"פעם הערצתי את מרילין מונרו העגולה, הנשית. היא סיימה בהתאבדות. היום הנשים היפות מתאבדות לאט לאט בתוך הקיא של עצמן". ספרה הראשון של מעין קרת מאגד מונולוגים של ארבע-עשרה נשים מפורסמות (בשמות בדויים) שסובלות או סבלו מהפרעות אכילה. נשים "שאני מרגישה כמו חתיכה מכל אחת מהן. הן רק חלק מאלפי דוגמניות, שחקניות ורקדניות שהקריבו הכול כדי להיראות נשגבות ולשחק את המשחק". הסיפורים מנסים לתאר את התופעה הבעייתית הזו מכיוון קצת אחר, שאיננו פסיכואנליטי או מחקרי אלא כסוג של "דו"ח אינטימי, תיאור מצב חווייתי-תודעתי של נערות ונשים שמייצגות בגופן גם תופעה חברתית. בכתיבה קשובה ולא שיפוטית, מעלה מעין קרת שאלות נוקבות ביחס למצב העגום של הנשיות בתרבות האופנתית-אובססיבית העכשווית, תרבות שרזון הפך בה זה מכבר למקצוע.