מדף הספרים של יובלל - הספרים שדירג

ספרו זה של גרסיה מארקס נכתב בז'אנר שונה מכל ספריו האחרים. לכאורה, ספר מתח מובהק, שבמרכז עלילתו פרשת רצח. ואולם פרט חשוב אחד בו אינו אופייני כלל לספרי מתח: סופו ידוע למן המשפט הראשון. האחים ויקאריו מספרים על כוונתם לרצוח את סנטיאגו עד שלבסו נודעת השמועה בעיירה כולה. ואף על פי כן עם שחר האיש נרצח למוות בפתח ביתו. הרצח היה איפוא כה צפוי

ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה. התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף. ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי

ביצירת מופת זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה המבריקה של אוסקר ווילד. גיבורו ? הדאנדי, ההדוניסט קצר הרוח ןחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים ? הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנ

"האם האח הגדול קיים?" "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה." "האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?" "אתה לא קיים."   1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל

כשיצא לאור לראשונה בשנת 1967 הפך האמן ומרגריטה מיד לסנסציה ספרותית. יותר מרבע מאה לאחר מות המחבר - פתאום, בהפתעה, מתפרסמת סאטירה כה מלאת אנרגיה, הומור, אומץ פוליטי, יופי רב, כתובה כולה במהלך שנות השיא של הטרור הסטליניסטי של שנות השלושים. הספר תורגם בחיפזון ליותר מעשרים שפות (וגם לעברית, בשם השטן במוסקבה). אלא שהיתה זו גירסה מצונזר

נשקו האישי של החיל האמיץ יוזף שוויק, סמל האדם הקטן הלכוד במנגנון מלחמה מנופח, הם מבטו התמים, חיוכו הלבבי ושטף דיבורו, המביא גם את גדול אויביו לאפיסת כוחות. ממלכות נעלמו, המונרכיה האוסטרית - הונגרית שעניק לה את שירותיו המפוקפקים במלחמת העולם הראשונה התפוררה, אבל שוייק המתגאה בעובדה שהוכרז רשמית כאידיוט, לא איבד את קיסמו וכוח משיכתו

הנובלה העצובה על ארנדירה התמה, שראשיתה באפיזודה חולפת מ"מאה שנים של בדידות", וששת הסיפורים המלווים אותה - מתלכדים בספר לכלל גילוי אמנותי נוסף בסיפורת הצרופה של גבריאל גארסיה מארקס. דמיונו הקסום של מחבר "מאה שנים של בדידות" מפליג בספר זה לגלות עולמות אחרים, מיוחדים במינם, כאשר ברקע מציאות החיים בקולומביה מולדתו. הנושאים והמקומות ה

פלורנטינו אריסה לא פסק מלהגות בפרמינה דאסה ולשמור לה אמוני נצח ואהבת עולם כל חמישים ואחת השנים ותשעת החודשים וארבעת הימים שעברו מזמן שדחתה אותו, כשהיה בן עשרים ושתיים, לאחר אהבה ארוכה ורצופה מכשולים, ונישאה לאחר. לא היה לו כל צורך לעשות את החשבון ולסמן קו קו על קיר בתא כלשהו, כי לא עבר יום שלא קרה משהו שהזכיר לו אותה. האהבה לכל פניה

על רקע שכונת בית הכרם בשנות השישים עוקב הספר אחר עולמו הפנימי של אהרון במשך כארבע שנים של גיל ההתבגרות. התפתחותו הגופנית של נער זה מעוכבת, והווה - הנמשך שלו, כבתוך תא הקפאה או בועת זכוכית, הוא המוקד לעלילת הספר. ``בפנים קורים המון דברים``, הנמסרים כמו בעד זכוכית מגדלת, ודווקא ההשעיה מן הביולוגיה מאפשרת הזרה של תהליכי ההתבגרות וההבשלה

סיפורם של שלושה בחורים עליזים ותמהונים (ואיתם גם כלב), היוצאים לחופשת שיט ממושכת בסירה קטנה על פני נהר התמזה שבאנגליה. השלושה - חסרי נסיון וידע, אך מלאי סקרנות ובטחון עצמי - יוצאים לדרך ברוח טובה ובשמחה. ואולם מסע תמים זה הופך לרצף של אירועים מוזרים, מלאי הומור וכשלונות מביכים ומצחיקים. זהו אחד הספרים האהודים והנפוצים ביותר בעולם

המספר הוא ילד ערבי בביתה של זונה לשעבר שמתפרנסת מטיפול בילדיהן של חברות למקצוע; והסיפור מצייר את דמותה המרשימה של אישה זו – יהודייה, שנולדה בפולין, הגיעה לצרפת וחייתה את אימי השואה – ואת ההווי הססגוני של רובע בלוויל בפריס המאוכלס ברובו במהגרים ערבים, יהודים ושחורים.   ספר מיוחד במינו, עצוב ומצחיק ומרתק, שזכה בפרס גונקור לשנת 1975

