• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ההוביט

ההוביט

מאת ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

הביקורת של אגב

תמונה של אגב
ההוביט

ההוביט

מאת ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

הביקורת של אגב

תמונה של אגב
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:1976
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
drorvar
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

הספר המקדים לשר הטבעות. קטן יותר בהיקפו אך לא פחות מקסים. דוקא התרגום של משה הנעמי טוב לטעמי מהטייסים.
כמובן שעדיף במקור האנגלי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592
ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592
תמונה של tuvia
tuvia
2קוראים|גיל ממוצע61|0%נשים

על המבקר

תמונה של אגב

אגב

ותיק
חבר מזה 18 שנים
350 ביקורות•6 נבחרות•729 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של אגב
אגב
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות350
ביקורות נבחרות6
לייקים שקיבל729
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת96ספרות מקורית44מדע בדיוני ופנטזיה14

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אגב

מסע דילוגים

מסע דילוגים

חיים באר

מאוד מהנה. פרקים קצרצרים כתובים בעין קצת מחייכת וסרקסטית.
נברני ספרים וספריות, אספני פרטי דפוס וחובבי מורשת יהודית מפולפלת,
יפיקו אפילו הנאה כפולה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אגב
כוכב הנפילים

כוכב הנפילים

זכריה סיטשין

ספר שאם צריך לתת לו הגדרה במילה אחת - מטריד !! מוצא האדם המודרני - מאין ?
המחבר מתבסס על לוחות שומריים כתובים ומנתח אותם ברמה קצת יותר גבוהה מ"אמנות המזרח הקדום",
משווה אפוסים כתובים ללוחות מצויירים ("אמנות") ומגיע למסקנות שאינן מפריכות לא את
ההנחה המדעית וגם לא את סיפור הבריאה התנכ"י (פרשות בראשית-נח).
ההיסטוריה השומרית מוסתרת ב- main stream ,נלמדת בשטחיות במערכת הלימודים ונדחית הצידה בעולם הארכיאולוגי הקלאסי.
השאלה , למה ? וזאת, כאשר אנו עובדים עדיין על בסיס מתימטיקה וחוקים שנוצרו אז בשחר ההיסטוריה.
סיטשין עוסק בבריאת ההומו-סאפיינס שמהווה עד היום תעלומה עבור חוקרים מכל שטחי המדע.
משהו דרמטי אירע לפני 450,000 שנה שהביא להופעת אדם שונה מכל קודמיו דמויי הקופים שהסתובבו כציידים-לקטים בערבות אפריקה.
כאמור, המסקנות מטרידות ותואמות גם את הסיפור התנכ"י על מחיית האנושות בפרשת נח (עדויות כתובות ומצוירות על יצירת יצורים היברידיים "ותשחת הארץ..").
התנ"ך מקצר, מסתיר ועובר לסיפור על אנושות חדשה המבוססת על קוד מוסרי "אברהמי".האנושות שנמחתה הייתה "קינית" מדעית !! ברמה שרק עכשיו אולי מתחילים להבין, אבל כשלה בהבנת היעוד שלה - ונמחתה !! (אגב קיים ספר מחקרי של ה- cia בשם the story of Adam and Eve שגם הוא באופן מוזר בחלקו מצונזר או שהיה מצונזר.
אולי הסיבה להסתרה היא החשש מהידע וההבנה (שכבר הוכחו בשומר) לאן יכול האדם להגיע."ותחסרהו מעט מאלהים".
ספר קצת "כבד" בעומס הפרטים המיתולוגיים בתקופת מלחמות האלים שקדמו לבריאה. צריך לקרוא פרק אחד כל פעם.
הפיצוי הוא בסתימת חור גדול בהבנה ובידע. סיטשין מחבר את כל החוטים לא ע"י תיאוריה אלא עם עובדות.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אגב
הגירוש מן הארמון

הגירוש מן הארמון

רם אורן

סותם הרבה חורים בעושר העובדות ההיסטוריות.
לא סיפור רקע שלומדים עליו הרבה ודוקא מאוד חשוב להבנת המאורעות שקרו אח"כ עם עליית נאצר לבמה.
מאידך, מוגזם ואפילו "כחלחל" בפירוט הרכילותי העסיסי.
מן "מישמאש" של מחקר היסטורי עובדתי מפורט וכתיבה פשוטה ועממית מאוד.
הספר מושך לקריאה מהירה ולא מעייף. יאללה, בסדר.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אגב
בצל השמש

