דניאל סטיל יודעת באומנות ובמיומנות להפנט את הקורא. כל ספר של דניאל סטיל הוא קליל ונגמע בשלוק אחד. גם הספר "מגע של חסד" נכנס תחת הכותרת הזו.
הספר מגולל את חייה של סידני ולס, ומדגיש עד כמה החיים שבריריים ועשויים להשתנות תוך רגע קט בלי שום אזהרה. אין כזה דבר: "לי זה לא יקרה". כל מה שהכרת וסמכת עליו עלול להיעלם ו/או להתפוצץ כבלון. זה נכון לגבי כל תחומי החיים: בריאות, חרות, שלווה, ביטחון כלכלי, אובדן יקירים ומה לא?
סידני ולס חיה את פרק ב' עם אנדרו בזוגיות מושלמת. תוך שבריר של שנייה היא מאבדת את בעלה אנדרו, ומי שהיה החצי השני שלה ב-16 השנים האחרונות. אנדרו יצא לסידורים עם אופנוע הדוקאטי שלו ולא חזר... הוא לא ברח... הוא נהרג בתאונה.
בצער ובעגמומיות היא נאלצת להתמודד עם האובדן, ומופתעת לחשוף שאנדרו לא עידכן את צוואתו, והותיר אותה עירומה מנכסים, טובין ומזומנים. כל העושר עבר ישירות לבנותיו המכשפות: קירה וקלי התאומות מנישואיו הראשונים, והן לא בדיוק אהבו את סידני. כבר בחודש הראשון למותו של אנדרו התאומות ביקשו מסידני לפנות את הבית ולהשאיר את תכולתו.
סידני מושפלת ומסולקת מביתה לאחר 16 שנים. היא נאלצת להשאיר את "בית החלומות", ולהעתיק את מקום מגוריה לדירה בגודל של קופסת נעליים. מה עושים? סוללים דרך חדשה בנתיבי החיים כאלמנה שמתחילה מאפס.
בפרוטות האחרונות שנותרו לסידני, היא טסה לפריז בניסיון למכור את הדירה שאנדרו קנה על שמה בפריז. במטוס היא פוגשת את פול זלר שמציע לה עבודה, כמעצבת אופנה בחברה שבבעלותו: "ליידי לואיז".
למרות האזהרות והרמזורים האדומים של בנותיה: סברינה וסופי על המעסיק, המכונה בעולם האופנה "מלק החיקויים", סידני לא נכנעת לאזהרות, ומחליטה ליטול לידיה את המשרה שהוצעה לה.
לאחר כל כך הרבה שנים שלא עסקה בעיצוב אופנה, סידני מצליחה אט אט לפלס את דרכה במקום עבודתה. היא יוצרת קשרי חברות, נהנית מיחס מועדף מהמעסיק ומתיידדת עם אד-המעצב הראשי של החברה. אלא מה... לא הכול ורוד.... היא נדחפת למערבולת ומסתבכת בפרשת פלילית.
סידני לא מכירה את העולם הפלילי. היא נאלצת לנוע במרחב של עסקאות אפלות ונופלת קורבן למזימה של פול זלר "המעסיק הנחמד".
סידני המסכנה מאבדת הכול: בעל אוהב, ביטחון כלכלי, מוניטין ומעל ראשה איום במאסר של כמה שנים בכלא.
באומץ רב ובעזרת בנותיה ואד היא מצליחה לגלות את עצמה מחדש.
על כיצד סידני הצליחה לצוף מעל המערבולת תצטרכו לגלות בעצמכם. אני רק יכולה לגלות לכם שהיא רק הוכיחה שאף פעם לא מאוחר מידי...
הסיפור מגולל לקורא בגוף שלישי דרך עיניה של סידני בכתיבה מרגשת, קצבית מעניינת ומענגת.
אני מבינה שסידני הייתה שיכורה מכל הטוב שנפל עליה ב-16 השנים האחרונות ומהזוגיות הנפלאה עם אנדרו אבל... ובכל זאת שאלתי: סידני יקרה, למה לבטל את עצמך? למה להפסיק ליצור ולעשות את מה שאת אוהבת? לא אהבתי את הגישה של סידני לחוסר עצמאות וביטול "האני" שלה תמורת אושר ועושר.
מלבד סידני שנמצאה בלב הפרשה, אהבתי את הדמויות הנוספות: אד צ'ין –ידידה הסיני, בנותיה: סופי וקירה, סטיב וינסטון – העו"ד הפדראלי שבלעדיו העתיד של סידני היה שונה לגמרי, וכמובן את בוב הדובדבן שמגיע עם הקצפת.
בהתעלם מההגהה הלא מוקפדת נהניתי מהספר. הספר בא לי בזמן כמו מנה טובה של פסטה מוקרמת אחרי התנזרות ממושכת מפחמימות.
בשורה התחתונה: הלן קלר אמרה: "הדבר היחיד שהינו גרוע יותר מלהיות עיוור, זה להיות בעל ראייה - אך ללא חזון".
ניראה לי שסידני הפנימה את המשפט הזה רק אחרי...
קריאה נעימה
לי יניני
כנרת בית הוצאה לאור, רומן תרגום, מאנגלית: שאול לוין, 270 עמודים