כתבתי את הספר הזה כי אני מאמינה שיש אנשים שיזהו בו את עצמם, גם כאלה שיש להם הפרעות אכילה וגם כאלה שאין. כתבתי אותו כי לעתים קרובות אנשים מתייחסים אל הפרעות אכילה בזלזול, וטוענים שהם סתם גילוי אי בגרות ושיגעון. במידה מסוימת כל זה נכון, אולם מעבר לזה זו התמכרות.זהו סוג של תגובה, גם אם תגובה מעוותת, לסביבה, למשפחה, לעצמי. אני אעשה הכל כדי למנוע מאנשים ללכת בדרך שבה אני הלכתי. וכתיבת הספר הזה היתה הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. מריה הורנבאכר גדלה במשפחה אמריקאית מהמעמד הבינוני, והיתה ילדה נבונה, אנרגטית ושאפתנית מכפי גילה. בגיל 5 חזרה הביתה משיעור בלט, לבשה סוודר ענקי, נשכבה במיטתה, ופרצה בבכי כיון שחשבה שהיא שמנה מדי. בגיל 9 היא כבר פיתחה נטיות בולמיות והיתה מקיאה בכל פעם שחזרה מבית הספר. מספר שנים מאוחר יותר היא פיתחה גם אנורקסיה והיתה מתגאה ביכולתה לרעוב במשך זמן ממושך. מה גורם לילדה כשרונית להיכנס אל ארץ המראה, בה הכול הפוך, ואוכל הוא תועבה? מה גורם לה לפתח רומן עם הרעב, עם התרופות ועם המוות? מאריה הורנבאכר נאבקה בבולמיה ובאנורקסיה. היא עברה חמישה אישפוזים ממושכים וקשים וטיפולים פסיכולוגים ארוכים. היא איבדה את משפחתה, חבריה ומקומות עבודה. בסיפור חיים מרגש ונוקב זה, משחזרת מריה את חוויותיה המצמררות ומצביעה על סבך הנסיבות האישיות, המשפחתיות והסביבתיות אשר הביאו אותה למצב עגום זה. בשיא מחלתה הגיע משקלה עד ל - 23 קילוגרם. מבוזבזת הוא סיפור על מסעה של מאריה אל הצד האפל של המציאות, ועל החלטתה למצוא את הדרך חזרה. זהו ספר על הרס עצמי ועל גאולה - מדהים בעוצמת הכאב והתקווה, האותנטיות וכשרון הכתיבה.

שם הספר
לב החורף
טירוף - החיים עם הפרעה דו-קוטבית