קולות רכים של בוקר מפציע, אדוות קטנות על המים וריחות של חופש עטפו את גופי הקטן. נשמתי נשימה עמוקה אשר מילאה את ראותיי באוויר צח וטהור , דגדוג קל התפשט לאורך כל תא בגופי וצייר חיוך תמים על פניי.
זאת אותה הרגשה שנעלמה לה עם השנים, הרגשת החופש . הרגשה אגואיסטית , נטולת דאגות ,נטולת אחריות.
כמהה לחזור לאחור לרגע קט או שניים ... שרעפים רבים מתרוצצים במוחי . ליבי גועש ולא נח , עייף מהמרדף .
הגעגוע לחופש ולצחוק המתגבר כמעיין שאפיינו את ילדותי. כמה אירוני החשק הזה לרצות לגדול וכעת לרצות לחוש שוב לכמה רגעים את ההנאה שבכלום.
הרוחות נשאו את מחשבותיי למרחקים ואיתם הגעגוע לילדה זהובת השיער ובעלת הצחוק המתגלגל.
יודעת אני שאי שם בתוכי היא נמצאת , דואגת לי ועוטפת את ליבי באהבה ובצחוק המשובב שאפיינו אותה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה