מדף הספרים של מילי שם - הספרים שדירג

בארמון סקוטי עתיק מוצא עצמו צל לכוד במשחק של רצח ומפלצות... חודשי השנה התקבצו סביב למדורה לספר סיפורים... באנגליה ויקטוריאנית, שונה ומוזרה, בלש דגול חייב לפענח רצח מלכותי... הם אכלו כל מה שהיה לאכול. עם יוצא מהכלל אחד... באוסף חדש ומדהים זה, המכיל יותר מעשרים וחמישה סיפורים קצרים - ובהם נובלה אחת שבה מככב הגיבור מיצירת המופת שלו אל

'מבעד למראה' - ספר ההמשך ל'הרפתקאות אֶליס בארץ הפלאות' - נחשב גולת-הכותרת של יצירתו של לואיס קרול. זה הספר המצוטט ביותר אחרי התנ"ך ושקספיר, והוא מודרני להפתיע בתובנות שלו בתחומים רבים של החשיבה האנושית, מפיסיקה ובלשנות ועד תקשורת ופילוסופיה. אך בראש וראשונה זוהי עלילה מיוחדת, שבה אליס - מבוגרת מעט מזו של 'ארץ הפלאות' - מסיירת בארץ שמבע

ספר בלי מוסר - השכל. בלי מסר. ועם עושר של הגיון אבסורד,רעיונות פילוסופיים,והרפתקאות לשוניות - הוא למעלה ממאה שנים ספר הילדים המפורסם והמצליח ביותר ובתור שכזה - קוראיו המובהקים הם בני כל הגילים. הבאים מכל התחומים. מפיסיקה ועד פסיכולוגיה,מפילוסופיה עד בלשנות, והם קוראים בו ומוצאים בו עניין מזוויות שונות ומשונות. מטף ועד זקן חווי

"זו – הדרך שלי, - ואיה דרככם?" כך עניתי למי ששאלו אותי "מה הדרך". כי אין דבר כזה: הדרך! הספר כה אמר זרתוסטרה מחזיק, לדברי ניטשה עצמו, את "כל הפילוסופיה" שלו. ואולם סגולותיה העיקריות של היצירה המפורסמת הזאת (ויש מי שיאמרו – חולשותיה) מככבות על בימת הסגנון: כה אמר זרתוסטרה הוא מזיגה פרועה של סיפורת, פיוט ופאתוס, מליצות ומהתלות, דימויים וס

בשני הכרכים של "אנושי, אנושי מדי" ימצא הקורא את ניטשה במיטבו כסופר מחונן ומבריק וכהוגה מקורי ומעורר השראה. יותר מכל חיבוריו האחרים, הספר שלפנינו מהווה אחדות של צורה ותוכן: צורה מכתמית, ותוכן המטיל ספק בשיטה פילוסופית, שמטבעה נכתבת בצורה סדורה, רציונלית ועקיבה; תוכן המערער על תוקפה המוחלט של התבונה הפילוסופית ומנסה להקפיא את נטיית

עמוס קינן: לוחם חירות, עוזי ושות', עיתונאי, סופר, מחזאי, פסל, צייר, פעיל שלום, שתיין. אחד הישראלים הכי מוכשרים, הכי מלאי סתירות, הכי חיים שהיו מעולם. האישה שאתו זה 45 שנים, חוקרת הספרות והתרבות נורית גרץ, נטלה על עצמה את המשימה העדינה והמורכבת של כתיבת פרקים מחייו. הספר פותח במסע פיוטי האורג את ילדותו של קינן עם מהלך הידרדרותו הנפשית של

הספר מספר לכאורה את מסעם גדוש המעללים הארוטיים והאלימים של צמד מתבגרים. מסע שנפתח בעיירת - חוף צרפתית, ממשיך במדריד ובסביליה ומסתיים בגיברלטר, הוא גם מסע בעקבותיה של העין על כל גילגוליה ועל כל דימוייה. 'סיפור העין' הוא ספרו הראשון של בטאיי. גירסה ראשונה של הספר ראתה אור ב - 1928 וגירסה שניה ב - 1944 שתיהן תחת שם עט. רק ב - 1967 חמש שנים לאחר

