סיפור חיים קשה משתלב בסיפור חיים קשה מאוד, אבל מגעו של הרומן דווקא רך ומלטף כקטיפה. ככה זה כשאנושיות בוקעת מכל שורה ומכל מילה בו. לשתי הגיבורות שם זהה, ולא פופולרי במיוחד (נינה). ואם נראה לכם שזה גורע מאמינות הסיפור, תשאלו את גברת מקריות לדעתה. מה שכן, אני בספק אם היא תענה לכם. כשהיא הייתה קטנה אבא אלוהים ציווה עליה לא לדבר עם זרים. רק לחרוץ את גורלם.

חוץ מזה נמצא ברומן הקטן (גדול) הזה עוד כמ

גיבורת הספר- נינה שמה, רוכבת על אופניה ברחובות תל-אביב. וכמו הרכיבה על האופניים שהיא לרוב קצרה ותכליתית- כך גם הספר הזה. יחסית קצר, הקורא נמצא בתנועה יחד עם נינה המדוושת לה ברחובות העיר: רחוב הקונגרס, קורדוברו, הר ציון, צ'לנוב, ועוד. כיף להכיר ולראות מול העיניים את מקום ההתרחשות. אני אוהבת את זה. זה דבר שמחבר אותי במיידית לסיפור.

ו<mark>טל ניצן</mark> כל כך יודעת לכתוב סיפור! הדמויות עגולות, בעלות אופי ונוכ

אני לא אוהב מחזות. משהו בתיאטרליות המוגזמת שלהם מפריע לי וצורם.

<mark>טל ניצן</mark> עשתה עבודה פלאית, ובזמן שקראתי יחד עם הבן שלי את הספר, לא רק הוא התאהב בו אלא גם אני.
<mark>טל ניצן</mark> לא רק תירגמה את המחזות אלא גם עיבדה (אבל לא איבדה) אותם לסיפורים - החייתה אותם, הביאה את הסיפורים בשפה עדכנית, הוסיפה פתיח קצר לפני כל סיפור-מחזה.

מילה טובה במיוחד לתרגום ולהתאמתו לעברית תוך שמירה על משקל וחרוזים. הנה דוגמה ק

אני מתחילה מעיצוב העטיפה כי הוא אחד העיצובים המהממים שנתקלתי בהם לאחרונה, פרי עבודתה של המעצבת המוכשרת <mark>טל</mark>יה בר, מעצבת שאוהבת ספרות ובאמת קוראת את הספרים שהיא אמונה על עיצוב כריכתם, לא פלא שהיא מעצבת הבית של הוצאת "אפיק" הוצאה מופלאה באמת שמקדמת ספרות מקור וראויה לתמיכה שלנו, של קהל הקוראים. העטיפה של בר מעוצבת כמעין קולאז עז צבעים, תלת מימדי, שגולש אף לדש, ומכיל אלמנטים מהסיפורים והקטעים השונים בס

בדידות לאין קץ

לפני שנים רבות שלחתי מכתב לאהובה והמתנתי ימים לתשובה. מאז חלפו שנים ואת הנייר ככלי הבעה החלפתי במחשב נייד. חשבתי שבכך השגתי לעצמי שליטה טובה יותר על חיי, ביכולתי להפיץ משפטים שדופים וחלולים, מכל מקום ובכל עת, מצב הגורם לי לעתים להרגיש תחושת ניכור וייאוש, בעיקר בשיחות הזום, ההופכות די מהר לקקופוניה וירטואלית נטולת אנושיות.

ספרה של <mark>טל ניצן</mark>, את כל הילדים בעולם, עוסק אף הוא בסבי

לאחרונה נושא ההתחממות הגלובלית וההתמודדות נגד משבר האקלים, צובר תאוצה וחוזר לכותרות, ובענק.
הספר הזה הוא אולי לא לגמרי בזבוז של זמן (כי עובדה שהקדשתי לו קצת זמן), אבל הוא בזבוז עצום ומיותר של עצים, עצים אשר יכלו להוסיף עוד קצת חמצן וריאות ירוקות בעולם.
"איך לנצח את העצב בשלושה צעדים"? יותר חשוב קודם כל ולפני הכל לדעת איך לנצח את משבר האקלים בשלושה צעדים...

***


ל<mark>טל ניצן</mark> יש כתיבה פלצנית.

<mark>טל ניצן</mark> תמצתה 14 מחזות של שקספיר והביאה את עלילתם לקורא בצורה של סיפור.
כל מחזה נפתח בהקדמה קצרה מלווה באיור אופייני, שנוצר על ידי מירה פרידמן, ולאחר מכן מובא סיפור המחזה. הסיפורים כתובים במילים פשוטות ומובנות לקריאה, ו<mark>טל ניצן</mark> שילבה בהם קטעים מתרגומי המחזות המלאים לעברית. בין המחזות ישנן קומדיות וטרגדיות.

המחזות כוללים את:
-רומיאו ויוליה
-חלום ליל קיץ
-המלט
-קומדיה של טעויות
-המלך ליר
-

את כל הילדים שבעולם – <mark>טל ניצן</mark>

יש ספרים שהוצאות לאור עושות לך שטיפות מוח על כי הנם "רבי מכר", ישנם ספרים שכולם מדברים עליהם וכאלה המומלצים בחום ועוברים מפה לאוזן לכן, אתה רץ לספריה לקרוא אותם. אך מה קורה עם ספרים שלא עושים לך שטיפות מוח לגביהם? הם פשוט מונחים על המדף בספריה, בין עשרות אחרות של ספרים, וידך לא מכוונת אליו וחבל מאוד, כי ביניהם ישנם ספרים מצוינים. הספר "כל הילדים שבעולם" מונח בצניעו

אי שם לקראת סוף החגים הבנתי שאני בטטת כורסא ( אם כך מתרגמים זאת ). ידעתי את זה קודם , יש לי שתי אהבות ספרים וסרטים ושניהם דורשים מצב מנוחה , אבל יש משהו בחגים שמחדד דברים כאלו.
כיוון שאופני הכושר שקיבלתי מצליחים לשמש רק כמתלה כביסה ( משהו בהוראות הפעלה פשוט לא הגיוני ) נאלצתי לטכס עצה ולמצוא פתרון אחר: ספרי שמע.
זה דיי גאוני, אם חושבים על זה, לשלב את הדבר שאני הכי אוהב עם פעולות משעממות כמו הליכ