"ההוביט" הוא ספרו הראשון של אמן הפנטזיה, ג'.ר.ר טולקין, שיצא לאור. הוא התחיל כסיפור בהמשכים שטולקין הקריא לילדיו לפני השינה, ויצא לאור בשנת 1937.
לספר שני תרגומים: התרגום ה"רשמי" של <mark>משה הנעמי</mark> (הכריכה הלבנה), ותרגום של טייסים ישראליים, שנפלו בשבי המצרי במלחמת ההתשה, ותרגמו בכלא את הספר (הכריכה השחורה).
"ההוביט", שעלילותיו קודמות מבחינה כרונולוגית לאירועים המתוארים ב"שר הטבעות", מגולל את סיפורו של

הספר המקדים לשר הטבעות. קטן יותר בהיקפו אך לא פחות מקסים. דוקא התרגום של <mark>משה הנעמי</mark> טוב לטעמי מהטייסים.
כמובן שעדיף במקור האנגלי.

הספר המקדים לשר הטבעות. קטן יותר בהיקפו אך לא פחות מקסים. דוקא התרגום של <mark>משה הנעמי</mark> טוב לטעמי מהטייסים.
כמובן שעדיף במקור האנגלי.

בתור חובב ספרות יפה ופנטסיה, חיפשתי הרפתקה נוספת שתזרום בעורקיי.

שכן עד לאותו היום שקראתי את ההוביט, התמקדתי בסדרת ספרי הארי פוטר. ולא חשבתי שתבוא עוד אגדה גדולה שתסחוף אותי כמו שזו עשתה.

אז זהו, שטעיתי. קניתי את 'ההוביט' בדוכן פגומים של צומת ספרים במחיר 15 שקלים בלבד. ותאמינו לי, שום דבר בו לא היה פגום.

אתם בטח תתהו, האם לא הכרתי את ההוביט לפני כן. דווקא הכרתי אותו. שכן כל אחד בימינו ש

וואו.
אין לי דרך אחרת לתאר את התחושה.
אני שמעתי על שר הטבעות ועלילותיו בכל חור אפשרי עקב אהבתי לפנטזיה ולכל ההערצה של מה שמוזר ומיוחד, אבל אף פעם לא הצלחתי לגרום לעצמי באמת להתחיל לקרוא.
התחלתי לראות את הסרטים של ההוביט בזמנם שהתחילו לצאת לאקרנים, וגם אז לא הצלחתי להמשיך לעקוב.

עד שידיד ממש טוב שלי שאוהב את העלילות הללו, שכנע אותי לנסות להתחיל לקרוא, יחד עם עזרתה של המפקדת שלי שהייתה בבעלות

את ההוביט קניתי ביום קיצי בתל אביב בחנות ספרים. קניתי אותו בגרסתו הבריטית, במהדורה יפהפייה שיצאה לרגל חגיגות 75 השנים מאז צאתו של הספר. המהדורה עטופה בכריכה באמת מדהימה ומיוחדת, פרי ידו של טולקין ולא אחר, כולה משופעת עיטורים גליים של עצים והרים ועננים בסגנון גראפי מהוקצע, שניכר כי הושפע מהעיצוב היפני הבהיר והפשוט. שמש אדומה בוהקת ומבריחה עננים קלושים, דרך מובילה אל הר איתן המתנשא אל מעל היערות ורכ

יש ספרים שמטשטשים את הגבול בין העולם שבו אנו חיים לבין העולם בהם הם מתרחשים. מה הכוונה? אני לא מדבר על כך שהם מציאותיים כל כך שהם גורמים לנו להתבלבל חס וחלילה, אלא על כך שהם גורמים לנו להשתוקק לחיות בתוך הספר לנצח נצחים.
ויש סופרים, שכשאתה קורא את המילים שהם כותבים - אתה מבין שגאונות זו לא המילה הנכונה לתאר אותם. שלמות, רגשית ומחשבתית, אלוהות יצירתית - אלה המילים המתאימות.

ההוביט הוא ספר מושלם

לאחרונה, היה לי העונג להקריא את הספר הזה לילדי.
היה כיף, והיה מעורר מחשבה, למי שמקריא בשנים האחרונות די הרבה ספרי ילדים.
והנה התזה:
היום כבר לא כותבים ככה, לא כי אין סופרים כשרוניים, אלא כי הדעת (סליחה, השורה של סכומי המכירה) איננה סובלת גווני אפור.
היום הטובים חייבים להיות טובים והרעים חייבים להיות רעים.
אין מקום לדמויות מורכבות. אין מקום לדמויות לא פתורות עד הסוף.
טולקין, מעבר לכשרון לכתוב

הספר מאוד מהנה.

הכתיבה קלילה וזורמת, אך עם זאת השפה נשמרת עשירה. העלילה גדושה בהרפתקאות, אירוע רודף אירוע, ואין רגע משעמם בספר.

במיוחד נהניתי מהמקוריות של הספר. רוב ספרי הפנטזיה חוזרים על עצמם בשלב מסויים ולא אחת נתקלתי בסופרים ש"משאילים" רעיונות אחד מהשני ורק משנים את שמות הדמויות. אך ב"הוביט" נתקלתי בסיפורים שמעולם לא שמעתי קודם, וזה מצא חן בעיני.

לכן אני ממליצה לכל מי שחושב שכבר קרא א