incognito

incognito

בת 28 מאשדוד




» דירגה 0 ספרים
» כתבה 0 ביקורות
» יש ברשותה 0 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 11 חודשים

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» הספריה העירונית אשדוד

» רשימת הסופרים של incognito


מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 3 שנים ו-11 חודשים
» המכתב שלא נכתב (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-11 חודשים
» כניעה ללב (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-11 חודשים
» שברי תקווה (סיפור שכתבתי)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
» גאוני (ציטוטים ושיטוטים)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
» אוסף של פגמים (סיפור שכתבתי)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
» הילדה שבי (סיפור שכתבתי)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
» מרדף מתיש (סיפור שכתבתי)
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

לאחר תקופה ארוכה שלא כתבתי , באחד מן הערבים נתקלתי בהספד אשר רשם בחור צעיר לאחד החיילים הגיבורים שאיבדו את חייהם במהלך המבצע. קראתי את מכתבו ולאורך כל העמוד מתנוססות תמונתיו של החייל , עמוד הפייסבוק שלו היה תוסס חיים. גוללתי את העמוד מעט מטה ופשוט חוויתי אותו נשמתי אותו, הכרתי לראשונה אדם שלעולם לא הכרתי לפני כן דרך מילותיו תחושותיו וחוויותיו ודמעות לא הפסיקו לזלוג מעיני. הרגשתי קרובה וכה כואבת , הרגשתי את כאב חבריו ואימו . גופי התמלא עצב ורגשות כה חזקים שהייתי צריכה לפרוק אותם , בדרך מעט שונה . אני סבורה שלעולם לא נוכל לתאר מה עובר בליבן של האימהות היקרות שאיבדו את בניהם הגיבורים אך ניסתי במאמץ קטן ולו לשנייה להעביר על הנייר את הכאב וההרגשה .

