אני מתחילה מעיצוב העטיפה כי הוא אחד העיצובים המהממים שנתקלתי בהם לאחרונה, פרי עבודתה של המעצבת המוכשרת טליה בר, מעצבת שאוהבת ספרות ובאמת קוראת את הספרים שהיא אמונה על עיצוב כריכתם, לא פלא שהיא מעצבת הבית של הוצאת "אפיק" הוצאה מופלאה באמת שמקדמת ספרות מקור וראויה לתמיכה שלנו, של קהל הקוראים. העטיפה של בר מעוצבת כמעין קולאז עז צבעים, תלת מימדי, שגולש אף לדש, ומכיל אלמנטים מהסיפורים והקטעים השונים בספר. לאחר אפקט הוואו הראשוני, והקריאה בספר, העטיפה מקבלת מימד נוסף עם פיצוח הרמזים השתולים בה.
וכעת לספר עצמו. אני מאוד אוהבת את כתיבתה של טל ניצן, לדעתי היא אחת הסופרות הישראליות הטובות ביותר שכותבות עכשיו וספריה הקודמים "כל הילדים בעולם" ו"הנוסעת האחרונה" הם לדעתי ספרות הומניסטית במיטבה. בספר זה ניצן עושה מהלך מעניין ולאחר שעבדה עשרים שנה כמתרגמת, פירסמה שישה ספרי שירה, ושני רומנים בפרוזה (שהוזכרו לעיל) היא נוגעת בז'אנר האהוב עליי ביותר בספרות וגם הקשה ביותר לכתיבה, לעניות דעתי, ז'אנר הסיפור הקצר. אוסף זה מכיל מספר סיפורים קצרים באורכים שונים, וקטעים רישומיים קצרים, שירה בפרוזה כפי שניצן מכנה אותם. למרות השם האירוני, שמו של ספר עזרה עצמית במבצע, הסיפורים מתעתעים, אפלים אך גם מלאי חיות וקסם. בולטת בהם ההונאה העצמית וחוסר היכולת המוחלט של גיבוריהם להבחין בין הדימיוני למציאותי, בין העולם הפנימי לעולם החיצוני. חלקם נוטפי הומור עצמי והאחרים פנטסטיים וגובלים בריאליזם מאגי, ביניהם מחווה נוגעת ללב לקפקא ומחווה אירונית דווקא לבורחס. זהו אוסף לא פחות ממכשף, המזכיר לנו לשם מה אנחנו קוראים ומה טעמה של הספרות בעולמנו הנדוש והכאוב. תודה לך טל ניצן, על הכאב, היופי והיצירה.


















