מדף הספרים של netakel - הספרים שדירגה
"הי!" אמרתי כשהיא התכופפה והעיפה לי נעל אחת, "מה את עושה?"
"מה נראה לך שאני עושה?" היא התחילה להתעסק עם הנעל השנייה.
"אני חייב מקלחת", הודעתי לה.
"היית מת", היא התקרבה אלי עם המבט המסוכן ההוא בעיניים.
צעקתי כששפתיה נדבקו לשלי.
"הכאבתי לך, מותק?" שאלה בקול עדין ומתחשב.
"שורף פחד," אמרתי.
"את מי זה מעניין," היא התחילה למשוך לי את החולצה מה
...הייתי בודד יותר מניצול שאונייתו נטרפה והוא שט על רפסודה בלב האוקיינוס. על כן תוכלו בוודאי לתאר לכם כמה הופתעתי כשהעיר אותי עם שחר מן קול משונה. הקול אמר: "בבקשה, צייר לי כבשה!"
"מה?!"
"צייר לי כבשה..."
קמתי בקפיצה כהלום רעם. שפשפתי חזק את עיני. הסתכלתי היטב. וראיתי ילדון משונה מאוד מאוד מתבונן בי בכובד ראש... זה היה הנסיך הקטן.
"אמי יכלה למעשה לשמוע צבעים ולהפך, הצבעים שראתה יצרו צלילים מסוימים. אני חושבת שזה שיפר את היכולת שלה להעריך את שניהם, את הציור ואת המוזיקה."
לורן או´פארל, "בלשית אמנות" מניו יורק, מקבלת על עצמה משימה להשיב יצירות אמנות יקרות שנגנבו על ידי הנאצים בתקופה האפלה של מלחמת העולם השנייה. ניסיונה ללמוד על עברו של סוחר אמנות יהודי ממינכן מ
"שלום," אמרתי בעברית לאיש שעמד בפתח,
"אתה יונתן?" הוא ספק שאל ספק קבע.
"סליחה," השבתי, "אבל מי רוצה לדעת?"
"סתם עורך דין שמחפש את יונתן," הוא השיב.
"למה? מה הוא כבר עשה?"
"כלום," השיב האיש, "הוא לא עשה שום דבר. אז אתה
לא יונתן?"
"כן, אני יונתן," עניתי לו בחוסר סבלנות. עכשיו כבר
הייתי בטוח שהאורח הלא צפוי הוא ערבי.
"אני יודע מי אתה," הוא אמר לפתע
המבקרים הרעיפו שבחים על אלגנטיות של קיפוד. בצרפת לבדה, שם ראה אור לראשונה, נמכר ביותר מ-1.3 מיליון עותקים בתוך פחות משנתיים. בכל המדינות שבהן ראה אור - בריטניה, איטליה, ספרד, גרמניה, ארצות הברית - כיכב הספר ברשימות רבי-המכר.
סיפורם של שוערת בניין מהודר בפריז, ילדה שקטה ומחוננת המתגוררת בו ודייר יפני המשנה את מהלך חייהן יסחף גם את קורא
ליאו גורסקי מנסה לשרוד עוד קצת, מקיש על הרדיאטור מדי ערב כדי להודיע לשכנו מלמעלה שהוא עדיין חי, מושך מבטים בדלפק החלב בסטארבקס.
אך לא תמיד היו אלה פני הדברים: לפני שישים שנה, בכפר הפולני שבו נולד, ליאו התאהב וכתב ספר.
ואף על פי שהוא אינו יודע זאת, ספרו שרד גם הוא-חצה דורות ואוקיאנוסים ושינה את חייהם של אנשים אחדים.
אַלמָה בת הארבע-
לסופר ג´ונתן ספרן פויר היו שנים ארוכות של התלבטות: הוא לא הצליח להחליט אם הוא אוכל בשר או שהוא צמחוני. אבל רגע לפני שהפך לראשונה לאב - רגע לפני שהיה עליו להחליט איזה אוכל יגיש לילדיו - הצורך להחליט נעשה פתאום דחוף. ספרן פויר יצא למסע בין חוות בקר ומשחטות, בין תרנגולות, חזירים וחוות לגידול דגים, ובמהלכו נזכר במאכלי ילדותו, בתפריט שעל
אני לא ביישן מי יודע מה, אבל בכל זאת - כשהתיישבתי מולה הרגשתי שאני מסמי'ק. כמה שניות היא לא עשתה שום סימן שהיא מרגישה בקיומי. חשבתי כבר להשתעל כדי למשוך את תשומת הלב שלה, אבל בדיוק אז היא הניחה את הספל על השולחן והתבוננה בי בעניין. בעצם, סקרנות יהיה תיאור מדויק יותר. "פנויה?" שאלתי. כך זה התחיל, וכך זה גם היה אמור להסתיים. מפגש חד פעמי, ל
חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו - השנה האחרונה של צה"ל על הבופור.
הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו;
אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד;
אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה;
אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג - ואל אלה שלא חזרו.
"אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ו
"מישהו לרוץ איתו" הוא סיפור מתח, וחיפוש ואהבה.
אסף, נער ביישן וגמלוני בן שש עשרה, נעקר משגרת יומו כשהוא נשלח למשימה חסרת סיכוי:
לאתר את הבעלים של כלב גדול ופרוע שנמצא משוטט ברחובות ירושלים - והוא זה שיריץ כבסחרחורת את העלילה של אסף בספר.
