ספר עם המון רגש ואמת, אי אפשר שלא להתחבר לדמויות בין רגע, מומלץ בחום!

לאחרונה התעצלתי לקרוא. יש יותר מדי מטלות, משימות. יותר מדי דברים על הראש. ובכל זאת, הכרחתי את עצמי לקרוא בתקופה הזאת את הספר "נעדרים קרים". לקחתי איתו לאט את הזמן. פרק פה, פרק שם. לפעמים, כשממש הייתי במתח, שישה-שבעה פרקים ברצף. אבל בואו רגע נחזור להתחלה: אם יש משהו שאני לא יכול לעמוד בפניו זה כריכות. והכריכה הזאת. הפשטות, הדיוק. זאת כריכה שהיא תאווה לעיניים, לא פחות. שירה היא בחורה דתייה בת 19 שמשרתת במשטרה במסגרת גיוסה לצה"ל, וזאת למרות שרוב חברותיה בוחרות בשירות לאומי. אבל שירה היא שונה, אחרת, מיוחדת. וכבר בהחלטה הראשונית הזאת אנחנו לומדים את הפרט החשוב ביותר לגביה – שירה הולכת נגד הזרם. בקיצור, שירה היא מורדת. לא פחות. ככה לפחות אני קלטתי אותה. אם אומרים לה איקס, זה ברור שהיא תבחר דווקא בוואי. היא פשוט כזאת. נהנית לבחור את הדרך שלה בעצמה, בלי שאף אחד אחר יחליט עבורה. שירה מגיעה למחלקת נ"ק (נעדרים קרים) ומצטרפת אל צפריר (ראש המחלקה), אסתר וירון (שני שוטרים נוספים שמשרתים בנ"ק). המחלקה עוסקת בתיקי ארכיון של "נעדרים קרים" – אנשים שנעלמו בעבר ועד היום מיקומם אינו ידוע. הארבעה עוברים על חומרי חקירה שנאספו עד כה ומקווים למצוא קצה חוט שיסייע לאתר את הנעדרים – חיים או מתים. במקביל לעלילה המותחת, שירה גם "נזרקת" אל העולם החילוני. היא נחשפת אל עולמות חדשים בבסיס בו היא ישנה בכל לילה, מכירה דמויות שונות ומגוונות – כאלה שהופכות לאנשים הכי קרובים אליה, ואפילו מתנסה בחוויות חדשות. אני לא רוצה לספר יותר מדי, אבל הספר עוסק בכל כך הרבה נושאים, ולמרות זאת, לא הרגשתי עומס בשום שלב. החל מיחסי דתיים-חילוניים וכלה בהתמודדות עם נטייה מינית, אלימות במשפחה, אובדנות ועוד. הספר קריא. הוא זורם. הוא קליל. אבל הוא גם כתוב טוב. ממש טוב. זה איזון שהוא על סף המושלם בעיניי, כי אמנם הטקסט זורם בצורה יוצאת דופן, אבל הוא גם כתוב ברמה מאוד גבוהה ואיכותית. מלבד זאת, העלילה מפותלת ומלאה בתפניות שאני אישית אהבתי. אחרי כל פרק, ובמיוחד בתקופה שפחות התחשק לי לקרוא בה, היה לי מאוד קשה להניח את הספר מהיד. חיכיתי לראות מה יקרה עכשיו, איך שירה תציל או תהרוס את המצב. הערה קטנה לסיום: כמה שירה מקבלת בתור שוטרת שכל יום שלה מסתיים בשווארמה, פלאפל או חומוס?

