<B>הרץ במבוך.
ג'יימס דשנר.
חמישה כוכבים.</B>





אני רק חייבת לציין שאני קראתי את הספר עם העטיפה החדשה. ולמרות שלא נראה לי ששינו משהו. אני רק מציינת.





ל...


ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...]
{הביקורת מכילה דעות אישיות שלי}





טוב אז, בתור התחלה אני אספר לכם משהו קטן. אמממ....
בואו נגיד ככה. לא באתי עם ציפיות גבוהות לספר הזה. וזאת משתי סיבות:
1 - אחת החברות שלי, שאני מעריכה את הטעם שלה בספרים לרוב, אמרה שהיא השתעממה מהספר ואפילו לא סיימה אותו.
2 - הייתה לי מין תחושה מוזר שהספר לא יעמוד בציפיות שלי בגלל הסרט (שדרך אגב, אני הולכת לראות אותו עוד יומיים בקולנוע ואז אני אצרף את הדעה שלי על סרט לפה ). [בקשר לדעה שלי על הסרט הוספתי אותה ב14/10/2014 (כן, אני בן-אדם קפדן.) היא למטה...]




<I>הכריכה</I>
אני חייבת לומר שאני מעדיפה את כריכה הסרט בהרבה.
הכריכה נותנת קצת יותר תחושה של מבוך, בעיקר בגלל שרואים אותו ורואים את הגודל שלו.
בנוסף, זה שחלק מהדמויות של הספר (השחקנים בסרט) מוצגים כפי שהם מוצגים בכריכה, לדעתי נותנת יותר... מידע. נקרא לזה מידע. על הדמויות ואולי קצת יותר קל להבין על העלילה.
וגם, לא יודעת, הכריכה המקורית נראית קצת.. לא יודעת איך להסביר את זה... קצת... נחמדה מידי?!? לא יודעת...


<I>התקציר</I>
אני חושבת שהתקציר דיי טוב, אבל אולי קצת יותר מידי מגלה על העלילה שקוראת הספר.
מה שכן, אהבתי שלא דוחפים את כל ההמלצות מאנשים לכריכה האחורית עם התקציר. לפחות לא בכריכה החדשה של הספר, זאת שקשורה לסרט.


<I>הכתיבה</I>
הכתיבה הייתה טובה ואהבתי את הדרך שבו תמיד יש קצת דברים חסרים שמשאירים עניין.
לדעתי הכתיבה הייתה סוחפת. פשוט מדהימה.
הבעיה היחידה שהייתה לי עם הכתיבה - ואני לא יודעת אם זה בכוונה או לא - הייתה שבמהלך הספר נכתבו פעמים רבות פעולות בגוף ראשון בצורה של גוף שלישי.
למשל מישהו אמר על עצמו "אני ייצא" וזה צריך להיות "אני אצא". זה פשוט שיגע אותי במהלך הספר.
אבל לא מספיק כדי שאני אעזוב אותו. הוא היה טוב מידי בשביל זה.


<I>הדמויות</I>
תומס -
אומנם הוא אידיוט קצת ולפעמים חסר שליטה עצמית, אבל מה אני יכולה להגיד? הוא היה אחת הדמויות האהבות עליי.
הוא היה חכם והיו לו פגמים. ופגמים, מה אפשר לומר עליהם. הוא מה שעושים דמות טובה. כי דמות בלי פגמים זו דמות מושלמת ודמות מושלמת זה איכסה! (ואני מקווה שידיד שלי לא יהרוג אותי על זה שגנבתי לו את המשפט... >.<)

אלבי -
עד כמה שהוא היה מעצבן חלק מהזמן, אהבתי אותו.
אבל קצת אחרי ההשתנות שלו במהלך הספר, התחלתי מידי פעם לפקפק בו.

~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~

לקראת סוף הספר, כשאמרו שחדר המפות הוצת ונשרף על ידי מישהו. ידעתי שזה היה אלבי, גם אם לא חשדו בו בהתחלה.

~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~

ניוט -
ניוט!!!
ניוט הייתה דמות דיי מבריקה, אם מותר לי לומר. אומנם לא הכי חכם, אבל הייתה לו איזו שהיא חוכמת רחוב מסויימת.
וגם היה בו איזה משהו שגרם לי לאהוב אותו לרוב.