כך מגיע אסף לאנשים ולמקומות שבאמצעותם נגלה לו, כמו בפאזל, סיפור מופלא השואב אותו לתוכו - סיפורה
סיפורו הקסום של נער תמים המטייל בין הכוכבים השונים ונישא על כנפי הדמיון שבה את לב העולם כולו וזכה לאין ספור תרגומים. האיורים הנפלאים, הפשטות שמאחוריה מסתתרות תובנות עמוקות, גורמים לקוראים בני כל הגילים למצא את עצמם בסיפור - כאילו - ילדים זה.
כשהנרי פוגש לראשונה את קלייר, הוא בן 28 והיא בת 20.
הנרי הוא ספרן הרפתקני; קלייר היא סטודנטית יפה לאומנות.
הנרי מעולם לא פגש את קלייה קודם לכן; קלייה מכירה את הנרי מאז הייתה בת 6.
אשתו של הנוסע בזמן הוא רומן מרתק ומפתיע, המתאר את סיפור אהבתם של הנרי, המסוגל לנסוע בזמן קדימה ואחורה, ושל קלייר, המתרגלת אט - אט לנסעותיו התכופות של בעלה.
מהרגע בו פגש מבטו של רפאל ארמוזה בברק העיניים הכחולות של הנערה המסתורית, דבר לא חזר להיות כמו שהיה. אותו ברק שהכה ברפאל יפגע לאחר שנים בבנו גבריאל כשיפגוש את רוח‘ל, ולאחר מכן יפגע גם בלונה, בתו של גבריאל, כשתפגוש בדוד.
את סיפורן של האהבות הבוערות, הרגשות והיצרים העזים, והמציאות הכואבת שעוברים כחוט השני בין ארבעה דורות במשפחת ארמוז
צ'רלי הוא נער בשנתו הראשונה בבית הספר התיכון, שבוחר כמעט במודע לעמוד בשולי החיים - להיות פרח קיר.
הוא מניח לכולם לקחת ממנו את מה שיש בו, את עזרתו, אהבתו, כוחותיו.
הוא מנסה לברוח מן החיים, אך מופתע לגלות שיש בו רצונות משלו: שהוא אוהב ורוצה שיאהבו אותו, משתוקק ורוצה שישתוקקו אליו.
צ'רלי מספר את סיפורו במכתבים שהוא שולח לאדם שאיננו יו
ג'ק בן חמש היום. הוא גר בחדר עם אמא. ג'ק נולד בחדר, ומעולם לא יצא ממנו. עבור ג'ק חדר הוא העולם, ויש בו כל מה שצריך - חלון קטן קבוע בתקרה שרואים דרכו את ה"חלל החיצון", טלוויזיה שמקרינה עולם דמיוני, נחש עשוי מקליפות ביצים, אוכל, כמה ספרים וארון בגדים שג'ק ישן בו, למקרה שניק הזקן יבוא.
בשביל ג'ק, חדר הוא העולם. בשביל אמא, חדר הוא תא המאסר ששנים
בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד.
הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך.
באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל
**מהדורה חדשה דצמבר 2024**
“זה היה רעיון של עמיחי, הפתקים. מה שחשבתי, הוא אמר, זה שכל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים.״
כך, במשחק תמים לכאורה, נפתח הרומן משאלה אחת ימינה. ומכאן —הכול מסתבך.
בשנים שחלפו מאז ראה אור לראשונה בשנת 2007, הפך משאלה אחת ימ
בלבו של עמנואל פיקנט, מאבטח צעיר חסר שאיפות המתגורר עם אדריאן, דודתו המוזרה, מקנן חלום גדול. הוא רוצה לפגוש את האחת, זו שלגביה לא יהיו לו ספקות, זו שתהיה לתמיד. בלילה ערפילי, טבול במסתורין, נקרית לו הזדמנות חייו, ולמחרת, עם שחר, הוא אינו יודע אם היתה הזיה או מציאות. אך הוא לא ישקוט ולא ינוח עד שתתברר לו האמת. גם ארגמן, עוזרת הבית במשכנם
בן מנדלסון הוא סופ - ר, אדם המתמחה בכתיבת סופים בעבור יוצרים שאינם מסוגלים להביא את עבודתם לכדי גמירה. חמישה עשר חודשים לאחר מותה של מריאן, אשתו, בתאונה מחרידה הוא מחליט לשים קץ לחייו בעולם הזה ולצאת למשימה אורפיאית - מסע חיפוש אחריה ברחבי העולם האחר, עולם שהוא הגרסה החילונית של החיים לאחר המוות, עולם שנאספו אליו כל מתי העולם הזה, מ
אינוביל היתה עיר שגרתית עד 26 ביוני 1948. באותו היום, שבזכותו נרשמה בדפי ההיסטוריה, הגיע לעיר הקטנה נער מסתורי וכתב בתיקים האישיים של תושביה את התאריך המדויק שבו ילכו לעולמם. מאז נודעה אינוביל בכינויה "העיר שתושביה יודעים את יום מותם".
כמה שנים אחרי ביקורו של הנער, ביום הולדתה השמונה-עשר, פתחה דורה מאטר את תיקה האישי, ומאותו הרגע עמד