בצל השמש

רישארד קפושצ'ינסקי

הספר הטוב ביותר שקראתי על אפריקה מאז "טרזן וחיות הג'ונגל".
המחבר שהחליט לוותר על תנאי מעמדו המיוחסים כעיתונאי לבן, מתחבר לקרקע ומביט לאפריקה ולאפריקנים על גוניהם השונים
בגובה העיניים, האבק והמלריה. בשכר זה הוא זוכה בראיה בלתי אמצעית לתוך נשמת היבשת השחורה ותושביה.
הספר נכתב בשנות הששים של המאה הקודמת כשעדיין העצמאות מתוך השלטון הקולוניאלי המדכא היתה בחיתוליה.
רק לסבר את האוזן - כעשרת אלפים שבטים שהיו רגילים להתמודד בינם ולבין עצמם מאות שנים, גם במלחמות קשות,
היו צריכים להגיע ליציבות שלטונית ואזרחית במסגרת של כארבעים מדינות. בד"כ זה לא עבר בצורה הכי מוצלחת שכן
השבטיות נשארה גם אחרי היווצרות המדינות ואירועי הפיכה תכופים ומדממים לא חסרו.
פרקי הספר לא ארוכים, לא מעייפים, מגוונים גיאוגרפית ומעניינים מאוד באבחנות ונתוחים עיתונאיים כמו גם הרפתקאות אישיות,
והכתיבה צבעונית, אנושית וקולחת.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אגב
חברים סמויים מעין

חברים סמויים מעין

אברם קנטור

כמו הנסיך הקטן נודדת המו"ל הגרמניה לכאורה בין הפלנטות של קיבוץ כלשהו
מיוצאי גרמניה ומנסה לפענח את סודם של בעלי הממלכה (והמלאכה) האישית שלהם.
וכמו אותו נסיך, יוצאת מכל פגישה עם תחושה של השתאות מהולה במבוכה.
ספר מאוד חביב וקריא, גם אם מצייר מציאות קצת מתקתקה ואוטופית לחיי השיתוף הקיבוציים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אגב
האיש שרצה להיות מלך

האיש שרצה להיות מלך

רודיארד קיפלינג

תרגום מעצבן ולא קולח שקיבל את הדירוג "לא משהו".
לא מצליח להתקדם עם הגירסא העברית הזו.
אפילו תרגום גוגל אולי יהיה טוב יותר.
קראתי את הסיפור הזה לפחות פעמיים באנגלית והתרגום הנוכחי לא עושה כבוד לקיפלינג.
אמתין למשהו טוב יותר.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אגב
חופן של ערפל

חופן של ערפל

סמי מיכאל

נקרא באיטיות, קצת כבד, לא זורם, עמוס בהגיגים פנימיים זרים לאוזן המקומית,
אבל בתמונה הכללית די מעניין למי שמתחבר לאוירה של התקופה.
כרגיל אצל מיכאל, כתיבה בגובה העיניים על תרבות רחוב מורדת, מחוספסת וגסה.
מעניין מבחינה אתנית והיסטורית ומשקף את הרוח הסוערת שסחפה את האיזור העיראקי
טרום הקמת המדינה. רצוי קצת לקרוא היסטוריה של עיראק עד שנות החמישים כדי להכנס
טוב יותר לסיפור.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אגב
להתראות עכו

להתראות עכו

עלא חליחל

אינטרפרטציה עסיסית, עמוסה בתיאורים פלסטיים אכזריים אודות
תקופת מצור נפוליאון בונאפרטה על העיר עכו.(שנת 1799).
במסגרת התקופה ההיא המסופרת לכל מי שביקר בעכו וסייר באתריה,
קמה העיר המבוצרת על שליטיה, אזרחיה ואויביה לתחייה, באופן עז המערב דמיון ומציאות, אבל גם מעשיר.
הספר לא מיועד ללבבות רכים, אבל הקריאה מושכת, שוטפת, נוטפת דם ,מזעזעת ומחליאה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אגב
שלוש עשרה מקטרות

