אני אוסף של פגמים, פגמים קטנים שהופכים אותי למי שאני, סימני היכר קטנטנים שעם הזמן אני לומדת להכיר ולאהוב.
שהרי אף אדם לא ישכיל להבין , למה הם כל כך חשובים לי .
כל אחד מהם נושא סיפור , זיכרון שנכרכים יחד ליומן חיי. אתם לא חייבים לאהוב אותם, לקבל אותם ..דעתכם זניחה ,הם מחזקים אותי.
כיצד ייתכן הדבר ,אחרים וודאי ישאלו , שהרי פגם הוא שלילי ויש לכלותו , להדחיקו .
אין הדבר נכון שהרי כל פגם הוא תחילתו של תכונה מדהימה שאוחזת בידו שלו וממתנת אותו. זה היופי בדבר ,זאת היא תחילתה של שלמות ויופי פנימי.
כל צלקת על גופי הגשמי או צלקת שנחרטה בנפשי, עוטפת את נשמתי ומשנה את הוויתי , את דרך מחשבתי.
תקופה כל כך רבה מחיי, ניסתי לכרות אותם , להדחיק ולהסתיר . ליצור דמות של אחרת -זרה .
צחוק מזויף , דעה זרה ובסופו של יום הייתי עומדת מול המראה ,מסירה את הקליפה ודומעת ..
שהרי לא כך אני רוצה לחיות את חיי , מבויישת נעמדתי מול עצמי ..נכוחה שותקת.. דממה.
זאת הרגשה כל כך מצמררת נוקבת ..אני והדממה .
לא עוד ..החלטתי אני מקבלת אותם את הפגמים.. בתחילתו של מסע מדהים שבו אני מגלה את עצמי .
את הסודות העזים והרצונות שלא העזתי לחשוף בפני עצמי , את המחשבות המאפילות ביותר שליבי נוצר בחובו.
והשאר לא חשוב...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
