נהנתי מכל רגע ורגע. הדיבור של בתשי, הסיפורים המפולפלים והתהליך של הגיבורה. הכל ריגש אותי. ספר משמח שטרפתי תוך יום אחד.

כבר בתחילת הקריאה נזכרתי בספר "שום גמדים לא יבואו" של שרה שילה בגלל משלב השפה הנמוך. זה עורר בי אנטי מיידי כי את "שום גמדים לא יבואו" לא אהבתי בכלל (קראתי אותו לפני עשור, אם לא יותר, פשוט זוכרת שלא אהבתי), אבל ככל שהתקדמתי זה פחות ופחות הפריע לי. אני לא יודעת למה, אולי הפכתי ליותר סלחנית עם השנים, אולי תחושת הגעגוע לשכונה שגדלתי בה - מעין נוסטלגיה מחממת לב. אולי הוא פשוט כתוב יותר טוב (לטעמי). בשכ