המכתב שלא נכתב לעולם,

אני זוכרת כיצד עמדת שם , גופך מתוח כתורן ועגלי זיעה זולגים על מצחך..
גאה נחוש צווחת את ההמנון , כה טהור וקט נשבעת להגן על דבר כה עצום.
מי נתן לך עול כזה ילדון שלי? מדוע אם אתה עדיין שלי ,כיצד אתה יכול להגןעל מדינה שלמה בגופך הכחוש?
לא הבנתי עד שהבטתי בך עומד איתן גיבור ברחבה ,על ראשך עטורה הכומתה וצמוד לגופך נשקך- אותה מתכת ארורה.(בליבי אני מייחלת כי לעולם לא תזדקק להגן על עצמך באמצעותה) הרי זו רק מתכת ואתה גרום צנום וליבי זועק אליך רוצה להושיט עזרה בגופי ולהקל על עומס משקלה.
תוהה לעצמי מי יעטה את השכבה המגנה עליך? מלאך יקר שלי כיצד אפשר היה למנוע ממך לעשות מה את שתמיד ידעת שתעשה.בגאון וגאווה צעדת כה בוגר ,כה רציני שונה ואחר לא שלחת מבט לא שלחת חיוך המעמד לא איפשר. ואני מלמעלה מביטה בך מלאך קט שלי גופי מתמלא גאווה אני מרגישה אותך .מסרתי את הילד הקטן שלי להיות לו למגן .להגן על מולדת על כל מה שחינכו אותנו. מנסה לדמיין בראשי היכן הייתה הפרידה ,היתכן ששם כבר ברחבה . האם יכולתי למנוע ממך לעשות את מה שהוטל עליך? אל תדאגי אמרת ,הסרי דאגה .והפרידה האחרונה הזו כשיצאת מן הבית מחויך ,מלאך אפוף בריח כביסה נעימה בריח של הבית .חיבקת אותי נשקת לי ועזבת. אדם יכול למלא עולם ובו זמנית גם לשבור עולם שלם אחר לרסיסים.
קשה לי לדמיין את הרגע ההוא שהכדור פילח את גופך הקט , זה שרחצתי וליטפתי כשכאב. קשה לדמיין ואיני יכולה שלא לחשוב האם כאב לך ,מה עלה בראשך הקטן ילדון שלי ברגעים האחרונים. אולי תהית בליבך היכן אני? וכיצד הפעם לא הגנתי עליך כמו שעשיתי בכל השנים. נער גיבור שלי, ילדון כה מר כאבי. אם יכולתי לתת את חיי בכדי שתזכה לחייך עוד פעם, לטעום את טעמו הנפלא של החיים ולהרגיש את מגע הרוח על פניך הרכים. מה שווים הם חיי כעת , הריקנות לא תעלם ..ואט אט הריח שלך יעלם ואני יתפוגג עימו ..לרסיסים קטנים .כי שם ברחבה נפרדנו כשזעקת אני נשבע, עם המתכת הארורה שלא הגנה עליך .פרח קטן שלא זכה ללבלב ,לנצח תשאר בליבי,שומרת אותך כואבת אותך.
אמא
נכתב לפני 3 שנים ו-11 חודשים
חשתי את הלמות ליבי כל כך חזק, עד שהאמנתי כי ליבי מסוגל בכל עת לפרוץ מבית החזה החוצה... הוא רכן את פניו לעברי כל כך קרוב חשתי את גופו נצמד אליי ..עגלי זיעה החלו לבצבץ ממצחי ניסתי לשלוט בפרץ הרגשות בתחושה שטילטלה את כל גופי אך לשווא. הוא שבה את ליבי , הוא כבר אינו ברשותי ..זועקת מבפנים תברחי מהתשוקה האסורה הזאת , לא הצלחתי להימלט מהרצון האמיתי שלי לשקוע עמוק בגופו החסון ולהיכנע למגעו הגס . הוא ליטף את שערי ברפרוף ורכן את פיו לעבר אוזני ולחש:" למה להימנע ממה שאת באמת רוצה? " . כנועה, חלשה מילמלתי דבר מה איני זוכרת.. שקעתי למקום הזה שבו גופו ידע את גופי.. שפתיו החלו לפסל את דרכם בשבילי צווארי מטה . בכוחות לא ידועים הדפתי אותו קלות אחורה ואמרתי : "אני לא יכולה... פשוט לא יכולה לשנוא את עצמי כל פעם מחדש ". במבט מרגיע הוא הביט בי,כמה שניות ממושכות להראות איזושהי סימפטיה והבנה ..או אולי להרגיע אותי שהפעם הסוף הוא שונה , שהפעם הוא שם כדי להישאר.
"את יקרה לי ..את יודעת נכון? אני לא אעשה דבר שיפגע בך .." והלב בפנים רוקע רקיעות ניצחון , תרועות וצלצולים הנה האישור שחיכית לו כעת תיכנעי לתחושה ולמגע הממכרים. חצי חיוך הזליג מפניי ,הוא נשק לי קלות בשפתיי וחשתי את הבל פיו המתוק . כמה שהתגעגעתי . התחושה הציפה את כל גופי ועטפה אותי בסדין דמיוני ורך של חום ואהבה. הרגשתי בטוחה , תיארתי לעצמי שהוא הבין שאני חסרה לו שאני החלק האבוד בפאזל שנקרא הוא. אני יודעת כי הוא משלים אותי חשתי שאנחנו בלתי פרודים. אתם מבינים אחרת איך אפשר כל כך לאהוב? הוא אחז את ידי הקטנה והושיב אותי על האופנוע .. נסענו האמת שיעד הנסיעה לא הטריד את ראשי כלל. הייתי מוצפת באושר שמחה..אחזתי אותו מאחור ..ליפפתי את ידי סביב מותניו וחשתי אותו קרוב אליי . תהתתי לעצמי : הוא וודאי מרגיש את העוצמה שבנו , את הלב שלי אשר לא מפסיק לפעום בחוזקה מהרגע הראשון שעיני נחתו עליו". איך אפשר שלא? גבוה חסון , שנון בתגובותיו חיוך ממזרי ובו זמנית לב כל כך רחב. הרוח נשבה והעיפה את שערי לאחור ,הרגשתי בלתי מנוצחת.. אנחנו יחד השאר זניח לא מעניין. הלילה היה קסום ,כרגיל ארומה של יין וגלגולי צחוק לתוך השעות הקטנות של הלילה. נרדמנו מחובקים הדוקים זה לזה , לא הצלחתי לעצום את עיני דאגה קלה הציפה אותי , שמה מדובר בחלום.? האם מחר החלום ינתפץ ויתיר מאחוריו אכזבה, עצבות.?. לא אדע כיצד לאסוף את השברים שוב.. הוא הרי אמר הבטיח שלא יפגע ??!? נכון??.. סילקתי ממוחי את המחשבות הטורדניות וניסתי להירדם בכוח.
השחר הפציע ,הבוקר הגיע ואיתו האמת הנכוחה. הוא נשק למצחי וחייך "בוקר אור ישנונית" הוא אמר , השבתי בחיוך קל, "אז מה עכשיו" ? הגנבתי? . מה זאת אומרת הוא אמר? במבט תוהה ולא מבין הבטתי אליו חזרה. לפני שהספקתי למלמל דבר מה ,הוא עצר אותי ואמר " את יודעת שאני לא מסוגל להתחייב בשלב הזה.." . בחירת המילים שלו להתחייב, בשלב.. הזה??.. היו כתקיעות סכין בחזי .. צלקת ועוד צלקת כל מילה חוררה את ליבי אף יותר. הרגשתי מרומה ,לא על ידיו , אלא על ידי. לא ציפתי אחרת, אמרתי "אני אלך לי כעת.. כל כך הרבה לעשות ,כל כך הרבה להספיק.." הוספתי
יצאתי מביתו כפופה בנפשי טרקתי את הדלת , והבטחתי לעצמי שאני אשכח ..אשכח אותו ואת אהבתי אליו...

