מדף הספרים של דנה - הספרים שדירגה
לאחר מותה של ריני, אחותה האהובה והנערצת, זו שהצליחה להתנזר מהכול - מהשינה, מהאוכל ולבסוף מהחיים, שבה תמר לגור עם אמה האימתנית. הקירות הולכים וסוגרים על שתי הנשים ועל מערכת היחסים הסבוכה והמעונה שלהן. שכבה אחר שכבה הן מתקלפות עד שנותרת רק האמת האיומה, שאין ממנה מפלט.
"אני הייתי הרעה, הבולמית, כפוית הטובה, התזזיתית, הנוירוטית. ריני ש
'הנה אני מתחילה', הרומאן השני של יהודית קציר (אחרי 'למאטיס יש את השמש בבטן', 1995), הוא סיפורה של אהבה חריגה ודרמטית, על רקע המציאות הישראלית בסוף שנות השבעים, עם אירועיה הגדולים והקטנים.
ריבי שנהר, שהיא גם גיבורת 'למאטיס...' - סופרת נשואה ואם, עכשיו בת 38 - מוצאת מחברות של יומן שלה מגיל 16 - 14.
במחברות הללו היא מחליטה שהיא קיטי, הנמענת הבדו
אין ממה לפחד... לפחד... לפחד...
בתחילה הם היו חמישה. חמישה שעמדו להשתתף בניסוי פסיכולוגי קיצוני. חמישה גברים ונשים, שלמבד פחד כפייתי, בלתי הגיוני ומכרסם שהשתלט על חייהם, לא היה להם דבר במשותף.
אבל איש אחד, ד"ר פיטר רוס, האמין שיוכל להובילם בעדינות, בבטחה וברחמים במנהרה האפלה של פחדיהם.
עד שנחלו מתים בזה אחר זה. הם נפלו קרבן לדבר ממנו
"פעם הערצתי את מרילין מונרו העגולה, הנשית. היא סיימה בהתאבדות. היום הנשים היפות מתאבדות לאט לאט בתוך הקיא של עצמן". ספרה הראשון של מעין קרת מאגד מונולוגים של ארבע-עשרה נשים מפורסמות (בשמות בדויים) שסובלות או סבלו מהפרעות אכילה. נשים "שאני מרגישה כמו חתיכה מכל אחת מהן. הן רק חלק מאלפי דוגמניות, שחקניות ורקדניות שהקריבו הכול כדי להיר
כשכולם היו עצובים - דניאל היה מחייך. כשכולם צחקו, הוא היה רציני. באופן כזה היה מיוחד. ולא בגלל קרניים או זנב ודברים כאלה. רק רגע, האם שכחתי משהו? כן, בודאי - דניאל היה מיוחד גם משום שחבריו לכיתה צחקו עליו לעתים קרובות. והם צחקו עליו משום שבאחד השיעורים הוא אמר למורה יוסף שהוא נולד בתוך כרובית.
זהו סיפור אגדה על ילד שנולד בכרובית, וא
רומן הביכורים של קרטיס סיטנפלד מתרחש בפנימייה בארצות הברית, ועם זאת הוא רומן חניכה אוניברסלי שבכוחו לגעת בלבם של קוראים בכל רחבי העולם.
אחרי נסיעה ארוכה יוצאת לי פיורה בת הארבע-עשרה ממכוניתו של אביה ומתבוננת בפעם הראשונה במעונות שבהם תגור בארבע השנים הקרובות.
בפנימייה היא מגלה שהחיים שונים מכפי שציפתה.
לי, בחורה אינטליגנטית
כמעט הכול בחייו של אלי, נער דעתן הסובל מהפרעות אכילה, מועד לפורענות. בשכונת הארגזים שבה הוא מתגורר עם סימה, אמו הביולוגית, ויפת, בעלה, זוג נרקומנים בגמילה, מכנים אותו שמניאק, ואילו בבית-הספר מדביק לו המורה לספרות את התואר "פרא אציל" בתור כינוי גנאי. אלי, קורא ספרים כפייתי, מאוהב מרחוק באנה בובקין, נערה יפהפייה שעליה הוא מנסה לגונ
כתבתי את הספר הזה כי אני מאמינה שיש אנשים שיזהו בו את עצמם, גם כאלה שיש להם הפרעות אכילה וגם כאלה שאין. כתבתי אותו כי לעתים קרובות אנשים מתייחסים אל הפרעות אכילה בזלזול, וטוענים שהם סתם גילוי אי בגרות ושיגעון. במידה מסוימת כל זה נכון, אולם מעבר לזה זו התמכרות.זהו סוג של תגובה, גם אם תגובה מעוותת, לסביבה, למשפחה, לעצמי. אני אעשה הכל כדי
בהיותה בת 18 נפגשה סוזאנה קייסן עם פסיכיאטר שלא ראתה מעולם לפני כן.
