דיימונד) בהחלט יודע על מה הוא כותב.

אני מוכרח לומר שהספר הזה די הזכיר לי את הספרים של יובל נח הררי: גם בגלל המבנה החיצוני והטכני הזהה של הספרים (1.הם מחולקים למספר חלקים, החלקים עצמם מחולקים למספר פרקים, והפרקים מחולקים למספר תתי-פרקים 2.בשניהם יש כל מני תצלומים, תמונות ורישומים 3.בשניהם יש כל מני קישורים בסוף לספרים אחרים, שהסופר ממליץ עליהם ושקשורים לנושא המדובר), אבל גם בגלל המבנה הפנימי ובסגנון שלו (לא רק הנושאים, ששניהם שייכים לנושא הגדול הזה שנקרא 'אנושות', אלא גם לדרך שבה הם מעבירים את הנאמר: בצורה פשוטה וקלה להבנה ומאוד מאוד מסודרת ותבניתית, כזו שאם דיימונד היה ניגש אליי ואומר לי את כל החומר הטכני שאני צריך לדעת על הספר, ומבקש ממני להעלות אותו על הדף, הייתי פשוט מסתבך, והכל היה יוצא כל כך מבולגן ומבולבל. שניהם כתובים גם בצורה כזו שפותחת לך את הראש, ומכניסה אליו כל מני דברים שלא ידעת - דברים שחלקם בכלל לא חשבת שיש להם קשר לנושא המדובר, אבל מסתבר בעצם שכמעט לכל דבר בעולם יש קשר. בשניהם גם הסופר פונה אל הקוראים בצורה אישית וכאילו יוצר איתם שיח, ועורך כל מני השוואות וקישורים, ולא מוסר את המידע אך ורק בצורה יבשה. בשניהם הסופר מדבר על נושא כלשהו, ואז הוא אומר עוד משהו על הפרקים הבאים (וכך אפשר להבין שהוא ממש מסודר, והכל אצלו מתוכנן עד לפרטים הקטנים). שניהם מזכירים כל מני מושגים דומים, כמו ציידים-לקטים למשל. ואני יכול להמשיך עם זה שעות, ולמצוא עוד כל כך הרבה דברים דומים שיש בין שני הספרים, אבל נראה לי שאפסיק עכשיו.
רק אומר שאמנם היו כמה קטעים נמרחים בספר (בכל זאת, ספר עיוני של יותר מ-440 עמודים, הוא לא משהו שצריך לצפות ממנו שיהיה מרתק לכל אורכו), אבל בסה"כ זה ספר מקיף, שנעשה בו עבודה טובה, שהעשיר אותי בידע, ושנראה בבירור שהושקעה בו הרבה מאמץ ומחשבה.

לסיכום - אם אהבתם את 2 הספרים של יובל נח הררי, או שאתם מתעניינים בנושא הזה של החברות המסורתיות אבל תמיד התעצלתם מלחקור על הנושא בעצמכם כי רציתם שמישהו יטרח בשבילכם ושזה לא יהיה אתם, אז הספר הזה הוא בשבילכם.
ואולי כדאי שגם אני, בפעם הבאה כשאצא מהבית שלי ואפגוש איזה שכן שגר יחד איתי בבניין, אדבר איתו קצת ואשאל אותו את כל השאלות שהייתי סקרן לדעת בנוגע אליו, אבל שלעולם לא שאלתי (וגם אתן לו לשאול כמה שאלות עליי כמובן, אם הוא ירצה, וכך נלמד קצת שנינו זה על זה), ולא רק אעבור על ידו, אגיד לו שלום, ואמשיך בדרכי כאילו כלום ושמעולם לא פגשתי אותו וכאילו הוא לא באמת גר מטרים ספורים לידי...

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על העולם עד אתמול - מה נוכל ללמוד מחברות מסורתיות