המשך יבוא...

נכתב לפני 4 שנים ו-11 חודשים
המתכון הנכון לחיות להצליח, רבים כתבו על זה ספרים , קראו בקולי קולות כי הם פיצחו את הסוד.
"הוא גלוי, הושט ידך ואחוז בו .. צור לעצמך את המציאות זה כל כך פשוט" , אחרים אף קראו לכל אדם אדריכל ומעצב את חייו כבעל שרביט קסומה . כמה תמים נאיבי ואפילו אווילי במידה מסויימת . אני כל כך רוצה לאחוז בדבריהם עד כי לפעמים אני עוצמת את עיני חזק נורא , כל גופי מתכווץ מרוב שקיקה ליצור את המציאות שבה אני כל כך חפצה.
ואט אט מעירה אותי הסטירה, תקראו לה סטירת הסוד או המציאות הנכוחה.. עומדת לה עירומה מחייכת ומגחחת לה למראה התקווה שנמוגה. כל כך איתנה חזקה ובו זמנית שונה מהמציאות לה ייחלתי עמוק בליבי.
אמתלה ? מבחן ? משוכה ..כל כך הרבה מילים לתאר בעדינות שכזו את האכזבה , אכזבה נוספת שנערמה לה בערמת הקשיים שעליי לחצות בכדי להגיע לאותה מציאות . יהיו כאלה שיאמרו שהרי מדובר בחוויות בונות אופי במשוכות שימתיקו את הסוף. מעטים יהיו האנשים שיבחינו כי אי הוודאות הוא שם המשחק והמתכון לבנות את המציאות שבה אנו כל כך חפצים לא ידוע . הרי שאם קיים מתכון שכזה אנא גלו נא לי מהו ?
בכדי שאוכל להתענג מטעמו ומריחו, אשתכר מהעונג הרב שיסב לי. תמיד האמנתי בתמימותי כי אם אשקיע חזק, אתאמץ נורא אצור את אותה המציאות ,שהרי כל מה שביכולתי עשיתי החל מאמונה איתנה ועד לרצון בלתי נדלה בהישג המציאות שלי. כל כך קשה לאסוף את שברי התום כאשר המציאות מתנפצת לה לרסיסים עדינים , שברי אמונה תחילתם של ייאוש. כיצד אעודד את עצמי ? קולי מתחבט בראשי ,אינספור סטיקרים מתרוצצים בראשי .. אותן הסיסמאות "עוד שלב, תחנה מבחן..",
אני יודעת שאקום אני יודעת שאמצא את הכח בסופו של דבר להילחם שוב . אכעס על עצמי שהאמנתי שבאמת אוכל ליצור לעצמי את המציאות ובמתיקות ונאביות שכזו אסחף שוב לקסמי התקווה , אחרת מה נותר לי עוד לעשות? .....
נכתב לפני 4 שנים ו-11 חודשים
אני אוסף של פגמים, פגמים קטנים שהופכים אותי למי שאני, סימני היכר קטנטנים שעם הזמן אני לומדת להכיר ולאהוב.
שהרי אף אדם לא ישכיל להבין , למה הם כל כך חשובים לי .
כל אחד מהם נושא סיפור , זיכרון שנכרכים יחד ליומן חיי. אתם לא חייבים לאהוב אותם, לקבל אותם ..דעתכם זניחה ,הם מחזקים אותי.
כיצד ייתכן הדבר ,אחרים וודאי ישאלו , שהרי פגם הוא שלילי ויש לכלותו , להדחיקו .
אין הדבר נכון שהרי כל פגם הוא תחילתו של תכונה מדהימה שאוחזת בידו שלו וממתנת אותו. זה היופי בדבר ,זאת היא תחילתה של שלמות ויופי פנימי.
כל צלקת על גופי הגשמי או צלקת שנחרטה בנפשי, עוטפת את נשמתי ומשנה את הוויתי , את דרך מחשבתי.
תקופה כל כך רבה מחיי, ניסתי לכרות אותם , להדחיק ולהסתיר . ליצור דמות של אחרת -זרה .
צחוק מזויף , דעה זרה ובסופו של יום הייתי עומדת מול המראה ,מסירה את הקליפה ודומעת ..
שהרי לא כך אני רוצה לחיות את חיי , מבויישת נעמדתי מול עצמי ..נכוחה שותקת.. דממה.
זאת הרגשה כל כך מצמררת נוקבת ..אני והדממה .
לא עוד ..החלטתי אני מקבלת אותם את הפגמים.. בתחילתו של מסע מדהים שבו אני מגלה את עצמי .
את הסודות העזים והרצונות שלא העזתי לחשוף בפני עצמי , את המחשבות המאפילות ביותר שליבי נוצר בחובו.
והשאר לא חשוב...
נכתב לפני 6 שנים ו-2 חודשים
קולות רכים של בוקר מפציע, אדוות קטנות על המים וריחות של חופש עטפו את גופי הקטן. נשמתי נשימה עמוקה אשר מילאה את ראותיי באוויר צח וטהור , דגדוג קל התפשט לאורך כל תא בגופי וצייר חיוך תמים על פניי.
זאת אותה הרגשה שנעלמה לה עם השנים, הרגשת החופש . הרגשה אגואיסטית , נטולת דאגות ,נטולת אחריות.
כמהה לחזור לאחור לרגע קט או שניים ... שרעפים רבים מתרוצצים במוחי . ליבי גועש ולא נח , עייף מהמרדף .
הגעגוע לחופש ולצחוק המתגבר כמעיין שאפיינו את ילדותי. כמה אירוני החשק הזה לרצות לגדול וכעת לרצות לחוש שוב לכמה רגעים את ההנאה שבכלום.

