אב קשיש, בעבר רודף נשים, בן רודף טוהר וגרושה צעירה, בת למשפחה חרדית מירושלים, הם גיבורי המחזה "לא בבית הזה", ואִתם חנה לוין בת התשעים ושש, שמספרת שהיא בת תשעים וחמש "כי לא נעים לחיות כל כך הרבה". פעם הייתה אחות פרטית וקראו לה "האחות הבתולה" –  אף־על־פי שממש לא הייתה בתולה. אם רוצים, דווקא האב רודף הנשים הוא הבתול, בעצם.
המחזה "השמנה והרזה" מתאר מאבק על אישה, צילה השמנמנה, שמאיר, שעלה מאשפתות, מתאהב בה אחרי שיואל, האופטיקאי הבכיר, זרק אותה לטובת תל אביבית רזה ואפנתית. דווקא כשמאיר זוכה בה יואל משנה את דעתו, עוזב את אשתו ומנסה לחזור אליה, והכול נחשף יחד עם הצוואה המדהימה של המלווה בריבית שתום העין.
במחזה "תמרה" אישה יפה ומיוחדת שלבה נמשך אל הנשגב שולחת את הבת שלה לשלוש שנים קשות בג'וליארד. היא לא רואה מי הוא באמת האלוף במילואים, האלוף היפה הצולע, שבא להפיץ את "האמת האמתית" על מלחמת יום הכיפורים. את סופה לא נגלה עכשיו…
שלושת המחזות האלה נכתבו קודם כרומנים והתקבלו בהתלהבות.
המחזה "חשק" נכתב בשביל השעשוע, ולא רק.
המחבר הלוא הוא יוסף בר יוסף, חתן פרס ישראל למחזאות. מחזותיו מוצגים באחרונה בחו"ל, בעיקר ברוסיה.

יוסף בר יוסף

נולד בירושלים ב-1933, בן לסופר יהושע בר יוסף, ואחיו של הסופר יצחק בר-יוסף. למד ב”חדר” ובבית ספר עממי דתי לבנים. אחר כך בתל אביב המשיך את לימודיו בבית חינוך תיכון. באוניברסיטה העברית בירושלים למד לתואר ראשון פילוסופיה עברית וקבלה וספרות אנגלית. התפרנס בעבודות שונות. בין השאר שיר... המשך לקרוא

שם הספר
הפרדס
אנשים קשים - מחזות 2010-1963
חגיגת חורף
זה הים הגדול ; הזהב של אלקה
חייו ומותו של יונתן ארגמן