“אישה מתעוררת בוקר אחד ומוצאת את הבחור לידו ישנה בלילה מת. היא לא זוכרת דבר מהערב הקודם. היא לוקחת מונית, קופצת לבנק ובורחת. היא אינה יודעת מה קרה ומפחדת שיאשימו אותה במותו של האיש. מכאן רוקם אשנוז במיומנות את תהליך הידרדרותה. כספה המועט נגנב והיא נאלצת לישון בחוץ בשק שינה תחת השמים של צרפת. העלילה ממשיכה ומתארת את השנה מי הבוקר בו גילתה את האיש המת ועד סוף הספר אותו לא אגלה. במהלך השנה עוברות”

“צבע החלב רומן מאת נל ליישון גיבורת הספר היא מרי נערה בת חמש-עשרה. ליישון כתבה פה דמות של ילדה נבונה פיקחית וישירה שלא יודעת לשקר ואומרת רק אמת. מרי שבתה את לבי. הצורה בה היא אומרת מה היא חושבת מה היא מרגישה בכנות בלתי מתפשרת. אנשים לעתים נעלבים ממנה אבל היא לא רוצה להשתנות ככה היא נולדה וככה היא חייה. הסיפור שהיא כותבת הוא לפי סדר כרונולוגי של שנה ומתחיל באביב. הכתיבה מעלה הזדהות עם מרי ובעי”

“"אני בן שש והישבן שלי בוער.אימא אומרת שאסור לפנק ילדים,והיא מלקה אותי בכל בוקר. כשאין לה זמן בבוקר, היא מלקה אותי בצהרים,רק לעתים נדירות אחרי שעה ארבע". האם אפשר לנתק יצירה מחיי הכותב שלה או מהתקופה שבה היא נכתבה ? -התשובה החד משמעית לגבי הספר הזה- היא שלילית. בפתח אחד מסיפוריו כתב העיתונאי והסופר ז׳ול ואלֶס "אני עומד להרוג שתי ציפורים במכה אחת,להעניק לכם את הביוגרפיה שלי, ובה בעת לתקוף – באמצ”

“אני מניחה שאם הייתי קוראת את זה בשנות העשרה שלי הייתי חושבת שזה ספר נפלא ויש סיכוי שעד היום הייתי זוכרת אותו, אבל בשביל זה נל ליישון צריכה היתה להיוולד קצת קודם או לפחות להתחיל לכתוב אותו בגיל מאד מוקדם. נהניתי גם עכשיו, ואפילו העברתי אותו לאחותי לטובת זמני המתנה בטיסות שיש לה השבוע. מספרת את הסיפור הזה בת איכרים ענייה בשנת 1831, בשפה דלה ובישירות בלתי מתפשרת. הוא מאד משכנע בתיאור החיים באנג”

“אישה מתעוררת בוקר אחד ומוצאת את הבחור לידו ישנה בלילה מת. היא לא זוכרת דבר מהערב הקודם. היא לוקחת מונית, קופצת לבנק ובורחת. היא אינה יודעת מה קרה ומפחדת שיאשימו אותה במותו של האיש. מכאן רוקם אשנוז במיומנות את תהליך הידרדרותה. כספה המועט נגנב והיא נאלצת לישון בחוץ בשק שינה תחת השמים של צרפת. העלילה ממשיכה ומתארת את השנה מי הבוקר בו גילתה את האיש המת ועד סוף הספר אותו לא אגלה. במהלך השנה עוברות”

“צבע החלב רומן מאת נל ליישון גיבורת הספר היא מרי נערה בת חמש-עשרה. ליישון כתבה פה דמות של ילדה נבונה פיקחית וישירה שלא יודעת לשקר ואומרת רק אמת. מרי שבתה את לבי. הצורה בה היא אומרת מה היא חושבת מה היא מרגישה בכנות בלתי מתפשרת. אנשים לעתים נעלבים ממנה אבל היא לא רוצה להשתנות ככה היא נולדה וככה היא חייה. הסיפור שהיא כותבת הוא לפי סדר כרונולוגי של שנה ומתחיל באביב. הכתיבה מעלה הזדהות עם מרי ובעי”

“"אני בן שש והישבן שלי בוער.אימא אומרת שאסור לפנק ילדים,והיא מלקה אותי בכל בוקר. כשאין לה זמן בבוקר, היא מלקה אותי בצהרים,רק לעתים נדירות אחרי שעה ארבע". האם אפשר לנתק יצירה מחיי הכותב שלה או מהתקופה שבה היא נכתבה ? -התשובה החד משמעית לגבי הספר הזה- היא שלילית. בפתח אחד מסיפוריו כתב העיתונאי והסופר ז׳ול ואלֶס "אני עומד להרוג שתי ציפורים במכה אחת,להעניק לכם את הביוגרפיה שלי, ובה בעת לתקוף – באמצ”

“אני מניחה שאם הייתי קוראת את זה בשנות העשרה שלי הייתי חושבת שזה ספר נפלא ויש סיכוי שעד היום הייתי זוכרת אותו, אבל בשביל זה נל ליישון צריכה היתה להיוולד קצת קודם או לפחות להתחיל לכתוב אותו בגיל מאד מוקדם. נהניתי גם עכשיו, ואפילו העברתי אותו לאחותי לטובת זמני המתנה בטיסות שיש לה השבוע. מספרת את הסיפור הזה בת איכרים ענייה בשנת 1831, בשפה דלה ובישירות בלתי מתפשרת. הוא מאד משכנע בתיאור החיים באנג”