“הייתי בת שבע עשרה או בת שמונה עשרה כשהייתי אצל דודים שלי והגעתי באקראי למגזין תרבות ואמנות שאני אפילו לא מצליחה לזכור את שמו, וקראתי בו סקירה ארוכה ומסקרנת על ספר שנשמע לי מעניין מאוד. משהו על מסע אלגורי בין ערים מדומיינות. עברו כמה חודשים, לא זכרתי את שם המגזין, לא את כותב הסקירה, לא את שם הספר ולא את הכותב שלו, אבל גיליתי בחנות את "הערים הסמויות מעין" של איטאלו קאלווינו ורכשתי אותו, וזה היה הוא.”

“דמותו הספק נלעגת, ספק עלובה של פין-אחיה של הזונה השחרחורת מהסימטה ושוליית הסנדלרים-היא לכאורה הדמות המרכזית בסיפור הלא ארוך ומצויין של איטאלו קאלווינו. פין, בעיקר נער מתבגר, נקלע שלא בטובתו לחבורת פרטיזנים, וזאת לאחר חניכה בהחלט מרשימה בסמטאותיה העלובות של עיירת חוף איטלקית ובבר השכונתי המצחין, בחברתם של מבוגרים ממנו ובחסות אישיותו הבעייתית ("לא דופק חשבון לאף אחד") תיאור חיי הפרטיזנים חושף”

“לפעמים אני יכול לדמיין את עצמי על תורן גבוה של ספינת מפרשים, כזאת שקיימת בתוך בקבוקי זכוכית בבתים של דודות, אבל מפליג ממש לתוך איילון, בתוך תעלת הניקוז שמתחת למגדלי עזריאלי, מסביבי שלטי חוצות ובנייני זכוכית ופלדה, שירת הימאים מפלחת תחתי את צפירות הרכבים של מחלף לה גארדיה. הספינה הזאת לא עוצרת, אך אני מתאר לעצמי בקצרה את מה שמרקו פולו היה אומר על העיר הזאת, שאולי היא כחלום ואולי היא קיימת רק בליבנו”

“FIABE ITALIANE- reccolte e trascritte da Italio Calvino יש לי חיבה רבה לפולקלור. המשיכה הזו מתבטאת הרבה מעבר לעולם הספרותי. קולינרית, תמיד טענתי שחלק מחווית מסע בארצות נכר הוא התנסות במטבחים המקומיים, בעיקר בשוקי רחוב. כך קרה שחלק מהתפריט העולמי כלל עקרבים/ דגי אבו נפחה/ תולעים/ עטלף/ שרקן ועוד מיני תבשילים מוזרים לקיבה מערבית. מוסיקלית, אני מחזיק באוסף עצום של הקלטות מכל רחבי הגלובוס ש”

“הייתי בת שבע עשרה או בת שמונה עשרה כשהייתי אצל דודים שלי והגעתי באקראי למגזין תרבות ואמנות שאני אפילו לא מצליחה לזכור את שמו, וקראתי בו סקירה ארוכה ומסקרנת על ספר שנשמע לי מעניין מאוד. משהו על מסע אלגורי בין ערים מדומיינות. עברו כמה חודשים, לא זכרתי את שם המגזין, לא את כותב הסקירה, לא את שם הספר ולא את הכותב שלו, אבל גיליתי בחנות את "הערים הסמויות מעין" של איטאלו קאלווינו ורכשתי אותו, וזה היה הוא.”

“דמותו הספק נלעגת, ספק עלובה של פין-אחיה של הזונה השחרחורת מהסימטה ושוליית הסנדלרים-היא לכאורה הדמות המרכזית בסיפור הלא ארוך ומצויין של איטאלו קאלווינו. פין, בעיקר נער מתבגר, נקלע שלא בטובתו לחבורת פרטיזנים, וזאת לאחר חניכה בהחלט מרשימה בסמטאותיה העלובות של עיירת חוף איטלקית ובבר השכונתי המצחין, בחברתם של מבוגרים ממנו ובחסות אישיותו הבעייתית ("לא דופק חשבון לאף אחד") תיאור חיי הפרטיזנים חושף”

“לפעמים אני יכול לדמיין את עצמי על תורן גבוה של ספינת מפרשים, כזאת שקיימת בתוך בקבוקי זכוכית בבתים של דודות, אבל מפליג ממש לתוך איילון, בתוך תעלת הניקוז שמתחת למגדלי עזריאלי, מסביבי שלטי חוצות ובנייני זכוכית ופלדה, שירת הימאים מפלחת תחתי את צפירות הרכבים של מחלף לה גארדיה. הספינה הזאת לא עוצרת, אך אני מתאר לעצמי בקצרה את מה שמרקו פולו היה אומר על העיר הזאת, שאולי היא כחלום ואולי היא קיימת רק בליבנו”

“FIABE ITALIANE- reccolte e trascritte da Italio Calvino יש לי חיבה רבה לפולקלור. המשיכה הזו מתבטאת הרבה מעבר לעולם הספרותי. קולינרית, תמיד טענתי שחלק מחווית מסע בארצות נכר הוא התנסות במטבחים המקומיים, בעיקר בשוקי רחוב. כך קרה שחלק מהתפריט העולמי כלל עקרבים/ דגי אבו נפחה/ תולעים/ עטלף/ שרקן ועוד מיני תבשילים מוזרים לקיבה מערבית. מוסיקלית, אני מחזיק באוסף עצום של הקלטות מכל רחבי הגלובוס ש”