מדף הספרים של Voomer - הספרים שדירג

נאבוקוב התחיל את הקריירה הספרותית המפוארת שלו כסופר רוסי. לאחר 'תריסר רוסי' מן השנה שעברה מביאה הספריה את הרומאן 'הזמנה לגרדום', שנכתב ברוסית ב - 1935. צינצינאט צ' נידון למוות מייד בתחילת הרומאן, בלי שום פשע ברור; אולי משום שהוא אדם, שאינו יכול להימנע ממחשבות, רצונות ותקוות משל עצמו. הוא נשאר כלוא לכל אורך הרומאן התעתועי. הסיטואציה נראי

'נפשות מתות' – הרומאן הגאוני והמדהים על התוהו-ובוהו של ההבלוּיות והעמדות-הפנים שמהן עשויה, טלאי על גבי טלאי, הרֵיקוּת של המצב האנושי; פסגת יצירתו של "האמן הגדול ביותר שהוציאה מתוכה רוסיה עד עצם היום הזה" (כפי שכתב עליו נאבוקוב), פסגה שלמרגלותיה שוצפת התהום הפרטית המסויטת של המחבר – 'נפשות מתות' זה מוגש כאן לקוראים הישראלים בתרגום ע

בשנת 1865 יצא דוסטוייבסקי עם אהובתו אפולינריה סוסלובה למסע באירופה. המסע הזה עמד בסימנן של שתי תאוות שכמעט הפכו את הסופר הגדול לעבד נרצע: התשוקה האירוטית לאפולינריה, אשה קפריזית ואנוכיית שהרבתה להתעלל בו להנאתה, ובולמוס ההימורים, שהשתלט עליו עד לעירפול החושים ממש. שתי התאוות הללו, שהתמזגו בו לידי מערבולת רגשות סבוכה וחולנית, הן הר

'אנשים עלובים', הרומאן הראשון של דוסטוייבסקי (1846) – כניסתו המרהיבה של גאון פרוע אל הספרות – מוגש כאן לראשונה בעברית, בתרגום רענן וגמיש של רועי חן. (אין לטעות בין הרומאן הזה לבין השלישי של דוסטוייבסקי, 'חלכאים ונדכאים' משנת 1861.) זהו סיפורה של אהבה חמקמקה, ספק אירוטית ספק אבהית, של "זקן" (בן פחות מ-47), מָקָאר דֶבוּשְׁקִין, לוָרֶנקה, נ

את האדון גוליאדקין, פקיד אפוף בתחושת קטסטרופה תמידית, רודפת פרשייה רומנטית אפלה שמסכנת את מעמדו בחברה הפטרבורגית. הוא מתרוצץ בין מסעדות יוקרתיות ואולמי נשפים, ומתחנן לתיקון העוול שנעשה לו. אולם הנורא ביותר עוד לפניו... בוקר אחד מגלה גוליאדקין שנוצר לו כפיל. בחור צעיר, שובב וחוצפן שנראה בדיוק כמוהו. אם בתחילה מתאהב גוליאדקין בכפי

האחים קרמאזוב הוא הרומן האחרון של דוסטויבסקי, ונחשב לגדול שבהם. הילה של כובד ראש אופפת את שמו, ולא בכדי מרבים לצטט ממנו אמירות כגון "השטן נאבק עם האלו-הים, ושדה המערכה הוא נפש האדם", או "בלי אלו-הים [...] הרי יוצא שהכל מותר", ועוד כיוצא באלה הגיגים. אלא שדוסטויבסקי לעולם אינו עוסק ברעיונות מופשטים. האידאות אצלו הן תמיד בשר מבשרן של הד

"שדים" הוא הרומאן האוטוביוגרפי והאישי ביותר של דוסטויבסקי. ביצירתו זו, שנתקבלה ברוסיה בדרך שונה מאוד משנתקבלה במערב אירופה, הגיע דוסטויבסקי לשיא הישגו האמנותי. ב- "שדים", דוסטויבסקי חודר לנפש הגיבורים - שותפים לתנועות השחרור המחתרתיות ולתאים של התנועות הרדיקליות, שהתרבו ברוסיה מאז שנות ה-70 של המאה ה-19. השקפת עולמו של סרגיי נצ`אייב (

המחזה המפורסם ביותר של בקט, ואולי המחזה החשוב ביותר במאה העשרים, מוגש כאן לקורא העברי בתרגום חדש, שהוא גם תרגום ראשון מן המקור הצרפתי של המחזה.

אלבר קאמי (1960-1913), ספור ומחזאי, עיתונאי וכותב מסות, היה מעורב בכל מאודו בפוליטיקה של זמנו. כתב ב"קומבָה" ("מאבק"), הבטאון המרכזי של מחתרת ההתנגדות לכיבוש הנאצי בצרפת ושימש עורכו הראשי. קובצי הזמן הזה שבחר וערך מתווים גיבוש של חשיבה ערכית ופוליטית בד בבד עם תגובה לענייני השעה, ובהם: הקרע האידאולוגי והאישי עם ז'אן פול סארטר והאקזי

באוראן שבאלג'יריה, עיר מסחר מכוערת למדי וסתמית, "עיר מודרנית בתכלית", פורצת פתאום מגפת דבר וקוטלת יום-יום בייסורים נוראים המונים מתושביה. תחילה העניים הם שמתים בפרווריה הצפופים והמזוהמים, אבל אחר-כך משליטה המגפה את "דין הצדק" שלה בלי משוא-פנים, ומכחידה עשירים כעניים, סוהרים כאסירים, זקנים כצעירים- כולם עומדים נגדה חסרי- אונים. אבל