אני בתחושות די מעורערות אחרי קריאת הספר. קודם כל, זה הספר הראשון שאני קורא של אורלי קראוס-ויינר, ושמעתי עליה רבות. מרגיש לי שאו שממש אוהבים את הספרים שלה, או שממש שונאים אותם, ואני מצליח להבין את מי שמחזיק בכל אחת מהדעות האלו. מצד אחד - ספרות ישראלית במיטבה: תככנות מודרנית, רומנטיקה ולפעמים גם קצת היסטוריה ישראלית במיטבה. מצד שני - עשוי לא משהו. אפילו לא משהו בכלל! נתחיל במבנה הספר, אשר מביא אלינו את אבישג (או שוגי) - כלה ביום חתונתה. רגע לפני החופה, החברה הכי טובה שלה (סתיו) מספרת לה שהיא שכבה עם החתן המיועד יומיים לפני כן. אבישג עולה על הבמה ומספרת לקהל האורחים את שאירע ובכך מפוצצת את חתונתה. סרטון ההתפרצות של אבישג הופך באחת לסרטון הוויראלי ביותר בישראל, והיא נאלצת להתמודד עם אי-אלו בעיות. עד כאן, סיפור נחמד. האם הוא מקורי? אני לא בטוח, אבל אין ספק שכיף מדי פעם לקרוא סיפור-טלנובלה שכזה. ובכל זאת, משהו במבנה הספר היה כל כך הזוי בעיניי. החל מעמוד 100 בערך, הסיפור די מגיע לפתרון, והרגשתי שאני מתחיל לקרוא ספר אחר לגמרי. מאותו רגע, העלילה התמקדה בניסיון של המורה אבישג להכניס לבית הספר היוקרתי בו היא מלמדת בחור צעיר שבא ממשפחה קשת-יום. כל החלק הזה בספר הרגיש לי כמו חיקוי לא ממש מוצלח של ליאת רוטנר, ברמה שאין לי מושג איך הספר לא מקוטלג כספר נוער! אחרי שהחלק הזה הגיע למיצויו, הרגשתי שוב שאני מתחיל ספר אחרי לגמרי, הפעם ספר מתח (ואני לא כל כך בטוח שהוא עשה עבודה טובה בניסיון להיות כזה). תוך כדי, כמובן שהייתה לאורך הספר קפיצה אחורה בזמן, אי שם בימי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. שיהיה ברור: היו חלקים מעולים והיו חלקים פחות טובים, אבל חוסר הסדר בספר פשוט נראה לעין ולי אישית הוא הפריע. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שחסרה לי עבודת עריכה. ממש הצלחתי לדמיין איך אורלי קראוס-ויינר שולחת את הספר החדש למי שלא יושב שם במשרד של "ידיעות ספרים", והם - שמכירים אותה כבר שנים - פשוט שולחים את הספר להדפסה. ככה. בלי לעשות כלום. אני לא מבין - בשביל מה יש עורך? חוץ מהמבנה שהיה תמוה בעיניי, יש בעיות אמינות והיגיון קשות ביותר. *****אני אעבור פה לקצת ספוילרים, אז מי שעוד לא קרא וחושב לעשות את זה - מזהיר מראש***** 1. יום אחרי פיצוץ החתונה שלה, אבישג מצליחה להתאהב בבחור אחר וגם אומרת לו שהיא בחיים לא אהבה ככה מישהו אחר? באמת? סינדרלה נשמע יותר הגיוני. 2. החתן המיועד בגד בה, החברה הכי טובה שלה בגדה בה - ואיכשהו אבישג מצליחה לסלוח לשניהם ואפילו מתחתנת עם החתן בסוף הספר. שוב. לא אומר שזה לא יכול לקרות, אבל בחייאת, קצת יותר אמינות. 3. והערה כללית - לא מעט שיחות במהלך הספר ואי-אלו סיטואציות שפשוט הרגישו לא אמינות אבל התאימו כמו כפפה ליד להתקדמות העלילה. *****סוף הספויילרים***** אז לסיכום, החלק האהוב עליי בספר (וזה מפתיע גם אותי): הסיפור ההיסטורי של הסבתא. כתוב מעולה, קשור בעקיפין לעלילה, ופשוט ממש ממש מעניין. החלק הפחות אהוב עליי בספר (וגם זה מפתיע אותי): הדרמה של החתונה. אני בהלם שאני כותב את זה - אבל אפשר היה לוותר על זה, לא ראיתי בזה שום תרומה לעלילה. מאמין שהיו פה שיקולי שיווק ומכירה חזקים מאוד (שעבדו גם עליי והובילו אותי לקרוא את הספר), אבל באמת - הייתי עושה "מחק" ל-100 העמודים הראשונים, או מוציא אותם ב"פייסבוק" כסיפור קצר או משהו. ולסיום הביקורת, אני לא ממש יודע אם אני ממליץ לקרוא את הספר. הוא ישב לי על המדף מעל שנה ובימי הקורונה מצאתי את עצמי ניגש אליו. אז אם אתם מחפשים ספר להעביר איתו את הזמן, ממליץ בחום. ואם בא לכם משהו קצת יותר סוחף - זה פחות הכיוון.