קורותיה המופלאות של משפחה המתגוררת בעיירה אגדית בקולומביה מסופרות ברומן זה, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית בימינו. קורות המשפחה, שהיא מעין מיקרוקוסמוס הפועל לפי חוקים פנימיים שאינם תלויים בעולם ובזמן הריאליים, הן למעה כרוניקה של האנושות כולה. מאה שנים של אהבה ואמונה ויאוש, שאיפה לאושר ואכזבה, ולבסוף חזרה אל בדידותו

מומיק, הילד שגידל במרתף ביתו את החיה הנאצית כדי להכירה ולאלף אותה; אנשל וסרמן - שחרזאדה - סופר הילדים היהודי הזקן, שטווה את מפקד מחנה ההשמדה הנאצי לתוך אגדותיו, כשהוא ממשיך לספר גם אחרי שהרגוהו וקונה בסיפורו שוב ושוב את מותו; קאזיק, התינוק הזקן שכל חייו, מלידה עד מוות, הם מסע חיים מזורז של 24 שעות; ברונו שולץ, הסופר היהודי פולני, שלא מ

תולדות משפחת איכרים, מראשוני המתיישבים בעמק יזרעאל, מסופרות בפי הנכד, שהתייתם מהוריו בגיל רך וגדל בבית סבו ובצל אישיותו. עולמו הוא עולם המיתוסים של ראשית ההתיישבות, תעלומות משפחתו, אגדות העמק וחיי הטבע שבתוכו גדל. את סיפורו הוא מספר באהבה ובגילוי לב. רומן מרתק ומקורי הכתוב ביד אמונה ובדמיון כובש.

הטרילוגיה "אבות אבותינו" היא מיצירותיו המעניינות ביותר, מזיגה מקורית של היסטוריה, הומור ופנטסיה, אשר אגב העיצוב העלילתי המשעשע והמרהיב בססגוניותו, מעביר אלינו מסר פילוסופי - מוסרי בבעיות הבחירה החופשית, התרבות והטבע. קאלווינו הוא פילוסוף ומטפיזיקן, אך את הגותו הוא מעצב בדרך אומנותית - פיוטית, העושה את הקריאה ביצירתו לחוויה אסתט

סאראמאגו הוא היום הבולט שבסופרי פורטוגל. "דברי ימי מינזר" (1982), ספר מונומנטלי על רקע המאה ה - 17, זכה ללמעלה מ - 20 מהדורות, ראה אור בתרגום ב - 25 ארצות, וקיבל שורה של פרסים ספרותיים. לקורא העברי צפוי מיפגש ראשון המזכיר בעצמתו את המיפגש מעורר ההשתאות עם "מאה שנים של בדידות". ואכן, הספר - תערובת מקורית של ריאליזם היסטורי דק בפרטים ושל פנטסי

'רפסודת האבן' הוא סיפור של שתי אהבות ושני מסעות. אשה חורצת בקרקע חריץ בענף בוקיצה, והחריץ מסרב להימחק; אשה אחרת פורמת גרב כחול, והגרב אינו נגמר; גבר משליך רחוק לים אבן כבדה, שבימים רגילים לא היה מסוגל להרימה; גבר אחר חש שהאדמה רוטטת מתחת לרגליו, אף שהסייסמוגרף אינו מגלה שום רעידה יוצאת-דופן; ואת הגבר השלישי מתחילה ללוות להקה ענקית של

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

על `אלה תולדות` מקובל לומר שהוא אחד הרומאנים היותר חשובים על מלחמת-העולם השניה. בשנות ה- 80, כשתורגם לאנגלית ולצרפתית, יצאה תהילתה של מורנטה גם אל מחוץ לארצה. יש בספר הזה הרבה ממה שבגללו האנושות קוראת ספרים, ולא נותר אלא לצטט את המבקר מן ה`סנדי טיימז`, שמנסה תארים כמו "קודר, מפחיד... ועם זאת מצליח להיות שמח, מותח ומשחרר", אבל מרים ידיי

רק סירת הצלה אחת שרדה לאחר טביעתה של ספינת מטען יפנית בלב האוקיינוס השקט. על הסירה מצטופפים חמישה ניצולים: אורנג - אוטן, צבוע, זברה עם רגל שבורה, נמר בנגלי ענקי ושמו ריצ'רד פרקר, ופיי פאטל, נער הודי בן 16. הסירה הקטנה הזאת היא התפאורה העיקרית של הרומן המופלא הזה, שעוצמתו מסוגלת להצית בקורא אמונה באל, כפי שאומר אחד הגיבורים. ומה עוד