WOW, זה חופר! ...אבל אני אוהב את זה. עבורי תחילת ההיכרות שלי עם סידרת "הירושה" התחילה כמובן אחרי הצפייה בסרט. אני זוכר אז שבתמימותי חשבתי שהסרט לא רע. דרקונים, מכשפים ואחלה של CGI. לא לדבר על החברים שישבו לי על הראש ותחקרו אותי לגבי מה אעשה לו אמצע אבן שתתגלה כביצת דרקון או אם בכלל ארצה בכך - אם מישהו מתעניין אז עניתי ש"לא" ודי בכנות... אמא שלי לא מרשה לי להכניס כלב או חתול לבית, איך לעזאזל אני אמור לגדל דרקון? כל ההוצאות על אוכל, מקום לגדל אותו יעלו לי בכבלים ואינטרנט - חוץ מזה שאמא שלי ירשה מאמה את השנאה ללטאות. בכל אופן, זו הייתה ההתחלה עבורי. עכשיו, שלוש שנים לאחר הפסקה העליונה, בעודי משתעמם בשמירה נוספת בבסיס נזכרתי בפעם האחרונה שנתקלתי בצומת ספרים בכריכה היפה של הספר הראשון ומשם החלטתי ש"למה לא? אקנה את הספר". כאן מתחילה הביקורת שלי על הספר עצמו. כמו שהתחלתי אני חוזר ואומר, זה חופר! 500+ עמודים רק בגלל אין סוף תיאורים. אל תבינו אותי לא נכון, התיאורים כאן נכתבים בשפה מעניינת שבקלות ציירתי איתה את עולמו של פאוליני, אבל זה אף פעם לא מפסיק! כל שנייה, כל מטר, כל רגע בסיפור גובל בתיאורים שנונים ומשונים לא רעים לקריאה אך גם לא נותנים מרחב אוויר. לדעתי זה מגיע פה לרמה שאפשר פשוט להחליף את כל שיעורי הלשון בשעת קריאה של סידרת הירושה. ילדים יהנו וישכילו כך ללא ספק ומורים לא יצטרכו לעשות הרבה חוץ מלומר איזה עמוד לפתוח. אז כן, זה הצד השלילי שבעצם מכיל בתוכתו גם קצת טוב וכבר תלוי בטעם של הקורא. במעבר חד לדברים הטובים בסיפור הייתי רוצה לדבר על הדמויות. כיוון שסיימתי די מזמן את השלישי בסידרה (לוקח את הזמן עם האחרון) אני לא הכי בטוח לגבי איפה הופיעה כל דמות ודמות בסיפור לכן אדבר על כולן באופן כללי. אן יש משהו שיכול להתחרות במספר התיאורים זה מספר הדמויות. הסיפור מתחיל עם התרכזות בכמות דמויות שאני יכול לספר על יד אחת, אולם בצורה כל כך זריזה מתווספות דמויות נוספות, כה רבות ועדיין כל אחת מלאה באישיות משלה ומקום בלתי ניתן להחלפה בסיפור. אם עברו יותר משלוש שנים מאז שקראתי את הספר הראשון ועדיין לאותו חלק בסיפור אני זוכר בכמעט צלילות את האנשים, היצורים, האינטרסים, הסיבות האישיות ואופי ההתנהגות של כל אחד ואחת אני חושב שאת מבחן הזמן הספר הזה עובר. הבא בתור יהיה העולם העצום של אלאגייזיה וזה המקיף אותה. הפירוט הרב והדמיון של פאוליני יצרו עולם שלי לפחות הרגיש כמו חלק מסיפור מיטולוגי, כזה שכבר קראתי על ובעצם לא היה קיים לפני. פאוליני משך ועשה לשלו בצורה נפלאה סיפורים ואגדות מעולמנו וכאלה שנצפו כבר בין דפיהם של סופרים אחרים. אלה שקוראים בין השורות ימצאו כן הרבה יותר מסיפורו של אראגון. פה אני מסיים. לספר חופר מגיעה כנראה חוות דעת חופרת אבל לי נמאס. ככה שאעשה את זה שוב קצרה. אם אתם חובבי פנטזיה (גם אם לא) אל תשלו את עצמכם שתוכלו להמשיך להישאר כאלה מבלי לקרוא את הראשון, לפחות, בסידרת הירושה.

