#
דייב גרני, הבלש המעוטר בפנסייה, בעל אינטליגנצייה-קרימינלית יוצאת מהכלל, יוצא עם זוגתו לחופשת שלג. ביומיום הם גרים בחווה מרוחקת מהעיר, 200 דונם עם חורשות, נחל ושלג בחורף. הם (בעיקר היא, יש לציין) רוצים לצאת לחופשה לטבע פראי עם חורשות, נחל ושלג... תאמרו – חופשה זה טוב לנפש. שינוי אווירה וזה. נראה לי שלצאת לחופשה למקום שמציע עוד מאותו דבר שיש לך, מינוס הנוחות, מעיד על שיקול-דעת שלא הייתי סומכת עלי

יריד השעשועים/סטיבן קינג
Joyland/Stephen King
<mark>מאנגלית: רוני בק</mark>.
הוצאה: מודן, 2015.
229 עמ'.


אין כמו מראה עיניים טוב לראות ספר חדש של סטיבן קינג.

דווין ג'ונס יתום מאם, ובן יחיד לאביו. סיים את שנתו הראשונה בקולג' ומנסה להתאושש משברון לב.

הוא מחפש עבודה לקיץ, ומוצא במודעות דרושים, מודעה אשר תפסה אותו. "באותיות שחורות ובולטות היה כתוב בשורה הראשונה: עבודה קרובה לגן העדן!" (עמ' 10).

ב

יצא שקימפלתי אל תוך הלילה.
משפט מוזר. כלומר, כמה זמן לוקח כבר לקמפל.
לוקח, לוקח. ואז הקומפילציה נכשלת, בודקים למה, מתקנים ושוב.
אם לא הבנתם את המשפטים דלעיל, לא נורא.
פשוט תאמינו לי שקומפילציות זה לא ממש מה שבא לכם לעשות אל תוך הלילה.
וככה יצא שהספר הזה, שדשדשתי בין עמודיו הראשונים וכבר שבועיים שלא נגעתי בו, והוא עמד לו בקרן זוית כקוד שאין לו מקמפל, זכה לתשומת לב מרוכזת.
מרוכזת יחסית, כלומ

בחירות.

כן, בחירות.

אני חושבת שהגיע הזמן ובשלה השעה לדבר על כמה בחירות של אנשים בחיים שלהם. נכון, זה החיים שלהם ולא החיים שלי, ועדיין יש בחירות שכדאי לצריך לדבר עליהן. כמו למשל הבחירה של ג'ון ורדון להמשיך את סדרת הבלשים שלו עם הבלש דייב גרני אחרי הספר "לחשוב על מספר". נכון שהספר ההוא, הראשון, העלה איזו נקודה. אבל זו היתה נקודה שלא תלויה מהותית בזהות של הבלש, ועל זהות הבלש אני רוצה לדבר עכשיו. יו

שמעתי שהיה בלגן.

אבל תעזבו, באתי לדבר על ספר. ועל סופר.
ג'ון ורדון הוא מין סופר כזה שאוהב תעלומות. הוא אוהב לחשוב עליהן ואוהב לפצח אותן, ויותר מהכול הוא היה משתוקק להיות בלש שפותר תעלומות רצח מסובכות. בשבילו, בלשות היא משחק מוחות מתוחכם, שחמט בשישה מימדים, חידה סבוכה שאפשר להתיר אם רק יושבים וחושבים בשקט בשקט, חוקרים עדים ומחברים נקודות על סיכות על מפה גדולה בפריסינקט.

רק שבמציאות, השוטרים

דבר טוב אפשר לומר על ג'ון ורדון - הוא יודע לכתוב, הוא יודע לספר סיפור אבל, הגיבור שבחר אפס קצת מתחיל לשעמם משהו.
דייב גרני שוטר מעוטר שעל שמו נקשרו כמה וכמה כתרים של פענוח פרשיות ידועות.
כיום הוא פנסיונר משועמם, גר בטבע עם אשתו הרוחנית שמתחברת לאדמה, שניהם עושה רושם בשנות החמישים המוקדמות שלהם, חיים בטבע חיים רגועים כאילו הם בעשור השמיני לחייהם.

כמה אפשר להנות מלול תרנגולות, מפרי האדמה, מאיזה

דייב גרני חוזר למשחק החקירות. מקרה לא רגיל של ארבעה אנשים שהתאבדו - ואולי בעצם לא? ארבעה אנשים ממוקדים שונים במדינת ארצות הברית, חלמו חלום מזעזע בו זאב תוקף אותם ולאחר מכן אותו זאב הופך לפיגיון ודוקר אותם למוות. את החלום כולם חולמים לאחר שהיו בטיפול להפסקת עישון אצל ד"ר האמונד.
החשד: ד"ר האמונד היפנט את מטופליו להתאבד. ד"ר האמונד הוא רוצח.
המטרה של גרני : לגלות את האמת. כל העדויות נשמעות מופרכ

שמעתם פעם על "מרתון ג'ון ורדון"?
סביר שלא שמעתם, למען האמת. כי עד כה אני המשתתף היחיד שאני מכיר...

ישבתי בתקופה האחרונה וקראתי ברצף את כל ארבעת הספרים שהבחור כתב. מעולים ונחמדים אחד אחד. מי יותר טוב (חשוב על מספר) מי פחות טוב (תנו לשד לישון), כל אחד מהם מספק בהחלט חווית קריאה בלשית למדי.

היפה בספריו שאין שם הגזמות פרועות, או עלילות מופרכות. בסך הכל העלילות אמינות מאוד, ולגמרי בגובה העיניים

ספר שאפשר להמשיך את החיים בלי לקרוא אותו.
זה הספר הראשון של ג'ון ורדון שאני קורא, אז לא היה לי כלום - לא בעדו ולא נגדו. ואולי זה טוב.
הספר כולל מספר קטן מאד של קטעים מותחים. נכון שטוב בקיץ הלוהט הזה לקרוא על מקומות שיש בהם טמפרטורה של מינוס עשרים, אבל מבחינתי בזה מסתיים התענוג פחות-או-יותר.
עלילה מבולבלת, דמויות הזויות, הסברים עקומים, בלש שהיה שוטר מצטיין ועכשיו הוא בלש מצטיין אבל לא ברור ממה ו