יוסף בר-יוסף

יוסף בר-יוסף

סופר


1.
"המסך עולה ואתה תופס: זהו תיאטרון של לחם ומרק... התדהמה חולפת ותחתיה מתגנבת אל הלב ההכרה המבויישת: בכך היה מדובר תמיד, בכך ידובר לעד, כיצד זה יכולנו לשכוח?..." אליקים ירון, "מעריב" 2000 | "ביטוי מקורי ואישי לאותה חוויה של בדידות אנושית אקסיסטנציאלית, אותו צורך עז ובלתי נשלט במין אהבה אידילית, אותה ערגה חסרת גבולות, שגם אם לעולם לא תבוא על סיפוקה בעולמנו רווי הפגמים, בכל זאת לעולם תניע את גלגלי חיינו שוב ושוב..." תמיר גרינברג, מתוך כתב המלצה לפרס ישראל 2003 | "עם בר יוסף קרה מקרה מיוחד... המחזות שלו בספר הנפלא הזה כבר הפכו לחלק ממסורת התיאטרון הרוסי." מיכאיל שבדקוי, שר התרבות של רוסיה, מרץ 2000 , בערב ב"טאגאנקה" | "לשון מסוגננת, דווקא בשבירתה..." עזרא זוסמן, "דבר", 5.1963 | "אומר בפשטות: אהבתי את המחזה..." ד"ר חיים גמזו, "הארץ" יולי 1973 | "מחזאות שורשית... הוא מעמיד את הבעיות המייסרות בשפה שלו, בשפה שבה ליבו פועם..." סרגיי יורסקי, "אוגניוק" מוסקבה, מרץ 2002 | "הפעם כתב משהו שלולא חששתי מסופרלאטיבים היית מכנה בשם יצירת מופת..." נתן זך, "העולם הזה" 1986 | "המחזאי הנפלא הזה... רק הוא מכל ה"ריאליסטים" של התיאטרון הישראלי יודע מה פירושו של סיפור בימתי טוב, נוגע ללב, מצמרר בכוחו" יצחק לאור, "העיר" 29.10.93 | "תערובת של הומור ומלודרמה, כמו שעשו מרק טוויין וכמו פינטר. כאילו יום אחד התמזגו לאישיות יוצרת אחת..." "ז'ורנל דה ברזיל" 24.10.74 | "יוצר מקורי, אמיתי, בעל ייחוד וסגנון, ועם עולם אנושי מרתק... גיבורים שרובם טראגי-קומיים המשלבים פאתוס והומור, דמיון מופלג וערגה לעולם אחר ועם זאת הם בעלי חוש מציאות וחיוניות ארצית..." ד"ר בן-עמי פיינגולד, "במה" 1986 | יצירה אמיתית-שלנו, לא של בקט או מילר, יצירה הצומחת אורגנית מתוך חיינו". בועז עברון, "ידיעות אחרונות" 1973 | "מחזה מקסים ורגיש, שעם השנים איכויותיו העמוקות רק הולכות ומתגלות..." שי בר-יעקוב, "ידיעות אחרונות, אינטרנט" 28.7.2000 | "מצד אחד - מוסקבה המלוכלכת, המרופשת, מצד שני - אמנות בעלת המעוף הגבוה ביותר... " ו. ניידוגונוב, "קומסומולסקאיה פראבדה" 18.7.92 | "ואיך זה שלאחר ההצגה יוצאים מאולם התיאטרון ממש מטוהרים כמו אחרי וידוי?..." אלה צ'רדינצובה "וצרניה וסטי", קייב 18.3.03 | "יכול לעמוד בכבוד ליד מסורת המחזות הקלסיים הטובים ביותר... דרך הקפדנות והפשטות הקלאסיות נשקף המחקר הכי מדויק, הכי בקי ומדוקדק, הכי משוגע של נפש האדם..." "צנטר פלוס" מס’ 23, מוסקבה, יוני 1994 | "מחזה שעולה לפעמים לרמה של משל תנכי ויורד לפעמים לרמה של מלודרמה אכזרית..." יבגני סוקולינסקי, "ערב של פטרבורג", 18.4.1996 | "השפה של המחזה חיה, כאילו שזורים על חוט גרעיני אבטיח לסירוגין עם פניני נהר בעלי גוון אציל של ביצות מסופוטומיה של שירה עתיקה." א. וולוזובה, "דיסנה" ריגה, 30.4.93 | "יוסף בר יוסף מתקרב בגישתו לתפיסה האקזיסטנציאליסטית האירופית, וגם לתחילת המאה ה-20, אל צ'כוב..." "ולטבה", תחנת השידור הצ'כית בפראג. ינואר 97’ | "עלילה שופעת חיים, שבה חוש ההומור היהודי משתלב יפה עם רגישות פסיכולוגית רוסית ועם קפדנות דראמאטורגית אנגלית... רומן פבלובסקי, "גאזטה ויברוצ'ה" 6.2.96, ורשה | "בר יוסף עושה את השימוש העמוק ביותר בקומדיה להשגת המטרה הרצינית מאוד של חדירה לחלקים האפלים של הנפש... מגע של רב-אמן" ג'וסף פארל, "הסקוטסמן" גלזגו 8.10.98 | "מחזה בעל צביון צ'כובי עשיר בהומור נפלא ובמלנכוליה..." "פילזנסקי דניק" 25.11.96 צ'כיה, פילזן | "כוחו של בר יוסף הוא קודם כל בדיאלוג, הפורט תמיד מתח וערבוב בין שני עולמות לשורת פרטים קטנים, נכונים, שמתמשך אחריהם שובל גרוטסקי... " מנחם פרי, "חדשות" 19.11.84 | "וכשתגמרו לצחוק תרגישו שיש משהו עמוק הרבה יותר מאחורי הדברים." לב אנינסקי, "ליטורנאיה גאזטה" 7.5.92 | "תופעה בלתי רגילה... מחזה שנועד למי שרוצה להתקרב אל מקורות האמנות האמיתיים." יורי קולובוב "קולטורה", סאמארה, 26.6.93 | "כוחו כמחזאי הוא ביכולת לעצב את הרגעים האנושיים של הבילבול, המבוכה, הקושי לחיות... עם יכולת לשונית מרתקת וכשרון לעצב פרטים קטנים..." מיכאל הנדלזלץ, "הארץ" 11.1984 | "... תשוקות בוערות בין מקררים ישנים הופכים למין קלאסיקה. נזכרים שלום עליכם." בנייז'דה טרשיס, פטרבורג, מרץ 1999| "אני סוגרת את הקובץ בהתלהבות גדולה...” מרים גמבורד, "וסטי" מרץ 2002 יוסף בר יוסף נולד בירושלים ב- 11 בינואר 1933, דור שישי בארץ ...