צ'אק -
צ'אקי...
אחת הדמויות שרוב הזמן דיי העיקה עלי והיה לי דיי קשה לדמיין אותה כמו שצריך. כל הזמן היו לי סוג של באגים ולא הצלחתי לדמייו אותו טוב.
אבל מבחינת דמות. הוא היה בנוי דיי טוב, אבל הייתה לי את ההרגשה שהיה חסר לו משהו.

~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~

כל כך חבל לי עלייך.
למרות שהיה לי ברור מהרגע שהם תכננו לצאת מקרחת אל החור של המאמללים, שהוא לא הולך לשרוד עד סוף הספר.
וכל כך חבל לי עליו...

~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~

גאלי -
יש לי רק מילה אחת לתאר אותו.
אך בשל העובדה שזו היא מילה לא נהותה תסתפקו בזה:
!%@&^&#$%^#$^%$#^$&%^%^^@$%&%^$^#$%#$&U^&@^&%^^&$^^%^$

זהו ^_^

~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~

תרזה -
לכל הכותבים שעושים בנות מושלמות במידה פשוט מעצבנת, אנא למדו.
לדעתי תרזה לא הייתה הדמות הכי מושלמת ואהבתי את זה.
אומנם תומס לא הפסיק להתפעל מהיופי שלה פעמים רבות, אבל זאת בגלל שבכל זאת, צריך מידי פעם משהו כזה.
אבל עדיין לדעתי תרזה הייתה דמות דיי מצויינת בתור בחורה.

~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~


אני חושבת שרוב הדמיות של הספר - גם אלו שלא ממש הזכרתי - היו מעולות ובנויות טוב.


<I>פתיחה. עלילה. סיום.</I>
מעולה. מעולה. מעולה, אך דיי מעצבן.

~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~

סיום -
איזה מין סיום זה.
ככה להשאיר אותי במתח.
מי הרשה את זה?!?
פשוט חוצפה!

~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~

אבל מה שכן, אני חייבת להיות כנה.
כן היו חלקים שיו דיי צפויים.
וחלק מהפעמים הטריילר של הסרט השפיעה על הקריאה שלי.
אבל עדיין. אני חושבת שספר היה טוב בין כה וכה.


<I>הסיכום והחפירה שלי</I>

ממש אהבתי את הרעיון של הספר. ואהבתי איך שהסופר הוציא אותו לפועל.
אני חושבת שההוצאה לפעול של הספר בכתיבה זה אחד הדברים שלא לכל אחד יכול לעשות, ואני יכולה לומר בוודאות שג'יימס דשנר הצליח באופן מדהים.


יש לי הרגשה שאני שוכחת כמה דברים שרציתי לכתוב בביקורת שלי.
אבל כנראה שהטריות של הספר בראש שלי מונעת מזה. נראה אולי נוסיף את מה שאני שוכחת עכשיו אחרי שאני אצפה בסרט עוד יומיים. יייאיייי!!!!!!!!!!! (סליחה. הייתי חייבת).

בינתיים, אני ממליצה על הספר.
:)

אני אסיים בשני משפטים הקבועים שלי: ;)
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הנאום הזה, תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת XD




<I>הדעה שלי על הסרט</I>
בדיוק כפי שהבטחתי.
אני חייבת לומר שממש לפי זמן לא רב, חזרתי מהסרט. הלכתי לראות אותו עם חברים (אף אחד מהם לא קרא את הספר ורק אחת באמצע ולאחרת עוד לא יצא לקורא. אבל כל השאר סתם לא רוצים).
היו לנו קצת בלגנים אבל בכל מקרה נכנסו לסרט וראינו אותו.
ודבר ראשון, אני רוצה להתנצל בפני ידיד שלי שנאלץ לסבול את ההתלוננויות הבלתי פוסקות שלי. מסכן...
ודבר שני, פשוט מבאס.
כל כך מבאס. כל כך ציפיתי שהפעם הסרט יהיה דומה לספר בעיקר כי זה לא קשה בהרבה, אבל כן ציפיתי שיורידו דברים, כי מה לעשות אין מספיק זמן או כסף כדי לעשות סרט של איזה שלוש-ארבע שעות. אבל התאכזבתי ברמות, ואני לא יודעת למה בכלל קיוויתי, הריי ברור שדבר כזה אף פעם לא יקרה.
<B>אבל,</B> ברגע שהצלחתי להתעלם מהעובדה שזה לא דמה בעליל לספר וששינו הרבה ושלגמרי הרסו חלק מהדמויות, הצלחתי לאהוב את הסרט. כי בתור סרט רגיל שלא מבוסס על ספר שקראתי זה סרט טוב, סרט דיי מעולה. וגם אני יכולה לומר בוודאות שיחסית (וזו דעתי בלבד) לסרט שיצא ל"עיר של עצמות" - שהיה דיי נורא בהשוואה לספר - הסרט שיצא ל"הרץ במבוך" מעולה ביותר.