אני מאמין שבשביל אנשים מסוים הספר באמת חמש מתוך חמש, ויכול להיות שפשוט הרגלתי את עצמי לסגנון כתיבה יותר פשוט וזורם, אך כל מה שאוכל לומר על חווית הקריאה שלי, זה שהיא נעה בין נחמד למייגע. הכרחתי את עצמי לקנות את הספר מסיבה אחר סיבה: סיבה ראשונה - מבצע בצומת ספרים שבו, לשם מימוש המבצע, נאלצתי לבחור ספר שלישי. סיבה שנייה - ההכרה שהייתה לי לסרט, ואהבה שלי לרעיון שלו. בשבילי, "לב של דיו", הרגיש יותר מדי ארוך! יותר מדי בירבורים, יותר מריחות ושפה די מעצבנת. משום שרק באמצע 2010 התחלתי באמת לקרוא ספרים, אני מאמין שלא התחברתי לספר. לא קרוב לסגנון הכתיבה שמשך אותי לקריאה, ועוד בתור אחד שרק התחיל לקרוא, "לב של דיו" יכול להיות היה יותר מדי. למרות הקשעים, הצלחתי לסיים את הספר הודות לסקרנות שלי, ועכשיו אני בדילמה אם לקרוא את הספר השני (אני אחד שחייב לסיים מה שהוא התחיל) כי ממש לא בא לי להרוס את ההנאה שיש לי בקריאת ספרים באנגלית (לפי מה שהבנתי השני לא תורגם). נ.ב מה שללא ספק כן אהבתי בספר, זה ציטטים מספרים אחרי בתחילת כל פרק. הציף את הראש במחשבות ואימרות מעניינות.

איפשהו, או בעצם אי שם בפנטסיה, דרקון לבן צלצל בקול פעמוניו, ואני לרגע שמעתי אותו. הייתי כהרגלי בחנות הספרים האהובה עליי, צומת ספרים, בקניון הגדול, פ"ת. חשבתי לנצל את המבצע של שבוע הספר, שלושה ספרים במאה ש"ח, וכשבחרתי הייתי שני הספרים הראשונים התחלתי להתלבט. בספרים שהשתתפו במבצע לא נכח משהו ספציפי שרציתי לקרוא, הרוב היו אלה שתמיד דלגתי עליהם מחוסר עניין, ואז ראיתי אותו. כריכה אדומה בעלת איורים שעד כמה שהיו פנטסטים, לא היו לטעמי - סגנון ישן ולא מרהיב כמו זה שאני יותר קשור אליו בעולם הקומיקס - ומעל לכל שמו של הספר המחולק לשולשה מילים שאם להיות כן, מסקרנות. אז היה בספר משהו מיוחד כבר ממבט ראשון, אך דבר מה לא ידוע שמייחד בצורה זו או אחרת לא מספיק עבורי בשביל לרכוש ספר. הדחף שהביא אותי בסופו של דבר להושיט את ידי ולהוסיף לערמה היו שני זכרונות מילדותי. האחד, דוד שלי יושב איתי בסלון של סבא וסבתא, מבחין בסרט בין דפדוף בערוצים וישר קופץ עליי בהתלהבות שזהו סרט שראה בילדותו, סרט מדהים שאני חייב לראות, סרט ממש מפורסם, סרט שלא כל כך דבר לילד קטן כמוני באותה תקופה. השני, רצף סצנות מאותו הסרט, סרט שלא ממש הבנתי או באמת השקעתי בו תשומת לב, ושעוררו בי תשוקה לדעת לפחות איך באמת הכול התחיל, אם לעולם איננו נגמר. זה כל מה שיש לי לספר בחוות דעת זה. לא ביקורות על דמויות או העלילה, או על הדרך בה הסיפור מסופר. מה שלא הבנתם עד כה תוכלו לפרש בחמישה כוכבים שנתתי.