הרוחות נשאו את מחשבותיי למרחקים ואיתם הגעגוע לילדה זהובת השיער ובעלת הצחוק המתגלגל.
יודעת אני שאי שם בתוכי היא נמצאת , דואגת לי ועוטפת את ליבי באהבה ובצחוק המשובב שאפיינו אותה.
נכתב לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הקוראים:
  • לפני 3 שנים ו-7 חודשים שמוליק בן 40 מאשדוד
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים girl on fire בת 21 מאידריס
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים yaelhar בת מתל אביב
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים אלירן בן 30 מחיפה
  • לפני 4 שנים ו-3 חודשים אביב בן 28 מאשקלון
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים מר מאני בן 29
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים יקירוביץ' בן 28 מתל אביב
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים המוזיקאי בן מירושלים
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים VINI בן 44
  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים M. Kolt בת 26 מירושלים
  • לפני 6 שנים ו-1 חודשים Tess בת 16
  • לפני 6 שנים ו-1 חודשים evyaco בן 30 מנתניה
  • לפני 6 שנים ו-2 חודשים הקיסרית הילדותית בת 33 מרייבנלופט
  • לפני 6 שנים ו-2 חודשים אֵרִיַה בת 19 מיער דו ולדנווארדן
  • לפני 6 שנים ו-2 חודשים אליז קולינס בת 23 מארץ-התמר-משמח-לב-אדם
  • לפני 6 שנים ו-2 חודשים כינרת בת 28 מאור עקיבא



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