התאכזבתי מהספר הזה ולא הייתי ממליצה לאף אחד לקרוא אותו. לא הייתי מדמיינת בחלומותי הפרועים את מה שקרה שם. לאחרי שקראתי את הספר המושלם "חסדיו של המלך" ציפיתי למשהו דומה בין סנטיאגו לבין אלמנדרה: אהבה חזקה, פרועה ומשלהבת, אולי משולש אהבה בו אלמנדרה היתה צריכה לבחור - אבל זה לא מה שהיה בספר הזה - ממש לא! יש פה תפנית חדשה מאוד שלא אהבתי בכלל ורק שהגעתי אליה הבנתי למה הסופרות הזהירו עם טריגרים. אני לא אפרט פה כדי לא לעשות ספוילרים לפי שטרם קראה את הספר אבל בנות ראו הוזהרתם. נתתי לספר 3 כוכבים כי אחרי הכל סיימתי אותו יחסית מהר והוא כתוב נהדר. סיפור האהבה שהיה כאן לא מצא חן בעיני ולכן 3 כוכבים זה כל מה שהספר הזה יקבל מהצד שלי.

היו לי רגשות מעורבים במהלך קריאת הספר הזה. היו לי צפיות גדולות מאוד מהספר ואפשר לומר שהוא סיפק את הסחורה. לוקאס גבר מרהיב, עוצמתי, מסור ואוהב עד הסוף - התאהבתי בו! עם טליה היתה לי בעיה. לא כל כך התחברתי לציניות שלה ולבריחות האינסופיות האלו מלוקאס - ברמה של גלגול עיניים מהפעם השלישית שהיא ברחה. כשלוקאס קרא אליה ואמר לה שתמודד מולו במקום לברוח כמו ילדה קטנה - בהחלט יכולתי להסכים עם זה. אומץ יש לה אבל הפזיזות שלה היתה מוגזמת ברמות. בעיה נוספת שהיתה לי עם הספר היא צורת הדיבור שם. הדמויות דיברו בצורה שלא מתאימה לתקופת הזמן. כמובן שלא ציפיתי שהסופרת תדברר את השיח בצורה יבשה כמו בימי הביניים אבל הקלילות והמילים שם פשוט לא הסתדרו לי עם התקופה וזה קצת הרס לי. לרוב התעצבנתי על טליה שלא מעריכה את הקיסר ולוקחת אותו כמובן מאליו. אבל לוקאס היה פשוט מושלם ולכן נתתי 5 כוכבים ולא 4 רק בגלל שלוקאס די כיפר על החוסר בדמות של טליה.

טוב אני חושבת שהחלק השני הרבה יותר טוב מהחלק הראשון. שם טליה יותר מתמסרת ללוקאס אבל עדיין נשארת מעצבנת ומכניסה את עצמה לסכנות מיותרות בבריחות המיותרות והאינסופיות שלה! לוקה נלחם עבורה ואפילו כאשר הוא העמיד אותה במקום שמחתי כי זה היה ברמת מוגזם. לא קרה לי מעולם שקראתי ספר ולא ריחמתי או התחברתי לגיבורה הראשית (למרות שכמה מהן הכעיסו אותי) ויותר התחברתי לגבר..... היו רגעים בספר שממש חששתי שיקרה משהו לטליה אבל לא בגללה אלא בגלל לוקאס ולמה שזה יעשה לו - מבינים עכשיו למה אני מתכוונת ? הצדדים שהתחברתי בהן לטליה הם: האומץ שלה - לא פוחדת מאף אחד האמונה שלה - מאמינה בבורא ולא זזה מילימטר מזה. אפילו כאשר אמרו לה "תשתחווי שפחה" היא השיבה "אני משתחווית רק לאלוקים שלי" - זה מילא אותי בגאווה! שוב השפה בספר לא תואמת תקופה. ההקנטות, צורת הדיבור זה פשוט לא הסתדר לי.... ולוקאס ? לוקאס כרגיל היה מ-ו-ש-ל-ם!!!

היו לי רגשות מעורבים במהלך קריאת הספר הזה. היו לי צפיות גדולות מאוד מהספר ואפשר לומר שהוא סיפק את הסחורה. לוקאס גבר מרהיב, עוצמתי, מסור ואוהב עד הסוף - התאהבתי בו! עם טליה היתה לי בעיה. לא כל כך התחברתי לציניות שלה ולבריחות האינסופיות האלו מלוקאס - ברמה של גלגול עיניים מהפעם השלישית שהיא ברחה. כשלוקאס קרא אליה ואמר לה שתמודד מולו במקום לברוח כמו ילדה קטנה - בהחלט יכולתי להסכים עם זה. אומץ יש לה אבל הפזיזות שלה היתה מוגזמת ברמות. בעיה נוספת שהיתה לי עם הספר היא צורת הדיבור שם. הדמויות דיברו בצורה שלא מתאימה לתקופת הזמן. כמובן שלא ציפיתי שהסופרת תדברר את השיח בצורה יבשה כמו בימי הביניים אבל הקלילות והמילים שם פשוט לא הסתדרו לי עם התקופה וזה קצת הרס לי. לרוב התעצבנתי על טליה שלא מעריכה את הקיסר ולוקחת אותו כמובן מאליו. אבל לוקאס היה פשוט מושלם ולכן נתתי 5 כוכבים ולא 4 רק בגלל שלוקאס די כיפר על החוסר בדמות של טליה.

טוב אני חושבת שהחלק השני הרבה יותר טוב מהחלק הראשון. שם טליה יותר מתמסרת ללוקאס אבל עדיין נשארת מעצבנת ומכניסה את עצמה לסכנות מיותרות בבריחות המיותרות והאינסופיות שלה! לוקה נלחם עבורה ואפילו כאשר הוא העמיד אותה במקום שמחתי כי זה היה ברמת מוגזם. לא קרה לי מעולם שקראתי ספר ולא ריחמתי או התחברתי לגיבורה הראשית (למרות שכמה מהן הכעיסו אותי) ויותר התחברתי לגבר..... היו רגעים בספר שממש חששתי שיקרה משהו לטליה אבל לא בגללה אלא בגלל לוקאס ולמה שזה יעשה לו - מבינים עכשיו למה אני מתכוונת ? הצדדים שהתחברתי בהן לטליה הם: האומץ שלה - לא פוחדת מאף אחד האמונה שלה - מאמינה בבורא ולא זזה מילימטר מזה. אפילו כאשר אמרו לה "תשתחווי שפחה" היא השיבה "אני משתחווית רק לאלוקים שלי" - זה מילא אותי בגאווה! שוב השפה בספר לא תואמת תקופה. ההקנטות, צורת הדיבור זה פשוט לא הסתדר לי.... ולוקאס ? לוקאס כרגיל היה מ-ו-ש-ל-ם!!!

הספר נורא סיקרן אותי ואכן הוא סיפק את הסחורה. כתיבה יפה וקולחת סיימתי אותו ביום אחד. כמובן שסוכני מוסד לא כל כך אימפולסיביים כמו אריאל אבל אם ניתן רגע לדימיון לשלוט ולא להיגיון זה זורם בסדר גמור. התמונות שם מהממות רק חבל שהן בשחור לבן. בסוף הספר בכיתי כי הוא נורא ריגש אותי. שמחה שקראתי אותו - רואים שהסופרת פטריוטית וגאה ביהדותה וזה גורם לי לאהוב אותה ולכבד אותה כאחד! בהחלט סופרת ששווה לעקוב אחריה. רצה לספר הבא שלה ;)