"עונה בגיהנום" היא אחת מיצירות המופת בשירה המודרנית. זהו וידויו המיוסר של אדם, מאמין קתולי ביסודו, המדבר אלינו מתוך אשי התופת הפרטית שלו. לעוצמה השירית, המלווה בגילוי לב נדיר ובראייה חזונית של עולם עתידי וחסר תקווה, אין אח ורע. זו שירה חדשנית, הפורצת את כל גבולות הפרוזודיה המקובלת, המפתיעה בדימוייה הנועזים שעל גבול הסוריאליזם, ועם

מתחת לרחובותיה של לונדון קיים עולם שרוב האנשים אינם יכולים אפילו לחלום עליו: עיר של מפלצות וקדושים, רוצחים ומלאכים, אבירים בשריון ונערות חיוורות בקטיפה שחורה. זוהי לונדון של האנשים שנפלו בין הכיסאות ולא קמו. ריצ'ארד מייהו הוא איש עסקים צעיר שעומד ללמוד על אודות לונדון האחרת הזאת יותר ממה שרצה אי - פעם. מעשה אחד של טוב לב משגר אותו א

ביום אחרי שהם נכנסו לבית, יצאה קורליין לסייר... בדירה החדשה מוצאת קורליין עשרים ואחד חלונות וארבע - עשרה דלתות, שלוש - עשרה מהדלתות פתוחות; הדלת הארבע - עשרה נעולה, ומצדה השני, יש רק קיר לבנים; עד היום שבו פותחת קורליין את הדלת ומגלה מעברה השני דירה אחרת בבית אחר זהה לשלה. אלא שהוא שונה... בתחילה נראה הכול נפלא בדירה האחרת. ארגז הצעצועי

נערות אמצע, מין וים סוער, אגדות ילדים כפי שמעולם לא חשבתם עליהן, בריות קסומות המתנהלות בינינו בטבעיות, הגביע הקדוש, חתולים ותינוקות, מחשבים ומחלות - 'בעשן ומראות תמצאו את גרסת ניל גיימן למיתוסים שונים, עתיקים ומודרנים. מראות הן דבר נפלא. נדמה שהן דוברות אמת, משקפות את המציאות בחזרה אלינו; אך למעשה מראות יכולות להראות לך כל דבר שתוכ

מרסו, פקיד צעיר שחי באלג'יר, אינו בוכה בהלויית אמו, רוצח אדם "בגלל השמש", ועל שני אלו נשפט ונידון למוות "בשם העם הצרפתי" - סיפור תמוה ומוזר, ששום דבר אינו מובן בו לאשורו ואף - על - פי - כן הוא מרתק ונקרא בנימה עצורה מתחילתו ועד סופו. "הזר", שהוא הרומן הראשון של אלבר קאמי, יצא לאור ב - 1942 ונמנה עם הידועות שביצירות הספרות המודרנית: "הקוראים נ

ג'ק קרואק, צאצא מעורב למשפחה קנדית ולמשפחה אינדיאנית, נולד במסאצ'וסטס, ארצות הברית, שם חי חיי נווד על שפת הנהרות ובשדות הנרחבים. את חינוכו קיבל מפי נזירים ישועיים בעיר לואל. כשהיה בן אחת - עשרה כתב את ספרו הראשון ובעקבות ג'ק לונדון החליט מאוחר יותר להיות אף הוא סופר - נווד. אף שהושפע בתחילת דרכו הספרותית מיצירותיהם של המינגוויי ושל

