“לפני כ- 35 שנים הגעתי במסגרת עבודתי לבית המשפט. באולם המתנה גדול ישבו והסתובבו אנשים רבים. ביניהם גם היו עצורים ושוטרים. קריית גת אז היא עיר קטנה, וכמעט כולם הכירו בה את כולם. ואולי זאת הסיבה שאחד האנשים ניגש לאחד העצירים ושאל אותו מה קרה לו שהגיע לזה. העציר התחיל לספר על ילדות קשה שגרמה לו לקחת סמים ועוד כמה דברים מסוג זה. שוטר ששמע אותו, התקרב, קטע את דבריו, וצעק לו ש'יפסיק לבלבל את המוח'. העציר השתתק מיד. חשבתי לרגע שזה מהפחד, אבל השוטר המשיך: 'גרנו דלת ליד דלת. אבא שלך ואבא שלי עבדו באותו מקום. קיבלו את אותה משכורת. אז היה קצת קשה - אז מה. היה לך מה לאכול, ולא היה חסר לך בבית שום דבר. אבל אני למדתי כמו שצריך ואתה החלטת לברוח כל הזמן מבית הספר. סתם ככה. איך אמא שלך בכתה בגללך. אז מה אתה מספר עכשיו שטויות. שתוק!'
כל האולם שתק לכמה רגעים. וכמו שאתם מבינים הקטע הזה לא יצא לי מהראש כל השנים. כנראה מפני שכל החיים שלנו זה עניין של בחירות.
ומכאן, שקצת קשה לי לקבל את המסקנות של הספר, שההבדלים בין התפתחות העמים קשורים רק לנושא הטבע. אבל הספר מסביר היטב את הטענות - אז שיהיה.
ג'ארד דיימונד הוא בעיקר חוקר של עמים הולכים ונעלמים. במסגרת עבודתו הוא נתקל בשאלה: למה עמים מסויימים מצליחים יותר מעמים אחרים. כחוקר הוא מחליט לחקור. והתובנות שלו הן: המבנה של כדור הארץ וקווי האספקה בין העמים. יש מקומות שהתאימו יותר להתפתחות מוצלחת ויש מקומות, בגלל המבנה הגיאוגרפי, שלא הצליחו. יש עמים שהיו בקשר רציף עם עמים אחרים ויש שלא. ההסברים שלו טובים, אבל כמו שכתבתי אני לא תמיד מסכימה עם דבריו, כי לא חסרו מנהיגים שמרנים שפחדו לקבל דברים חדשים, בעיקר אם אלה יכלו לנשל אותם ממעמדם. והיו גם אלה שלא חשוב מה היו הנסיבות הם תמיד העדיפו מלחמה על שלום. למה? לי אין מושג. אולי זה אופי האדם אולי משהו אחר.
בכל מקרה הספר לימד אותי דברים שלא הכרתי - ואת זה אני תמיד אוהבת.”

“ספר שמנפץ לא מעט דעות קדומות גזעניות הקשורות להתפתחות הציוויליזציה, דעות שקל להישאב אליהן אבל הספר מסביר ועונה על הטעות בצורה מפורטת. עד כאן החיובי.

המידע בספר מונגש בצורה יבשה עד כדי עינוי, לסיים את הספר הייתה מלחמה עיקשת שבסופה הקלה.

אפשר היה לקצר את הספר בלפחות 100 עמודים ועדיין להבהיר את הנקודה בצורה מפורטת, טובה, ומדויקת.

למרות שמדובר בספר עיון אני מאמין שלא צריך לסבול תוך כדי הקריאה, ואפשר בהחלט להגיד שסבלתי.”