מקצועית שוחחתי בעשור וחצי האחרונים - לרוב לעומק ולא חד-פעמית - עם מאות רבות של יוצאי ברית המועצות לשעבר. אני לא אוהבת במיוחד ספרות רוסית, (אין צורך לציין שחוץ מחָרָשו - מלה שמן הראוי שיכתב לה ערך ב'אבן שושן' - אני לא מבינה אף מילה ברוסית) ההומור הרוסי לא מגיע אלי. האוכל שטעמתי בדרך כלל לא היה טעים לי. אבל - אני מחבבת מאד את "הרוסים".

השפה הרוסית נעימה לאוזני וכך גם עברית במבטא רוסי. אני מחבב

הנשים באוטובוס דיברו לידי ברוסית שוטפת, ולא הבנתי מילה. הסתכלתי בחלון וחייכתי לעצמי. אולי לא הבנתי את השפה, אבל ידעתי יותר על התרבות ממנה באו. אני צריכה לרדת, אותתתי בשפת גוף והתרוממתי לצלצל בפעמון. הן החליפו עוד משפט ואחת מהן אמרה לי- גם אנחנו יורדות כאן, זה בסדר :)

זה ספר על אוכל רוסי. כלומר על איך הכינו אוכל במהלך המאה ה-20, כשהאוכל ברוסיה השתנה מתקופה לתקופה, לפי מדיניות הממשלה וגחמותיה. למ

יום אחד אחותי הצעירה נעמה השתתפה בתחרות של רשת בתי קפה שעשתה שיתוף פעולה פרסומי ברשת חברתית עם קבוצה של אימהות, וענתה לשאלה היחידה שהיתה שם - לתאר את הסנדוויץ' האולטימטיבי. נעמה, חצי ברצינות נוסטלגית וחצי בשעשוע תיארה את הלחם שסבתא רחל היתה מכינה לנכדים - פרוסה של לחם אחיד מונחת על צלחת זכוכית, עליה נמרחה מרגרינה, ומעל המרגרינה תפזורת של סוכריות צבעוניות או פירורי שוקולד, מהסוג שקונים כדי לפזר מעל

מי שקורא את הסקירות שלי יודע שאני מאוד אוהב ספרי זיכרונות ובייחוד זיכרונות אישיים. הספר הנ"ל הוא בדיוק אחד מהספרים הללו עם משהו ייחודי משלו והוא - דגש על אוכל. אניה פון ברמזן היא היום אוטוריטה בענייני אוכל, לאחר ספרי בישול שפירסמה. היא נולדה בברה"מ והיגרה כילדה עם אימה לארה"ב, במסגרת ההגירה היהודית כביכול לישראל בשנות השבעים – הגירה שרוב מהגריה היגרו לארה"ב. בסיפרה זה, היא מביאה את קורות משפחתה וג

מאוד התרשמתי מהספר!
הספר מספר על היסטוריה של ברית המועצות לאורך מאה 20 דרך הסתכלות על חיים יומיומיים שבנויים איך לא, בין השאר סביב העולם הקולינרי. הסופרת, נכדה של יהודים קומוניסטיים, בת של דיסידנטים, שעזבה את רוסיה בגיל 10 וכבר 40 שנה חיה במציאות אחרת לחלוטין חשה בליל של געגועים ושנאה כלפי עברה הסובייטי, כלפי מה שעיצב אותה וגרם לה להיות מה שהיא. מאוד הזדהיתי עם תחושותיה אלה ומאוד התחברתי לספר.

ספר מעולה לחובבי הז'אנר ההיסטורי
מרתק לגלות איך חי האזרח הקטן בתוך רוסיה הקומוניסטית במאה שעברה. בדרך כלל כתוב היטב, אך לעיתים חשתי בלבול וחוסר הבנה של הדמויות. דווקא ענייני המאכלים עצמם פחות עניינו אותי... אבל ממליצה בכל זאת. מאוד.