יש כאן קצת ספויילר
טוב האמת שאני לא יודעת מהיכן להתחיל!
ספר מושלם לא מתחיל לתאר אותו! סיארה כל כך חזקה אדריאן כל כך חתיך, חזק, חכם ופשוט אליל!
אני אוהבת איך האהבה שלו לסיירה פשוט מטורפת ואני אוהבת איך שסיארה בסוף תיהיה מוכנה לעשות הכל למענוץ
סיימתי אותו ביום אחד וייחלתי שהיו עוד דפים שאוכל לקרוא בשקיקה ולא להפסיק לעולם!

זהו הספר הראשון של <mark>עדן בל</mark> ושל דיאן אל שאני קוראת וזה עוד ספר משולב!

״אני שונאת אותך.״
״אם זאת השנאה שלך, תני לי את כולה.״

אני חייבת להודות, לא ציפיתי שאוהב את הספר עד כדי כך.
מהתקציר הוא נשמע מעניין, אך לא חשבתי שאקרא אותו בנשימה אחת. קראתי אותו ביום וחצי מפני שריתק אותי לדפים.
מצורת הכתיבה של <mark>עדן בל</mark> אי אפשר להתעלם. הכתיבה שלה מיוחדת וסוחפת, מעניינת וזורמת. הכתיבה הייתה פשוט מעולה. הספר היה שנון, גרם לי לחייך בקטעים מסוימים וזה היה מרענן.
נעבור לדמויות.
מה

נהניתי מהספר, ואני חושבת שעיקר ההנאה שלי הייתה מכל הקונספט המוכר, ואפילו שהייתה הרבה חזרתיות מבחינת איך שהלוקאס התנהג והאובססיביות שלו לטליה - זה לא הפריע לי יותר מדי.
הייתה לי דאגה מסוימת לגבי השפה שתהיה בספר הזה, כי אנחנו עוקבים אחרי דמויות שחיו לפני הספירה.
לא היה לי ספק שאני אוהב את הסיפור הזה על שפחה יהודייה שמוצאת את עצמה משרתת את הקיסר הרומאי, ואת הקונפליקט שזה יעשה - כי אחד הספרים האהובים

אהבתי את הספר הזה פחות מאת חלק א', וזה ממש לא בגלל החזרתיות שיש עם הבריחות של טליה, כבר התרגלתי לזה.
גם בספר הראשון השפה לא הכי תאמה לתקופה, א<mark>בל</mark> איכשהו בספר הזה הרגשתי את זה יותר, וממש לא התחברתי לסמאט פה, יותר מדי אצבעות ודם.
כאילו, אני בדרך כלל לגמרי בקטע של תאווה והגזמה, א<mark>בל</mark> כאן זה הלך רחוק מדי מבחינתי וזה לא היה מאוזן עם אינטימיות שנבנית עם הזוג.
נראה שכמעט לא היו שום רגעים אינטימיים ביניהם של

התאכזבתי מהספר הזה ולא הייתי ממליצה לאף אחד לקרוא אותו.
לא הייתי מדמיינת בחלומותי הפרועים את מה שקרה שם.
לאחרי שקראתי את הספר המושלם "חסדיו של המלך" ציפיתי למשהו דומה בין סנטיאגו לבין אלמנדרה: אהבה חזקה, פרועה ומשלהבת, אולי משולש אהבה בו אלמנדרה היתה צריכה לבחור - א<mark>בל</mark> זה לא מה שהיה בספר הזה - ממש לא!
יש פה תפנית חדשה מאוד שלא אהבתי בכלל ורק שהגעתי אליה הבנתי למה הסופרות הזהירו עם טריגרים.
אני לא

טוב אני חושבת שהחלק השני הרבה יותר טוב מהחלק הראשון.
שם טליה יותר מתמסרת ללוקאס א<mark>בל</mark> עדיין נשארת מעצבנת ומכניסה את עצמה לסכנות מיותרות בבריחות המיותרות והאינסופיות שלה!
לוקה נלחם עבורה ואפילו כאשר הוא העמיד אותה במקום שמחתי כי זה היה ברמת מוגזם.
לא קרה לי מעולם שקראתי ספר ולא ריחמתי או התחברתי לגיבורה הראשית (למרות שכמה מהן הכעיסו אותי) ויותר התחברתי לגבר.....
היו רגעים בספר שממש חששתי שיקרה משהו ל

היו לי רגשות מעורבים במהלך קריאת הספר הזה.
היו לי צפיות גדולות מאוד מהספר ואפשר לומר שהוא סיפק את הסחורה.
לוקאס גבר מרהיב, עוצמתי, מסור ואוהב עד הסוף - התאהבתי בו!
עם טליה היתה לי בעיה. לא כל כך התחברתי לציניות שלה ולבריחות האינסופיות האלו מלוקאס - ברמה של גלגול עיניים מהפעם השלישית שהיא ברחה.
כשלוקאס קרא אליה ואמר לה שתמודד מולו במקום לברוח כמו ילדה קטנה - בהחלט יכולתי להסכים עם זה.
אומץ יש לה א