מרסו, פקיד צעיר שחי באלג'יר, אינו בוכה בהלויית אמו, רוצח אדם "בגלל השמש", ועל שני אלו נשפט ונידון למוות "בשם העם הצרפתי" - סיפור תמוה ומוזר, ששום דבר אינו מובן בו לאשורו ואף - על - פי - כן הוא מרתק ונקרא בנימה עצורה מתחילתו ועד סופו. "הזר", שהוא הרומן הראשון של אלבר קאמי, יצא לאור ב - 1942 ונמנה עם הידועות שביצירות הספרות המודרנית: "הקוראים נ

הסיפור על יוסף ק. שנאשם ואינו יודע במה נאשם. נסיונותיו להגיע אל הרשויות השופטות ולטהר את עצמו מאשמה שאינה ידועה לו מְסמלים את מבוכתו של האדם המודרני ואת חוסר האונים שלו. פרנץ קפקא (1924-1883) נולד בפראג שבצ'כיה. בנו של סוחר יהודי, שאופיו השתלטני השפיע על כל מהלך חייו ויצירתו. לאחר שסיים לימודי משפטים, עבד בחברת ביטוח בפראג, עד שחלה בשחפ

רבים רואים בניקולאי ואסילייביץ` גוגול את גדול כותבי הפרוזה הרוסית בכל הזמנים (``כולנו יצאנו מבין קפלי האדרת של גוגול``, אומרים שאמר דוסטוייבסקי: ונאבוקוב קרא לו ``גדול האמנים שהוציאה רוסיה מקירבה עד היום``). ספר זה, `סיפורים פטרבורגיים`, מביא את כל הסיפורים הפטרבורגיים של גוגול, שנכתבו במשך שבע שנים, בשנות השלושים של המאה הקודמת. ``האד

הרשימות הללו אודות גוגול-רשימות של סופר גדול אחד על סופר גדול אחר-רק מתחזות לביוגרפיה, בערך כפי שסיוטיו הפרועים של גוגול רק מתחזים לסיפורי מעשיות. וממש כשם שעולמו של גוגול הוא עולם מהופך, מעוות, שבו ההשתקפות היא ממשית יותר מן המציאות, כך גם הביוגרפיה המוזרה הזאת מתחילה עם מותו של גוגול, ומסתיימת בלידתו (ב-1 באפריל! ) . נבוקוב אינו מ

אם ספרות המאה העשרים תשאיר אחריה עשרה רומאנים גדולים-'לוליטה' הוא אחד מהם.הספר,שנדפס לראשונה בשקט בפאריס ב-1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב - מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומאנים של נאבוקוב. האפקט של צבע מופלא שיש לקשקשת של חרקים מסויימים אינו נובע מן הפיגמנט, אלא מ

שלושה מחזות מאת ברטולט ברכט כלולים בספר זה. "אמא קוראז' וילדיה" "הנפש הטובה מסצ'ואן" "אופרה בגרוש".

“לֵך, לֵך לךָ, מי יודע מה צפוי לך שם, הרי הכול פה שופע הזדמנויות. אמנם חלקן גדולות, אפשר לומר, מכדי שאפשר יהיה לנצלן; יש דברים שֶמה שמכשיל אותם הוא רק הם עצמם.“ הרומן “הטירה״, מאת פרנץ קפקא, מגולל את סיפורו של ק׳, אשר מגיע אל כפר השוכן בתחומה של טירה כדי לשמש בו כמודד קרקעות. שוב ושוב מנסה ק׳ להבקיע לו דרך אל הטירה ולקבל אישור והכרה במע

`הגווארדיה הלבנה`` הוא אחד הרומאנים הבולטים של הקלאסיקה הרוסית המודרנית, והרומאן הנועז ביותר של בולגאקוב, הידוע לקורא העברי בעיקר כמחבר ``האמן ומרגריטה`` (``השטן במוסקבה``). שני חלקיו הראשונים של הרומאן בכתב-העת `רוסיה` ב-1925. החלק השלישי פורסם רק כעבור ארבעים שנה. ``הגווארדיה הלבנה``, הקרוב ברוח כתיבתו לפרוזה האקספרסיוניסטית, הוא אחד מג

```שלושה דיאלוגים` של ברקלי נחשב למרגלית של הספרות המטפיסית הבריטית``. ש``ב ברגמן, `תולדות הפילוסופיה החדשה` ``ב`שלושה דיאלוגים בין הילאס לפילונוס` יוצר ברקלי את הדיאלוג הפילוסופי המוצלח ביותר בשפה האנגלית`.`` ת``א ג`סופ, הקדמה לכתבי ברקלי ``בראשית המאה הי``ח דחה ברקלי בשם השכל-הישר את מושג הסובסטנציה החומרית של לוק; אך התפישה האימטאריא

עוד שנים רבות לאחר מותו נותר ברכט המשורר כמו פצצת זמן חבויה שהמשיכה לתקתק באין רואה מתחת לספרות העולמית. שירתו הוסתרה זמן רב על ידי הדראמות והתיאוריות שלו. מרבית שיריו של ברכט לא כונסו בספרים או לא פורסמו כלל בחייו של המחבר. עם זאת יש לשירתו מעמד ראשוני ביצירתו. ברכט המחזאי הוא בראש וראשונה משורר, והיום, לאחר שנתפרסמה מרבית שירתו ח