ביקורת ספרותית על רחוב קטלין מאת מגדה סאבו

---

פעם, בהונגריה של ראשית המאה העשרים היו שני אחים שהיו נשואים לשתי אחיות, והיה נראה מאוד שהאח השלישי יתחתן עם האחות השלישית, כי זה סיפור יפה. האח השלישי גם חשב ככה בהתחלה, אבל החיים הם חיים, והוא התאהב בעובדת שלו. היא עזבה את העבודה, הוא עזב את הבחורה ואת התחייבויותיו אליה, ואחרי שנה האיש והעובדת לשעבר התחתנו. המשפחה שלו התקשתה לסלוח על הדבר הזה. אבל הם התחתנו בכל זאת, ונולד להם ילד. זה הונגריה, זו המאה העשרים, וזה היה מקום מאוד מסוכן להיות בו זוג צעיר עם ילד. האישה, שמה היה מגדה, שרדה, וכך גם הילד ששמו היה אדם. האיש היה במחנות עבודה ואז ריכוז ואז צעדות המוות ולא שרד. האחים של האישה שרדו את המלחמה בגופם, אבל לא כולם בנפשם. האח שלה, פאלי שמו, התאבד. מגדה ואדם עלו לארץ ועברתו את שמם. בעלי הוא הבן של אדם, ונקרא על שם אביו שבקושי הכיר.

"בלנקה גילמה את הרעים, את אויביה של הונגריה. בטקסט שבפיה לא נאמר היכן שוכן האויב. זה היה האויב בה"א הידיעה, האויב באשר הוא המאיים על המולדת, המכוון את נשקו אל הונגריה. לבלנקה הילדה היה קול חד וצורמני, והפעם, במסגרת ההצגה, היא נהנתה לפלוט צעקות כאוות נפשה בעוד המבוגרים צוחקים לשמע הטקסט הקופצני שבפיה - למורת רוחו של אלקש, שהגה את הסצנה הזאת, כפי שתכנן את ההצגה כולה, באופן שתשרור בה אוירה של כובד ראש, לא של קלות דעת. בלנקה העליבה את הונגריה והאשימה אותה על לא עוול בכפה, מצהירה שתיקח ממנה את סמל המדינה ואת הכתר, וכיוונה את הרובה שבידה אל נער השרת. ליבו של הילד החסיר פעימה, מצב הרוח המרומם שיצרה אצלו הופעתה של בלנקה התפוגג מיד, ושפתיה של הנרייט החווירו כאילו אינה מסוגלת לשאת עינויים - אפילו על הבמה".

יהדות הונגריה היא טראגית מהרבה סיבות, לא רק בגלל השואה שבה נרצחו מעל חצי מיליון יהודים בחודשיים וחצי. היא טראגית בגלל עוצמת הרגשות הדרמטיים שנמצאים בתרבות ההונגרית. דומה שהכל נע בעוצמה, בכוח, בדילמות נוקבות לב ובבחירות שחורות ולבנות. ככה נראה לי לפחות. הספר הה הוא ספר הונגרי מאוד במובן הזה. העלילה שלו נעה, ואלה כותרות הפרקים על השנים 1939 עד 1960, והוא עוקב אחרי שלוש נשים וגבר אחד, בנים לשלוש משפחות שכנות. היות והוא עוסק יותר במחשבות וברגשות מאשר באירועים עצמם, והיות והאירועים עצמם די מעורפלים בספר, אני הולכת לציין את פרטי העלילה, לפחות לפי מה שאני הבנתי אותה, כי כאמור היא די מעורפלת בסיפור. מי שלא מעוניין, יכול להפסיק לקרוא כאן את הסקירה.

אז אירן ובלנקה הן אחיות שגרות עם אם קצת חסרת יכולת התנהלות בעולם ואב אחראי וטוב וגם מנהל בית הספר שבו למדו הבנות. המשפחה שלהן גרה בשכנות לשתי משפחות - משפחת הלד וביתם הנרייט, ורב סרן שגר עם בנו בלינט. לאחר ילדות משותפת הם מתבגרים ומטבע הדברים נוצר משולש, או מרובע, רומנטי, בין בלינט לכל אחת מהנשים, כולל החלטת נישואין בינו ובין אירן. הבתים סמוכים זה לזה, מה שאומר שהם חולקים חצרות ואם מזיזים מספיק את קרשי הגדר אפשר לעבור מחצר לחצר ובכל גם מבית לבית. משפחת הלד, כנראה יהודים, והם "נלקחים" יום אחד, שהוא במקרה גם יום חגיגת האירוסין של בלינט ואירן. להנרייט הכינו מסתור בבית השכן, למקרה שיחפשו אותה. אלא שבלנקה, בסוג של טעות איומה, מהדקת את הברגים בעמודי הגדר וברגע האמת היא לא יכלה להימלט. בהמשך המלחמה בלינט נופל בשבי, וכשהוא חוזר הוא מנותק ומרוחק ולא רוצה לממש את אירושיו לאירן ומשכנע אותה להינשא למישהו אחר. השלושה עדיין שומרים על קשר, עד שבלנקה טיפלת עלילה על בלינט במקום עבודתו ומביאה להשעייתו, מה שמקומם עליה את הוריה ויוצר נתק מוחלט ביניהם. אחרי הבגידה של בלנקה קורים כל מיני דברים , ובסוף בלינט חוזר ומבקש מאירן להתגרש מבעלה ולהתחתן איתו.

אבל כאמור עיקר הספר הוא לא העלילה, אלא התחושות של דמויות שונות, ביניהן הנרייטה המתה, על הדברים שקרו, ועומס רגשות רב. לדעתי הספר מסתובב סביב עצמו במעגלים, הבלבול בין הדמויות ובין החיים למתים רב מאוד, ובסוף לא ברור מה רצתה המחברת לומר לנו כאן.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על רחוב קטלין