בסוף הפגישה הקצרצרה הוא שלח אותה במונית לבית-החולים הפסיכיאטרי מקלין, שם היא בילתה את רוב השנתיים הבאות.
קייסן מתארת בשפה רזה וצלולה, מלאת חיים והומור שחור, את שגרת החיים במחלקה לנערות מתבגרות בבית-החולים, על האימה, הפחד, חוסר האונים וההשפלה שבהם, ביחד עם גילויי
אדם רוחני הוא בסך הכול אדם שמבקש להבין איך עובד כל העסק הזה של החיים זה הכול. לא פרחי באך ולא יוגה ולא צמחונות ולא מדיטציות. זה לא רוחני. אדם שכל חבריו כבר התחתנו והוא נואש כולו. יושב עם עצמו בשבת בצהרים ושואל - מה קורה פה? למה דווקא אני לא, אז הוא נהיה רוחני או במילים אחרות, כשאלוהים רוצה שמישהו יחפש אותו הוא דוחה לו את השידוך. זה הכול.
בהתחלה לא הצלחתי לפענח את האותיות. "לאהוב אישה גדולה," אמרה הכותרת, "מאת ברוס גוברמן." ברוס גוברמן היה החבר שלי במשך למעלה משלוש שנים. ו"האישה הגדולה", יכולתי רק להניח, הייתי אני.
קני שפירו, כתבת התרבות השנונה והלא - כל - כך - רזה של ה"פילדלפיה אקזמינר", שמחה מאוד לכתוב על חייהם של אנשים אחרים. עד שבוקר אחד היא דפדפה בעיתון נשים, וגילתה ל
ג`יזל היא בחורה רגילה, בת למשפחה רגילה לחלוטין, והיא אנורקסית. היא אינה מסוגלת לאכול, וגופה דוחה בשאט נפש את ניסיונותיה הנואשים להכניס לתוכה מזון מכל סוג שהוא. מסטודנטית מצטיינת לרפואה הופכת ג`יזל לצל חיוור של אדם, נפש רדופת שדים, החיה על זמן שאול.
בתו של טייס קרב שנהרג מגיעה לטיפול פסיכולוגי ערב חתונתה.
היא חוששת שתאבד את התשוקה לבעלה.
חלום שחלמה הוא הרמז היחיד לפתרון.
נערה בת טובים עובדת בלילות כחשפנית.
היא פונה לטיפול פסיכולוגי, אך מתקשה לחשוף בו את נפשה.
מנתח לב עלול לאבד את הקריירה שלו בגלל סיוטים שמקורם במלחמת לבנון. מנהלת מצליחה שיש לה הכול מעוניינת לקבל תרופה שת
חייה של ורוניקה הם לכאורה חיים חסרי דאגה.
היא צעירה, נבונה ויפה.
יש לה משרה טובה והרבה מחזרים.
היא מבלה בבארים תוססים ובמועדוני לילה.
אבל משהו חסר. אין בחייה לא שמחה גדולה ולא עצב של ממש.
כל ימיה דומים זה לזה.
ובבוקר 11 בספטמבר 1997 היא מחליטה למות.
ורוניקה מחליטה למות הוא ספר מפתיע של פאולו קואלו, מחברו של רב-המכר הבינלאומי האל
"שמי שרלן בוהר ואני בת תשע - עשרה. כבר כמעט שנתיים אני נרקבת כאן, בהמתנה שאותו יום עצמו יחלוף וייגמר. בקושי יצאתי מן הילדות וכבר עשיתי מעשה שאין לו תקנה... לא פעלתי מתוך דחף פתאומי. ידעתי במפורש מה עשיתי, תכננתי כל פרט, כל תוצאה אפשרית של מעשי, האנשים סביבי יכולים לבוז לי, להתבונן בי בשנאה, אינני מתחרטת על דבר, שומעים אתם?! אף לא על דבר אח