מדף הספרים של רוני - הספרים שדירגה

׳אמא, כאילו הפכת להיות צעירה בעשר שנים. אם לא הייתי יודעת מה עבר עלייך בחודשים האחרונים, לא הייתי מנחשת,׳ אומרת ירדנה. בת שבע לא עונה, היא שומעת את זה הרבה לאחרונה. בטח עושה לה נעים, איך לא. שאם לסבול אז גם לשמוח. סגרה את הפה, חזרה לקלות שלה מפעם. מתרגשת. איזה מזל היום אין גשם ואין שמש, רק כחול ועננים לבנים כמו סירות בשמיים. לבת שבע יש

בשנים האחרונות חוללה שטית מונטיניאק מהפכה בהרגלי האכילה האירופיים. בני אדם אוכלים ארוחות בריאות יותר, יורדים במשקל, שומרים על משקלם האידיאלי ונהנים ממזונם. הם עושים זאת באישורם ובעידודם של תזונאים ורופאי לב בעולם כולו. מדוע ספירת הקלוריות המיתולוגית נכשלה בעליל. איך גופכם מעבד את המזון ומדוע אתם עולים במשקל. איך לתכנן מתכונים

בתחילת הדברים היה הבטחון העצמי שלי באדמה. על האהבות שלי ידעתי רק לחלום, והייתי מוכן לעשות הכול כדי לזכות בצל חיוך. כולם ידעו להגיד לי מה צריך ואיך. ככל שנמשך המסע הזה, כן גיליתי בעצמי מקורות עוצמה חדשים. חיי השתנו כליל כאשר לא היתה לי ברירה אלא להחליט, לקחת אחריות ולקבוע את הדרך בעצמי. גם הסביבה והבנות התייחסו אלי בהתאם. פתאום נראיתי

אורה סימנובסקי קיימת עבור כל האנשים שאימה גדולה נופלת עליהם כשהם מתבקשים לחבר שני משפטים לאירוע חגיגי. לביתה מגיעים טלפונים מכל רחבי הארץ. הפונים מבקשים ממנה לכתוב משפטים מחורזים (גם פרוזה) לבני/בנות מצווה, למורות שהפילו עליהן את חגיגת סיום שנה, ברכות למסיבות הפתעה, מכתבים למען בעלים רומנטיים המודעים לעברית העילגת שבפיהם, מכתבי

כולם שונאים מתמטיקה. כולם פוחדים ממתמטיקה. אבל, אם כולם מכירים אותה? אולי אלה לא המספרים שמפחידים, אלא רק שיעורי הבית, הבחינות, המורים, הלחץ שמסביב? גם גילי שונא מתמטיקה, בעוד שבוע יש מבחן ארצי במתמטיקה. אם יעבור את המבחן ההורים יקנו לו את האופניים הכסופים שעליהם הוא חולם. הוא חייב לעבור את המבחן! בעודו מהלך בגן המשחקים הוא פוגש

שלום חברים, "תצילי! יש לי (סוודר, בעל, ילד, נעל, אשה) שהתקלקלו לי, אולי את יודעת מה עושים?" כך האזרחים הבטוחים שיש לי בכיס השמאלי פתרונות לכל העניינים. אז כל הספר מלא מלא פתרונות מדליקים בכל מיני שטחי חיים, כדי לא נקמט את המוניטין. מוניטין זה דבר מאוד חשוב, בייחוד כשהוא לא תואם את המציאות. ואם ככה, מה יש לנו הפעם בתפריט? יש לנו אחד מקבץ נהד

אחרי שגורל שרירותי ניפץ את חייה, בוחרת נאוה, גיבורת הרומן החדש של מירה מגן, להפנות עורף לחיים ומסתגרת מפניהם. אולם המציאות מקישה על דלתותיה במלוא עוזה ומשנה את בחירותיה לגבי מה שאיבדה ולגבי מי שנסתפח לחייה. נאוה מגלה שגם כשהיא מצמצמת מאוד את מגעה עם העולם, היא מהווה אתר ממגנט לבני אדם אחרים - גברים, נשים וילדים - ודמותה מהלכת עליהם

ביום חופתה עומדת נערה בת-חמש עשרה בשמלה שאולה, הגדולה עליה בכמה מידות, ומחכה. את השמלה הטלואה הזו כבר לבשו לפניה עשרות נשים בישיבה הקטנה שעל ההר: כולן נישאו בהכנעה, ילדו בעצב, עבדו את אלוהיהן ברצון ואת בעליהן בצייתנות. אך לה - שצמחה פרא, טיפסה בברכיים שרוטות על גגות, ירדה לחקר סודות ההר והעירה רוחות רפאים מרבצן - נועד גורל שונה. הגיב

נערה יחפה בשמלת מיני קרועה מסתתרת בחדר מדרגות של בניין ישן. היא נמלטת ממה שראתה, ומאלו שאורבים בחוץ כדי להשתיק אותה. מאחת הדירות מגיחה קשישה מבולבלת. "דנה שלי," היא אומרת לנערה באושר, "את פה. חזרת אליי." בהחלטה של רגע, הנערה נכנסת לביתה של הזקנה. שתי זרות בדירה אחת נאחזות זו בזו ומנסות לשרוד. חבל ההצלה היחיד שלהן הוא הקשר האנושי המפתי

