“ביום חורפי אחד כשבאתי לקחת את הגדולה מבית הספר היא סרבה לסגור את המעיל. היה גשום וקר ואני, פולניה שכמותי, התעקשתי. "לא סוגרת" היא הודיעה נחרצות. "למה?" "שלא יחשבו שאני שמנה!" היא התריסה והתחילה ללכת. אין לי מילים לתאר את הרגשתי באותו הרגע. נהדפתי פיזית ממש, כאילו מכונת זמן זרקה אותי שנים אחורה. אני זוכרת את הפעם ההיא כשחזרתי הביתה והחלטתי שאני מתחילה דיאטה. הייתי בת 12. קשישה מופלגת במושגים של הי”

“"לכל זמן, ועת לכל חפץ". כך אמר קוהלת. ואם כך אמר - מי אני שאחלוק עליו? כנראה שאמצע הקיץ הוא לא הזמן הטוב כדי לקרוא ספר ששמו "לב החורף". תחשבו על שירים. שירי קיץ הם עליזים וקופצניים, שירי חורף הם שקטים, ולפעמים ממש עצובים. כנראה שהחורף מבקש את האסונות, מתקרב אליהם. מתחבר אליהם יותר. גם כשהכל בסדר, מזג האוויר החורפי מחייב התכנסות, הסתגרות. התעטפות בעוד ועוד בגדים ושמיכות ועטיפות, והסתגרות של אדם בפ”

“מארְיָה הורנבאכר כתבה ספר על חייה. זיכרונות חדים ובהירים עד כאב החל מגיל 7, כאשר פגעה בעצמה בפעם הראשונה, דרך הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות, התמכרות לאלכוהול ולסמים, ועד לאבחנה המיוחלת שהגיעה מאוחר מדי – בגיל 25. פעם קראו לזה מאניה-דיפרסיה. היום היא מכונה הפרעה דו-קוטבית. זו עדיין אותה מחלה, איך שלא תקראו לה. האבחנה היא נקודת מפתח בסיפור. סוף סוף יש שם לדבר הזה שהיא סובלת ממנו מאז ומתמיד ושהופך את”

“התאבדות. ואישה שנשארה לבד עם שני ילדים. התמודדות עם אובדן ורגשות אשם, השאלה האם עליי להמשיך הלאה או להתאבל כל חיי. האם האהבה הייתה אמיתית ואם כן, מדוע היה כה קשה להראות זאת. נישואים אשר נגמרו לפתע במוות, בעל אשר לא יכל להתמודד עם עוצמת רגשות, עם החיים, עם היותו מה שהוא. ומי שנשאר מאחור ומצא דרכים להמשיך הלאה. ילדה קטנה אשר שולטת בסביבתה ובחברה הטוב ביותר, לא מראה לרגע סימן שבירה . עד שהרגע”

“ביום חורפי אחד כשבאתי לקחת את הגדולה מבית הספר היא סרבה לסגור את המעיל. היה גשום וקר ואני, פולניה שכמותי, התעקשתי. "לא סוגרת" היא הודיעה נחרצות. "למה?" "שלא יחשבו שאני שמנה!" היא התריסה והתחילה ללכת. אין לי מילים לתאר את הרגשתי באותו הרגע. נהדפתי פיזית ממש, כאילו מכונת זמן זרקה אותי שנים אחורה. אני זוכרת את הפעם ההיא כשחזרתי הביתה והחלטתי שאני מתחילה דיאטה. הייתי בת 12. קשישה מופלגת במושגים של הי”

“"לכל זמן, ועת לכל חפץ". כך אמר קוהלת. ואם כך אמר - מי אני שאחלוק עליו? כנראה שאמצע הקיץ הוא לא הזמן הטוב כדי לקרוא ספר ששמו "לב החורף". תחשבו על שירים. שירי קיץ הם עליזים וקופצניים, שירי חורף הם שקטים, ולפעמים ממש עצובים. כנראה שהחורף מבקש את האסונות, מתקרב אליהם. מתחבר אליהם יותר. גם כשהכל בסדר, מזג האוויר החורפי מחייב התכנסות, הסתגרות. התעטפות בעוד ועוד בגדים ושמיכות ועטיפות, והסתגרות של אדם בפ”

“מארְיָה הורנבאכר כתבה ספר על חייה. זיכרונות חדים ובהירים עד כאב החל מגיל 7, כאשר פגעה בעצמה בפעם הראשונה, דרך הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות, התמכרות לאלכוהול ולסמים, ועד לאבחנה המיוחלת שהגיעה מאוחר מדי – בגיל 25. פעם קראו לזה מאניה-דיפרסיה. היום היא מכונה הפרעה דו-קוטבית. זו עדיין אותה מחלה, איך שלא תקראו לה. האבחנה היא נקודת מפתח בסיפור. סוף סוף יש שם לדבר הזה שהיא סובלת ממנו מאז ומתמיד ושהופך את”

“התאבדות. ואישה שנשארה לבד עם שני ילדים. התמודדות עם אובדן ורגשות אשם, השאלה האם עליי להמשיך הלאה או להתאבל כל חיי. האם האהבה הייתה אמיתית ואם כן, מדוע היה כה קשה להראות זאת. נישואים אשר נגמרו לפתע במוות, בעל אשר לא יכל להתמודד עם עוצמת רגשות, עם החיים, עם היותו מה שהוא. ומי שנשאר מאחור ומצא דרכים להמשיך הלאה. ילדה קטנה אשר שולטת בסביבתה ובחברה הטוב ביותר, לא מראה לרגע סימן שבירה . עד שהרגע”