ביקורת ספרותית על איך לנצח את העצב בשלושה צעדים מאת טל ניצן
בזבוז של זמן

---

לאחרונה נושא ההתחממות הגלובלית וההתמודדות נגד משבר האקלים, צובר תאוצה וחוזר לכותרות, ובענק.
הספר הזה הוא אולי לא לגמרי בזבוז של זמן (כי עובדה שהקדשתי לו קצת זמן), אבל הוא בזבוז עצום ומיותר של עצים, עצים אשר יכלו להוסיף עוד קצת חמצן וריאות ירוקות בעולם.
"איך לנצח את העצב בשלושה צעדים"? יותר חשוב קודם כל ולפני הכל לדעת איך לנצח את משבר האקלים בשלושה צעדים...

***


לטל ניצן יש כתיבה פלצנית.
לא, לא, אני לא מתכוון לגזים כמו אלה שפולטות הפרות ובאמצעותם כדור הארץ מתחמם (אם כי גם הפלצנות הזו וגם הפלצנות של כתיבתה של טל ניצן, שתיהן מזיקות לסביבה, כל אחת בדרכה שלה).

לא, כשאני אומר שלטל ניצן יש כתיבה פלצנית, אני מתכוון לכתיבה שחושבת את עצמה.
הספר הזה, אוסף סיפורים קצרים, הוא בעצם ספר שהוא שום כלום. שום כלום אשר עטוף בכריכה יפה, שהלוואי שהעולם שלנו היה נראה כמו הכריכה - פורח וצבעוני כמו זה, ולא הולך ומתחמם ומתייבש לו.
הסיפורים מסתוריים, לא ברורים. מצאתי את עצמי קורא וקורא, המילים היפות מתנגנות לי כמו מוסיקה יפה וערבה לאוזן, אבל כזו שאני לא מבין במה עוסקות המילים שלה. כתיבה לשם הכתיבה, בלי סיפור, פשוט שום כלום. כאילו טל ניצן אמרה לעצמה: בואו נכתוב יפה, מתפלסף, ספרותי - או כמו שאמרתי, פלצני - ונקווה שזה, יחד עם הכריכה הצבעונית, יגרמו לקוראים להתרשם, ולעצים ביער - סליחה, לעותקי הספר - להיחטף מהר מהיערות - סליחה, מהחנויות.


אם נחמיה שטרסלר היה כותב את הביקורת הזו, וודאי היה חותם אותה כך: שלא יעבדו עליכם!

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על איך לנצח את העצב בשלושה צעדים