אחד הדברים שאני הכי שונא בעצמי זה אי היכולת להפסיק לחשוב. כל סיטואציה, שיחה או אינטראקציה מובילה לים של מחשבות. מה היה קורה אם הייתי עונה אחרת? מה היה קורה אם הייתי בוחר אחרת? מה אם לא הבנתי נכון? מה אם טעיתי? מה אם לא אצליח? מה אם אכשל? כל עניין המחשבות הזה הוא משהו שמפריע לי כבר המון שנים. לפעמים פשוט בא לי להפסיק לחשוב. ללחוץ על איזשהו כפתור שיעשה מיוט בראש שלי. שישחרר את הלחץ, החרדה, הציפיות, הרצונות, החלומות. קראתי בחג את הספר "ציידת המחשבות" (192 עמודים). הוא ישב על המדף בחנות שאני עובד בה בשנתיים האחרונות. פעם בכמה זמן הגיע לקוח, ביקש אותו, קנה והלך. אף פעם לא הבנתי או בדקתי על מה הספר. זה תמיד הרגיש לי לא מאוד ברור. זה ספר פרוזה? ספר נוער? ספר עיון? אחרי תקופה די ארוכה של היכרות עם הספר, סוף סוף קראתי אותו. איך כן הייתי מגדיר אותו? זה ספר לילדים ונוער (אבל מתאים גם למבוגרים, ובמיוחד אם ההקדמה למעלה דיברה אליכם). זה ספר עלילתי (אבל יש בו רגעים מציאותיים שכאילו נלקחו מהחיים שלי). זה ספר עיון (הוא לימד אותי כיצד לנהוג עם המחשבות שלי כמו שאף ספר עיון לא הצליח). על מה הספר? אליזבת' היא מדענית זוכת פרס נובל. היא עובדת במעבדת המחשבות של הטכניון במחלקה למדע ממש מגניב. במעבדת המחשבות, אליזבת' עוזרת לילדים בכל הארץ להתמודד עם המחשבות שמציקות להם. היא מלמדת אותם (ואותנו) מהם ההבדלים בין תחושות, רגשות וטורדנים, כיצד הכי נכון להתמודד איתם ומה הדרך הכי חכמה לעשות את זה. זה ספר שיש לו פוטנציאל לשנות חיים. אני יודע שזה משפט די קיצוני, אבל אני רציני לגמרי. עבורי, זה היה מין מדריך להתמודדות עם מחשבות ועם הקושי שהן מכניסות לחיים שלי. מצאתי את עצמי ממרקר חלקים מסוימים, כותב דברים בצד, מפחד לפספס את הרעיונות החשובים מאחורי המילים. בלי קשר לעלילה שהייתה מעולה, הספר כתוב ממש טוב והאיורים צבעוניים, מוסיפים עניין ומרתקים. אהבתי במיוחד את החוויה הכוללת סביב אליזבת'. יש אפשרות, לדוגמה, להיכנס לאתר אינטרנט מיוחד ולשלוח בעצמנו מכתב לאליזבת'. אני חושב שזאת הסיבה שהספר הזה היה לי לא ברור עד היום. יש בו קצת מכל דבר – וזה מה שהופך אותו לכל כך מיוחד. אנחנו לא מקבלים רק ספר, אלא חוויה שלמה של משהו מאוד ייחודי ושונה. משהו שבאמת אין בנוף הספרותי היום.

אחד הדברים שאני הכי שונא בעצמי זה אי היכולת להפסיק לחשוב. כל סיטואציה, שיחה או אינטראקציה מובילה לים של מחשבות. מה היה קורה אם הייתי עונה אחרת? מה היה קורה אם הייתי בוחר אחרת? מה אם לא הבנתי נכון? מה אם טעיתי? מה אם לא אצליח? מה אם אכשל? כל עניין המחשבות הזה הוא משהו שמפריע לי כבר המון שנים. לפעמים פשוט בא לי להפסיק לחשוב. ללחוץ על איזשהו כפתור שיעשה מיוט בראש שלי. שישחרר את הלחץ, החרדה, הציפיות, הרצונות, החלומות. קראתי בחג את הספר "ציידת המחשבות" (192 עמודים). הוא ישב על המדף בחנות שאני עובד בה בשנתיים האחרונות. פעם בכמה זמן הגיע לקוח, ביקש אותו, קנה והלך. אף פעם לא הבנתי או בדקתי על מה הספר. זה תמיד הרגיש לי לא מאוד ברור. זה ספר פרוזה? ספר נוער? ספר עיון? אחרי תקופה די ארוכה של היכרות עם הספר, סוף סוף קראתי אותו. איך כן הייתי מגדיר אותו? זה ספר לילדים ונוער (אבל מתאים גם למבוגרים, ובמיוחד אם ההקדמה למעלה דיברה אליכם). זה ספר עלילתי (אבל יש בו רגעים מציאותיים שכאילו נלקחו מהחיים שלי). זה ספר עיון (הוא לימד אותי כיצד לנהוג עם המחשבות שלי כמו שאף ספר עיון לא הצליח). על מה הספר? אליזבת' היא מדענית זוכת פרס נובל. היא עובדת במעבדת המחשבות של הטכניון במחלקה למדע ממש מגניב. במעבדת המחשבות, אליזבת' עוזרת לילדים בכל הארץ להתמודד עם המחשבות שמציקות להם. היא מלמדת אותם (ואותנו) מהם ההבדלים בין תחושות, רגשות וטורדנים, כיצד הכי נכון להתמודד איתם ומה הדרך הכי חכמה לעשות את זה. זה ספר שיש לו פוטנציאל לשנות חיים. אני יודע שזה משפט די קיצוני, אבל אני רציני לגמרי. עבורי, זה היה מין מדריך להתמודדות עם מחשבות ועם הקושי שהן מכניסות לחיים שלי. מצאתי את עצמי ממרקר חלקים מסוימים, כותב דברים בצד, מפחד לפספס את הרעיונות החשובים מאחורי המילים. בלי קשר לעלילה שהייתה מעולה, הספר כתוב ממש טוב והאיורים צבעוניים, מוסיפים עניין ומרתקים. אהבתי במיוחד את החוויה הכוללת סביב אליזבת'. יש אפשרות, לדוגמה, להיכנס לאתר אינטרנט מיוחד ולשלוח בעצמנו מכתב לאליזבת'. אני חושב שזאת הסיבה שהספר הזה היה לי לא ברור עד היום. יש בו קצת מכל דבר – וזה מה שהופך אותו לכל כך מיוחד. אנחנו לא מקבלים רק ספר, אלא חוויה שלמה של משהו מאוד ייחודי ושונה. משהו שבאמת אין בנוף הספרותי היום.