אחרי החשכה הוא רומן הנקרא כמו חלום. בטוקיו הלילית פועלים חוקים אחרים. במסעדת דניס, סמוך לחלון, יושבת נערה בת תשע-עשרה וקוראת בבדידות. בעוד רגע היא עומדת להיקלע אל תוך עולם הלילה ולהיסחף למפגשים לא צפויים. בחלק האחר של העיר, אחותה הדוגמנית שרויה זה חודשים בשינה עמוקה. כמו היפהפייה הנרדמת גם היא אינה מתעוררת ורק מקלט טלוויזיה אור

באביב שנתה העשרים ושתיים התאהבה סומירה, לראשונה בחייה. אהבה סוחפת, כמו טורנדו הממוטט את כל הנקרה בדרכו. אהבתה של סומירה הייתה מבוגרת ממנה בשבע עשרה שנה ונשואה. וכן, זו הייתה אישה. שמה היה מיו. סומירה המאוהבת עד מעל לראשה במיו היא מושא אהבתו של ק', המספר. מרגע שפגש אותה לראשונה כסטודנט נקשר אליה בעבותות. רק אתה יכול היה לנהל שי

טורו ווטנבה, סטודנט לתיאטרון באוניברסיטה בטוקיו בשלהי שנות השישים, חי בתחושה של ניכור וניתוק מאז התאבדותו של חברו הטוב קיזוקי בתיכון. הוא נקשר אל שתי נשים: נאוקו היפה והדיכאונית, שהייתה חברתו של קיזוקי, ומידורי תאבת החיים. ווטנבה מיטלטל בין שתי הנשים ובה בעת מנסה למצוא את עצמו ואת מקומו בעולם, בכנות ובישירות שבזכותן הוא מתחבב גם ע

"מה הסיבה שבגללה חסית בשם הספרותי ק. צטניק?" - שאל אב בית-הדין את מחבר סלמנדרה, שיצא מאלמוניותו כדי להעיד במשפט אייכמן. "אין זה שם ספרותי," בשיב, "אינני רואה את עצמי כסופר בכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך הפלאנטר אושוויץ, אשר לתושביה לא היו שמות, הם לא נולדו ולא הולידו; לא חיו ולא מתו. הם נשמו לפי חוקי טבע אחרים. שם כל שבר-רגע סבב על גלגל

"ארוחה עירומה" היא טיוטה, מדריך למשתמש... התאווה השחורה של עלובי הנפש נפערת אל נופים ענקיים של פלנטות אחרות... מושגים מופשטים, גרמיים כאלגברה, מצטמצמים לכלל גלל שחור או לזוג ביצים מזדקנות... המדריך למשתמש מרחיב את מפלסי החוויה על ידי פתיחת הדלת שבקצה מסדרון ארוך... הדלתות נפתחות אך ורק בדממה... ארוחה עירומה תובעת דממה מהקורא. אחרת הוא כ

ברומן המספר על נעורים ועל אהבה ראשונה סוחף ג'ק קרואק את הקורא בסגנונו הקולח והכובש שכונה "פרוזה ספונטנית". השנה היא 1938, המקום - לוואל, עיירה תעשייתית במסצ'וסס. קרואק - סופר דור הבִיט, שאלן גינזברג כינה אותו "חצוצרן הבלוז הבודד של אמריקה" - מתאר כאן בדרך מלבבת את יחסיו עם ידידי נפשו, כולם בנים למשפחות עמלות, את הווי בית הספר התיכון, את תח

ג'ק קרואק החל לחשוב על רומן המסע הזה כבר ב-1947, ובמשך שלוש השנים הבאות ערך עם ניל קסדי וחברים נוספים מסעות מחוף לחוף ששימשו חומר גלם לכתיבתו. לבסוף, במשך שלושה שבועות באפריל 1951, בדירה ברחוב עשרים מערב במנהטן, הוא התיישב לכתוב את סיפור חייו, "לכתוב את הדברים כפי שקרו". הוא הדפיס את סיפורו בפסקה אחת ארוכה ברווח יחיד על שמונה גיליונות ניי