כרגיל אצלי התחלתי לקרוא את הספר הזה לגמרי במקרה; יש לי המוני ספרים כאלה בבית - פשוט שלפתי אותו מתוך המדף...
לא היה לי שמץ של מושג שמדובר ברומן מהמאה ה-19... ינס פטר יעקבסן המחבר הדני כתב פה ספר עם סממנים אוטוביוגרפיים
שלו עצמו;
גיבורו הוא משורר בודד שמחפש את דרכו בחיים ואיננו מוצא, תוך כדי אהבות חולפות שמסתיימות מסיבה זו או אחרת
ואיכשהו כשכבר נדמה שהגיע אל האושר המיוחל גם זה איננו קורה...
כש

כמו אלזה, מלכת הקרח המוערכת שיצאה מהארון בסרט השני ונתנה דרור ליצריה כולל שיער הפלטינה היפהפה המתבדר ברוח – גם אני החלטתי לשחרר. לשחרר את עצמי מספרים מעיקים, משעממים וחסרי תוחלת.
ספרייתי מתפקעת מכרכים מעלים עובש, חלקם מתפרקים ואותיותיהם מחוקות בעוד שאני מעדיפה לקרוא גרסאות דיגיטליות מתוקתקות ומעיזה להגדיל פונטים, להבהיר רקעים ולהתגנדר בכל מה שחדש.
אז קיבלתי החלטה לתת סיכוי לרעועים ולבדוק אם אכן

ספר יפיפה.
על גב הכריכה מוזכר ינס פטר יעקבסן בנשימה אחת עם ש"י עגנון ועם תומאס מאן. ואכן, נדמה כי הרומן ימצא חן רבות בעיני מעריצי מאן. גם כאן יש מקום שלו ונינוח לתיאורים ארוכים, אפילו ארכניים, שלא פעם באים על חשבון דברים אחרים, אבל הם יפים ועדינים כל כך שזה שווה הכל.
תיאורים כאלה, מפורטים וארכנים, מופיעים בעיקר לאורך חלקו הראשון של הרומאן, כאשר מהאמצע חל שינוי קטן ופתאום תנופה עלילית סוחפת את הר