איפשהו, או בעצם אי שם בפנטסיה, דרקון לבן צלצל בקול פעמוניו, ואני לרגע שמעתי אותו. הייתי כהרגלי בחנות הספרים האהובה עליי, צומת ספרים, בקניון הגדול, פ"ת. חשבתי לנצל את המבצע של שבוע הספר, שלושה ספרים במאה ש"ח, וכשבחרתי הייתי שני הספרים הראשונים התחלתי להתלבט. בספרים שהשתתפו במבצע לא נכח משהו ספציפי שרציתי לקרוא, הרוב היו אלה שתמיד דלגתי עליהם מחוסר עניין, ואז ראיתי אותו. כריכה אדומה בעלת איורים שעד כמה שהיו פנטסטים, לא היו לטעמי - סגנון ישן ולא מרהיב כמו זה שאני יותר קשור אליו בעולם הקומיקס - ומעל לכל שמו של הספר המחולק לשולשה מילים שאם להיות כן, מסקרנות. אז היה בספר משהו מיוחד כבר ממבט ראשון, אך דבר מה לא ידוע שמייחד בצורה זו או אחרת לא מספיק עבורי בשביל לרכוש ספר. הדחף שהביא אותי בסופו של דבר להושיט את ידי ולהוסיף לערמה היו שני זכרונות מילדותי. האחד, דוד שלי יושב איתי בסלון של סבא וסבתא, מבחין בסרט בין דפדוף בערוצים וישר קופץ עליי בהתלהבות שזהו סרט שראה בילדותו, סרט מדהים שאני חייב לראות, סרט ממש מפורסם, סרט שלא כל כך דבר לילד קטן כמוני באותה תקופה. השני, רצף סצנות מאותו הסרט, סרט שלא ממש הבנתי או באמת השקעתי בו תשומת לב, ושעוררו בי תשוקה לדעת לפחות איך באמת הכול התחיל, אם לעולם איננו נגמר. זה כל מה שיש לי לספר בחוות דעת זה. לא ביקורות על דמויות או העלילה, או על הדרך בה הסיפור מסופר. מה שלא הבנתם עד כה תוכלו לפרש בחמישה כוכבים שנתתי.

איפשהו, או בעצם אי שם בפנטסיה, דרקון לבן צלצל בקול פעמוניו, ואני לרגע שמעתי אותו. הייתי כהרגלי בחנות הספרים האהובה עליי, צומת ספרים, בקניון הגדול, פ"ת. חשבתי לנצל את המבצע של שבוע הספר, שלושה ספרים במאה ש"ח, וכשבחרתי הייתי שני הספרים הראשונים התחלתי להתלבט. בספרים שהשתתפו במבצע לא נכח משהו ספציפי שרציתי לקרוא, הרוב היו אלה שתמיד דלגתי עליהם מחוסר עניין, ואז ראיתי אותו. כריכה אדומה בעלת איורים שעד כמה שהיו פנטסטים, לא היו לטעמי - סגנון ישן ולא מרהיב כמו זה שאני יותר קשור אליו בעולם הקומיקס - ומעל לכל שמו של הספר המחולק לשולשה מילים שאם להיות כן, מסקרנות. אז היה בספר משהו מיוחד כבר ממבט ראשון, אך דבר מה לא ידוע שמייחד בצורה זו או אחרת לא מספיק עבורי בשביל לרכוש ספר. הדחף שהביא אותי בסופו של דבר להושיט את ידי ולהוסיף לערמה היו שני זכרונות מילדותי. האחד, דוד שלי יושב איתי בסלון של סבא וסבתא, מבחין בסרט בין דפדוף בערוצים וישר קופץ עליי בהתלהבות שזהו סרט שראה בילדותו, סרט מדהים שאני חייב לראות, סרט ממש מפורסם, סרט שלא כל כך דבר לילד קטן כמוני באותה תקופה. השני, רצף סצנות מאותו הסרט, סרט שלא ממש הבנתי או באמת השקעתי בו תשומת לב, ושעוררו בי תשוקה לדעת לפחות איך באמת הכול התחיל, אם לעולם איננו נגמר. זה כל מה שיש לי לספר בחוות דעת זה. לא ביקורות על דמויות או העלילה, או על הדרך בה הסיפור מסופר. מה שלא הבנתם עד כה תוכלו לפרש בחמישה כוכבים שנתתי.