אחד הדברים שאני הכי שונא בעצמי זה אי היכולת להפסיק לחשוב. כל סיטואציה, שיחה או אינטראקציה מובילה לים של מחשבות. מה היה קורה אם הייתי עונה אחרת? מה היה קורה אם הייתי בוחר אחרת? מה אם לא הבנתי נכון? מה אם טעיתי? מה אם לא אצליח? מה אם אכשל? כל עניין המחשבות הזה הוא משהו שמפריע לי כבר המון שנים. לפעמים פשוט בא לי להפסיק לחשוב. ללחוץ על איזשהו כפתור שיעשה מיוט בראש שלי. שישחרר את הלחץ, החרדה, הציפיות, הרצונות, החלומות. קראתי בחג את הספר "ציידת המחשבות" (192 עמודים). הוא ישב על המדף בחנות שאני עובד בה בשנתיים האחרונות. פעם בכמה זמן הגיע לקוח, ביקש אותו, קנה והלך. אף פעם לא הבנתי או בדקתי על מה הספר. זה תמיד הרגיש לי לא מאוד ברור. זה ספר פרוזה? ספר נוער? ספר עיון? אחרי תקופה די ארוכה של היכרות עם הספר, סוף סוף קראתי אותו. איך כן הייתי מגדיר אותו? זה ספר לילדים ונוער (אבל מתאים גם למבוגרים, ובמיוחד אם ההקדמה למעלה דיברה אליכם). זה ספר עלילתי (אבל יש בו רגעים מציאותיים שכאילו נלקחו מהחיים שלי). זה ספר עיון (הוא לימד אותי כיצד לנהוג עם המחשבות שלי כמו שאף ספר עיון לא הצליח). על מה הספר? אליזבת' היא מדענית זוכת פרס נובל. היא עובדת במעבדת המחשבות של הטכניון במחלקה למדע ממש מגניב. במעבדת המחשבות, אליזבת' עוזרת לילדים בכל הארץ להתמודד עם המחשבות שמציקות להם. היא מלמדת אותם (ואותנו) מהם ההבדלים בין תחושות, רגשות וטורדנים, כיצד הכי נכון להתמודד איתם ומה הדרך הכי חכמה לעשות את זה. זה ספר שיש לו פוטנציאל לשנות חיים. אני יודע שזה משפט די קיצוני, אבל אני רציני לגמרי. עבורי, זה היה מין מדריך להתמודדות עם מחשבות ועם הקושי שהן מכניסות לחיים שלי. מצאתי את עצמי ממרקר חלקים מסוימים, כותב דברים בצד, מפחד לפספס את הרעיונות החשובים מאחורי המילים. בלי קשר לעלילה שהייתה מעולה, הספר כתוב ממש טוב והאיורים צבעוניים, מוסיפים עניין ומרתקים. אהבתי במיוחד את החוויה הכוללת סביב אליזבת'. יש אפשרות, לדוגמה, להיכנס לאתר אינטרנט מיוחד ולשלוח בעצמנו מכתב לאליזבת'. אני חושב שזאת הסיבה שהספר הזה היה לי לא ברור עד היום. יש בו קצת מכל דבר – וזה מה שהופך אותו לכל כך מיוחד. אנחנו לא מקבלים רק ספר, אלא חוויה שלמה של משהו מאוד ייחודי ושונה. משהו שבאמת אין בנוף הספרותי היום.