2.
3.
בסוף הקיץ חוזר פתאום אביו של עמי, עמנואל רבינזון (המכונה מָנוּ), משנתיים בניו-יורק – איש כבן 65 במשבר, על סף אובדן כל נכסיו. ביום ובלילה הארוך והסוער שלאחר שובו – שבהם מתרחש בקצב מואץ רובו של הרומאן – מתחוללת שורת תסבוכות בתוך המשולש הכולל את האב, את בנו עמי, ואשה צעירה בשם נימי. דומה שאל היממה הטעונה הזאת זורמים כל חייהם של השלושה עד כה, ומכאן יימשכו חייהם בשלושה אפיקים חדשים, יותר או פחות. לעומת מָנוּ , הדון ז'ואן שהיו לו 109 נשים בחייו, ובכך הוא משיג את הסבא אריך, הדוקטור היפה והגנדרן של תל-אביב הקטנה בשנות השלושים – עמי, שבנערותו היה עֵד לבגידות של אביו ולכאבה של אמו, נשאר בתול עד גיל 29; וגם אחר-כך הוא חולם על אהבה אחת טהורה וגדולה, שאין מלים לתארה, כלומר, מוסיף להיות מעֵין-בתול עד גיל 36; ואז נקלעת אל הבית הצהוב, הדומה לאונייה, שגרים בו הבן והאב, דיירת חדשה השוכרת את המרתף – נימי. נימי היא בת בתי אונגרים החרדית בירושלים, שמילדותה חלמה על אופנה, נתפסה בחטאים, ובכל זאת נישאה לרב אלמן זקן, אך לבסוף גורשה ממנו ומירושלים, וגם ילדתה נלקחה ממנה. בתל-אביב מתחילים להתרקם לאיטם יחסים מהוססים ועדינים בינה לבין עמי. עד שמָנוּ חוזר. האם לפנינו תחרות בין דון-ז'ואן זקן לבנו הבָּלוּם, על אותה אשה צעירה? בהחלט כן, אבל גם בהחלט לא. אחרי קריירה ארוכה של מחזאי בכיר כותב יוסף בר-יוסף רומאן ביד כה בוטחת, עד כי אין לו מתחרים רבים אצלנו במיומנות הכתיבה. מלבד דיאלוגים קצביים מבריקים, הישגו הגדול של הרומאן הוא בתנועה התזזיתית בין החוץ לבין פנים הנפש, ודמויותיו, גם אם הן קומיות, מרגשות בכאבן העדין והצָרוּף, ומעוררות לא רק את הזדהותו של המספר אלא גם את זו של קוראיו. בר-יוסף, חתן פרס ישראל, כותב מחזות מ-1964. מחזותיו זכו להדים נלהבים מהודו ועד ברזיל, ובעיקר במזרח-אירופה. "לא בבית הזה" זיכה אותו בשבחים גדולים של הביקורת. אחריו פרסם את הרומאן 'למי אכפת מחלומות', שהיה לרב-מכר. ...

4.
5.
6.
7.
8.
9.
10.
11.
12.
13.
14.
15.
16.
17.

ספר טוב יחסית אבל היו קטעים שפחות אהבתי. לא כל כך הצלחתי להתחבר לדמות של הזקנה - לא הרגשתי שהיא נתנה כל כך הרבה לספר. בכל זאת אהבתי את היחס... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
מעל 600 עמודים המכילים 19 מחזות של יוסף בר יוסף מהשנים 1963-2010. לא הכרתי את כתיבתו לפני שפניתי לקובץ הזה. יצא לי לקרוא ספר אחד בשם 'גוילים ובשרים... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
סיפור ליכאורה קליל שיש בו מספר מצומצם של דמויות ומתרחש בזמן מצומצם עם קפיצות לעבר לא אהבתי את הדינמיקה בין הדמויות ,הכבדות נופלת על הקורא ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
ספר נעים...משעשע לעיתים...נחמד ונראה לי שכל אחד מוצא איזשהו משהו קטן להזדהות עימו...... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