ואני לא יודעת אם הדבר הבא הוא ספויילר אז פשוט היזהרו:
אחרי כל כך הרבה דברים שלא עשו כמו שצריך בסרט בניגוד למה שהיה בסרט, כשהרגו את צ'אק אני ממש חייכתי, כי לפחות את החצי סוף הנורמלי הם השאירו. וגם זה בקושי, גם אז שינו דיי הרבה. אבל את הפיסה הקטנה הזו של הספר הם השאירו, אז שמחתי.

זהו.
אם היה פה ספויילר הוא נגמר!


סליחה על החפירה על הסרט ושכל אחד ייקח מזה את מה שהוא רוצה.
✌

פעם שאלתם את עצמכם מה תבקשו מהג'יני הכחול מאלאדין, או דג הזהב, שיבואו יום בהיר אחד ויעניקו לכם שלוש משאלות?
אני בטוחה שכמעט כל אחד, לפחות כשהיה ילד, עשה רשימת משאלות בראש שלו, סביר שהרבה יותר משלוש.
כשהייתי קטנה זה הסתכם בחלומות ורודות ותמימים על סוסי פוני, כשגדלתי, ורציתי להרגיש טוב עם עצמי, החלטתי (או בעצם השליתי את עצמי) שאבקש שהכנרת לא תתייבש, שיהיה שלום עולמי. אחרי כמה זמן, הרגשתי מתוחכמת כשאמרתי שאבקש עוד מיליון משאלות. החלום הזה התנפץ כשראיתי את אלאדין שוב, וגיליתי שהג'יני אוסר עליו לבקש עוד משאלות.
באסה.
הג'יני מתוחכם.

אבל יש דבר אחד שאני בטוחה לגביו, וטיפשי ככל שיהיה, הוא כנראה לעולם לא ישתנה. אי שם במשאלה העשירית, הייתי מבקשת את ספרי ריק ריירדן לעולמים. מבחינתי- שיישאר כבול לכיסא ויכתוב לי. או שאולי ימחקו לי את הזיכרון ואתחיל מחדש לקרוא את הסדרה (אני לא מסוגלת לקרוא ספרים פעמיים. אל תשאלו). בכל מקרה, מביך להודות, אבל זה מה שהייתי רוצה.
ולמה?
בריק יש יכולת מיוחדת. הוא מסוגל להפוך את הספר למשפחה.
תבקשו ממני אסוציאציה ל"פרסי ג'קסון", ואומר לכם- בית.
יש לי חולשה לבחור.
אני רק בת ארבע-עשרה, והעולם אף פעם לא מספיק מעניין בשבילי. אז אני קוראת פנטזיה, לברוח קצת למקום מסוכן יותר, הרפתקני.
אנשים אחרים אולי לא מסוגלים להבין את זה (אהמ אהמ אימא), למה לא לעמוד עם הרגליים על הארץ? להיות יותר ראליסטים.
אבל אני צריכה את זה.
אין טעם שאתחיל לכתוב למה אהבתי את הספר. כי זו תהיה מגילה שלמה שמזכירה מעריצת וואן דיירקשן שרופה, רק במקרה הזה- פרסי ג'קסון, הכוללת את כל הספרים שלפניו, כמה הם שימחו אותי והפילו אותי מצחוק. גרמו לי לקנא.