מה אומר ואיך אתחיל? סיימתי כרגע את הספר כך שדעתי וחוויתי עדיין צלולות. אף אחד מהדברים השלילים שאומר לא יהיה בכוונה לרמוז שהספר רע, את זה אני רוצה להבהיר כבר עכשיו. התחלתי את הספר בנוהל קריאה חדש. עקב העובדה שבבית יש לי יותר מדי הסחות דעת ובחוץ בכלל אין מצב, פתחתי נוהל "קריאת פרק ביום" כדי להתחיל ולצמצם את ערמות הספרים שמצאו את דרכם למדפים ומגירות אצלי בחדר. ל"עורבני חקיין" יש 27 פרקים ו"אחרית הדבר" (לא בודק לאימות. כותרת פרק אני אף פעם לא טורח לזכור.), משמע 27 ימים כי בסוף הפרק האחרון אני גם ככה ממשיך ל"אחרית הדבר" ו"תודות". עם הספר הזה לא הצלחתי להחזיק את הנוהל. בקושי רב הגבלתי את זמן הקריאה שלי כך שבשבוע וחצי סיימתי את הספר כולו. עדיין לא החלטתי איך לסכם את הסיפור עצמו... מן חשש שאם אעשה זאת אאבד את מה שאני עדיין מרגיש ומקווה שיחזיק לאורך זמן. אני מניח שפשוט אתן לזה לישפך מעצמו מבלי לחלק בצורה מסוימת. את הפרק הראשון התחלתי כשבראשי ספויילר שלצערי נתקלתי בו תוך כדי קריאת תקציר הספר. למזלי הספויילר הזה לא היה גדול דיו כדי להשפיע על חווית הקריאה. או! עכשיו זה צץ, דמויות ועלילה. דמויות: ב"עורבני חקיין", ובכלל כמעט בכל הסדרה, רוב הדמויות בנויות על אותו בסיס רגשי ונפשי. עדיין... זה לא מגביל את הקורא להכיר ולזהות כל אחד ואחת מהן. זה לא מקשה על מציאת דמות שתתאים לי שאוכל דרכה לשחר את מה שקראתי כשהספר נסגר להפסקה או לסוף, גם כשהספר עצמו מסופר דרך המילים של דמות אחת. הסיפור מפיק חיים בדמויות שלו. עלילה: בהחלט לא כמו שני הספרים הראשונים! הפעם זה היה שונה. מר ומדכא יותר מהספרים הקודמים. לא מצאתי פה רגע כמו ב"התלקחות" (ספויילר ספויילר ספויילר - כשפיטה מתוודה שקטניס בהריון - ספויילר ספויילר ספויילר) שהצית בי התלהבות, או רגע כמו ב"משחקי הרעב" (ספויילר ספויילר ספויילר - כשקטניס טפלה בפיטה - ספויילר ספויילר ספויילר) שגרם לי לחוש אהבה בקריאה. עם חסרונותיו הספר הזה עדיין העביר משהו שקודמיו לא הצליחו או שבעצם בכלל לא היו צריכים. "עורבני חקיין" הוא סוף. הוא התמודדות על הכול ותוצאות הוגנות. זה ספר שאלה שקראו רק את קודמיו עלולים לסגת ממנו לו ידעו מה הוא מכיל, זה לא ספר שבסופו יהיה חשק להמשיך לחלום על מקומך בעולם שלו (אני עצרתי ברגע מסוים שממנו פשוט המשכתי ועדיין ממשיך לדמיין את איך אני הייתי רוצה שהסיפור יתפתח), אבל זה ספר שסוגר את כל מה שצריך לסגור ומספק בתשובותיו. סוף