פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 234 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-2 חודשים כניעה ללב incognito
חשתי את הלמות ליבי כל כך חזק, עד שהאמנתי כי ליבי מסוגל בכל עת לפרוץ מבית החזה החוצה... הוא רכן את פניו לעברי כל כך קרוב חשתי את גופו נצמד אליי ..עגלי זיעה החלו לבצבץ ממצחי ניסתי לשלוט בפרץ הרגשות בתחושה שטילטלה את כל גופי אך לשווא. הוא שבה את ליבי , הוא כבר אינו ברשותי ..זועקת מבפנים תברחי מהתשוקה האסורה הזאת , לא הצלחתי להימלט מהרצון האמיתי שלי לשקוע עמוק בגופו החסון ולהיכנע למגעו הגס . הוא ליטף את שערי ברפרוף ורכן את פיו לעבר אוזני ולחש:" למה להימנע ממה שאת באמת רוצה? " . כנועה, חלשה מילמלתי דבר מה איני זוכרת.. שקעתי למקום הזה שבו גופו ידע את גופי.. שפתיו החלו לפסל את דרכם בשבילי צווארי מטה . בכוחות לא ידועים הדפתי אותו קלות אחורה ואמרתי : "אני לא יכולה... פשוט לא יכולה לשנוא את עצמי כל פעם מחדש ". במבט מרגיע הוא הביט בי,כמה שניות ממושכות להראות איזושהי סימפטיה והבנה ..או אולי להרגיע אותי שהפעם הסוף הוא שונה , שהפעם הוא שם כדי להישאר.
"את יקרה לי ..את יודעת נכון? אני לא אעשה דבר שיפגע בך .." והלב בפנים רוקע רקיעות ניצחון , תרועות וצלצולים הנה האישור שחיכית לו כעת תיכנעי לתחושה ולמגע הממכרים. חצי חיוך הזליג מפניי ,הוא נשק לי קלות בשפתיי וחשתי את הבל פיו המתוק . כמה שהתגעגעתי . התחושה הציפה את כל גופי ועטפה אותי בסדין דמיוני ורך של חום ואהבה. הרגשתי בטוחה , תיארתי לעצמי שהוא הבין שאני חסרה לו שאני החלק האבוד בפאזל שנקרא הוא. אני יודעת כי הוא משלים אותי חשתי שאנחנו בלתי פרודים. אתם מבינים אחרת איך אפשר כל כך לאהוב? הוא אחז את ידי הקטנה והושיב אותי על האופנוע .. נסענו האמת שיעד הנסיעה לא הטריד את ראשי כלל. הייתי מוצפת באושר שמחה..אחזתי אותו מאחור ..ליפפתי את ידי סביב מותניו וחשתי אותו קרוב אליי . תהתתי לעצמי : הוא וודאי מרגיש את העוצמה שבנו , את הלב שלי אשר לא מפסיק לפעום בחוזקה מהרגע הראשון שעיני נחתו עליו". איך אפשר שלא? גבוה חסון , שנון בתגובותיו חיוך ממזרי ובו זמנית לב כל כך רחב. הרוח נשבה והעיפה את שערי לאחור ,הרגשתי בלתי מנוצחת.. אנחנו יחד השאר זניח לא מעניין. הלילה היה קסום ,כרגיל ארומה של יין וגלגולי צחוק לתוך השעות הקטנות של הלילה. נרדמנו מחובקים הדוקים זה לזה , לא הצלחתי לעצום את עיני דאגה קלה הציפה אותי , שמה מדובר בחלום.? האם מחר החלום ינתפץ ויתיר מאחוריו אכזבה, עצבות.?. לא אדע כיצד לאסוף את השברים שוב.. הוא הרי אמר הבטיח שלא יפגע ??!? נכון??.. סילקתי ממוחי את המחשבות הטורדניות וניסתי להירדם בכוח.
השחר הפציע ,הבוקר הגיע ואיתו האמת הנכוחה. הוא נשק למצחי וחייך "בוקר אור ישנונית" הוא אמר , השבתי בחיוך קל, "אז מה עכשיו" ? הגנבתי? . מה זאת אומרת הוא אמר? במבט תוהה ולא מבין הבטתי אליו חזרה. לפני שהספקתי למלמל דבר מה ,הוא עצר אותי ואמר " את יודעת שאני לא מסוגל להתחייב בשלב הזה.." . בחירת המילים שלו להתחייב, בשלב.. הזה??.. היו כתקיעות סכין בחזי .. צלקת ועוד צלקת כל מילה חוררה את ליבי אף יותר. הרגשתי מרומה ,לא על ידיו , אלא על ידי. לא ציפתי אחרת, אמרתי "אני אלך לי כעת.. כל כך הרבה לעשות ,כל כך הרבה להספיק.." הוספתי
יצאתי מביתו כפופה בנפשי טרקתי את הדלת , והבטחתי לעצמי שאני אשכח ..אשכח אותו ואת אהבתי אליו...
המשך יבוא...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