למיקי מילוא היו החיים "הכי רגילים בעולם": שני ילדים מוצלחים, בעל שווה שהיה איש צבא ועכשיו הוא איש עסקים, ועבודה נחמדה, עד היום שבו מגיעה שיחת הטלפון וקוטעת באבחה את השגרה המבורכת שלה. משפחתה נתונה במצור, התקשורת לא מרפה, השכנים במושב הקטן נרעשים, החברים מפנים עורף והסדקים והמחלוקות בחייה נפערים ומאיימים לבלוע אותה ואת כל מה שעמלה

"הילד חי עם אמו באוסטרליה. ילד הפוך, אני קורא לו ביני לביני, מאחר שהוא חי בחצי הכדור הדרומי. הכינוי הזה מרחיק אותו ממני, הופך אותו לקוריוז. לא ראיתי אותו שלוש שנים, מאז שהיה בן ארבע. שנה רודפת שנה, במהירות שקשה לתאר, ואזלו לי כבר התירוצים. אני חייב לראות אותו לפני שאאבד אותו. אנחנו נפגשים בסקייפ, יושבים מול המסכים ורוב הזמן שותקים, כי א

בקתת עץ חבויה בחורש; מרפסת המשקיפה אל שקיעה מהפנטת; מלון ותיק שכתליו צופנים סיפורים נוסטלגיים; או חדר כפרי, פשוט וכובש ? הספר חוויה רומנטית אוסף למענכם את כל המקומות האלה, בהם אפשר להקשיב, לשתוק, להאזין להלמות הלב, ופשוט לאהוב. בכל אחד מהאתרים יוביל אתכם הספר לטיולים רגליים, נסיעות קצרות במכונית, פינות חמד ומסעדות שכולן כשרות. ורדה

בחדר 202 של מחלקת היולדות שוכבת דניאלה ומסתכלת על התקרה. בעלה כרגע יצא עם האוטו, המאהב שלה בדיוק מחנה את האופנוע. היא נמצאת פה להתאוששות, אבל יש לה מעט מדי זמן לסדר את הבלגן שעשתה בחייה. איתה בחדר שוכבות עוד שלוש נשים. לאחת מהן אין בעל, השנייה תוהה עם מי היא חולקת את בעלה, השלישית החלה את מלחמת העצמאות שלה ברגע הלא נכון. כמעט מחוסר

בצהרי יום חול ירושלמי יושבת הגיאולוגית הצעירה, יסכה פלד, בפאב אפלולי, מטביעה את יגונה בכוס בירה ביתית ובוחנת את רסיסי חייה: סבתה הנערצת הלכה לעולמה, אמה המתנכרת גירשה אותה מביתה, והאהבה טרפה את נפשה. יסכה יודעת כמה עמוק יכול העצב לחלחל ולאילו גבהים נושאת אותה ההתעלות, ומנסה בכל יכולתה להותיר מאחוריה את משקעי העבר ואת מאובני תשוקת

אחרי שאסון גדול פוקד את משפחתה, מחליטה רוני לקחת על עצמה התחייבות שבתחילה נראית גדולה מכפי מידותיה. למרות גילה הצעיר, היא נאלצת להפוך בן־לילה לאֵם לשלושת אחיה הקטנים ולאחראית הכמעט בלעדית לרווחתם הגופנית והנפשית. אלא שגם נפשה שלה פצועה ורצוצה, ולפרקים נדמה לה שנסיבות חייה יכריעו אותה וימנעו ממנה לממש את הבטחתה ואת שאיפותיה. אבל

בחודש החמישי להריונה מתאהבת נוגה בעופר, נגן קונטרבס שפגשה בקונצרט, נשוי ואב לבת. בערב הזה מתרסקת בבת אחת שגרת חיי הנישואים שלה עם הגבר שליווה אותה באהבה וברעות מאז ילדותה. מכאן ואילך יישאבו כל גיבורי הספר להרפתקה מסוכנת, הטעונה במתח הבלתי נסבל שבין המותר לאסור, בין הזיה למציאות, בין נאמנות לבוגדנות ובין אושר העולה על גדותיו לאו

הספר המוגש לכם בדפים אלה, ישראל 60, הוא ספר המשך ומהווה תוספת לואלה שנות – 50 למדינת ישראל. ספר זה הוא סיפורה המלא של מדינת ישראל מיום הקמתה ועד ימינו.שנה אחר שנה נחקרת ומנותחת כאן הדרמה הגלומה בהיסטוריה של המדינה: האירועים החשובים ביותר בפוליטיקה, בביטחון, באמנות, בספורט ובחיי היומיום של תושביה. לטקסטים מתלווים תצלומים אותנטיים של

אותה האהבה, כמעט מגולל את סיפורה של חברות מרה ועצומה, אוהבת ונבגדת, שנפסקת פעמים רבות לארוך השנים ואף פעם לא נגמרת. במרכז הספר היפהפה הזה ניצבות שלוש חברות טובות: בלי, שלומקיצ ונעמה, שהקשרים בינהן נפרשים משנות ה - 70 ועד ימינו. כמו בדז'ה וו מכושף יוצרת מירי רוזובסקי זיכרון חי וכובש, וגברים ונשים שיעוררו בכם את התחושה שאתה מכירים או

"כבר כמה שנים ששרגא וחנה ישנים בחדרים נפרדים. כשהיא לא יכלה עוד לסבול את הנחירות שלו והוא את הנשימות שלה, הם הפרידו כוחות. לכל אחד יש חדר משלו, מיטה משלו, מקלחת שלו וטלוויזיה שלו. חנה לא סיפרה לחברות שלה. בשביל מה? הן כולן אלמנות, להן יש דירה שלמה לעצמן, לא רק חדר אחד." לרגע אחד הרשתה לעצמה חנה לחשוב שהכול יהיה בסדר. הנה הבת שלה — שנראה