שלוש עשרה מקטרות

איליה ארנבורג

13 סיפורים קצרים וחביבים ובמוקד כל אחד מקטרת שונה ומשונה שנמצאת עכשיו באוספו של המחבר.
הוא מייחס לכל מקטרת את תהפוכות הגורל בחיי בעליה המגוונים, גלריה של טיפוסים :
מהפכן רוסי, מליונר בלגי, רב חובל דני, פועל צרפתי, חוואי הולנדי ועוד ..
כל הסיפורים הסאטיריים בעיקרם מאופיינים בהסתבכויות עם נשים ובנימה פאטליסטית לא אופטימית.
יצירה קטנה, מאוד נחמדה ומהנה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אגב

ביקורות נוספות על "ההוביט"

ההוביט

ההוביט

ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

וואו.
אין לי דרך אחרת לתאר את התחושה.
אני שמעתי על שר הטבעות ועלילותיו בכל חור אפשרי עקב אהבתי לפנטזיה ולכל ההערצה של מה שמוזר ומיוחד, אבל אף פעם לא הצלחתי לגרום לעצמי באמת להתחיל לקרוא.
התחלתי לראות את הסרטים של ההוביט בזמנם שהתחילו לצאת לאקרנים, וגם אז לא הצלחתי להמשיך לעקוב.

עד שידיד ממש טוב שלי שאוהב את העלילות הללו, שכנע אותי לנסות להתחיל לקרוא, יחד עם עזרתה של המפקדת שלי שהייתה בבעלות הספר.

אז ככה, אני מניחה שאין הרבה טעם לפרט הרבה על עלילת הספר, זה מידע שידוע כמעט לכל נפש חייה שנחשפה לתרבות הפנטזיה, אבל אספר בקצרה שספרנו על הוביט, בשם בילבו באגינס, שיום בהיר אחד מקבל ביקור ממכשף בשם גאנדולף, אשר מוביל לביקור של 13 גמדים שמעוניינים לצאת למסע שבו יחזירו לעצמם את אוצרם האבוד, והמלצתו של גאנדלף היא שבילבו יצטרף אליהם, ולמרות שהוא הוביט שחיי חיי נוחות עד אותו רגע, והוא החליט להצטרף אליהם, ומסעו אט אט נעצם ונהיה בעל השלכות כבדות יותר.

עכשיו, חווית הקריאה שלי הייתה משגעת.
באופן מפתיע כשהקשבתי לפסקול של הסרט 'הטירה הנעה של האול', הפסקול עבד לי באופן אורגני עם הסצנות שתוארו, וזה כל כך תרם לי לאווירה, שזה ממש הרגיש כאילו יש לי סרט בראש.
אבל זו סתם המלצה, הכתיבה עצמה עשתה את רוב החוויה.

נתחיל בזה שהשפה הייתה גבוהה; אומנם זה התקיל אותי בהתחלה כי פשוט לא ציפיתי לה, אבל ככל שהמשכתי לקרוא נהנתי מימנה עד מאוד, והיא גרמה לי להתרכז עוד יותר במה שקראתי ועיכלתי, כשבדרך כלל אני רצה על המילים וקוראת אותן ברפרוף ומקבלת את הרעיון העיקרי.
אחד הדברים האהובים עלי בספרים ישנים מתורגמים היא השפה הגבוהה, היא לפעמים ממש חסרה לי כשאני קוראת ספרים אקראיים ו'מודרניים' יותר, שיותר מתורגמים בשפה פשוטה וקלילה, שזה ממש לא דבר רע שגם שפה קלילה אני מעריכה, פשוט זה גורם לספרים הישנים להראות ולהרגיש יותר מיוחדים בעיניי.

והעלילה.
אני אודה ואגיד שבהתחלה קצת התקשתי להתלהב, אבל אני מאשימה בכך את העובדה שאת חצי הספר זכרתי לפי שני הסרטים הראשונים שצפיתי בהם (וכן נהנתי בצפייה, אני זוכרת שהייתי מאוד מרותקת, אבל לא סקרנית מספיק כדי לצפות בשלישי), ושסבלתי מכאב ראש נוראיים, אבל ככל שהתקדמתי לטווח עלילה שלא זיהיתי התחלתי להיות מרותקת, ולא יכולתי להפסיק לחשוב על הספר, עם הרצון להמשיך לקרוא אותו.
וכמה שאני אוהבת את ההרגשה הזו: הציפייה, המחשבות והניחושים של מה שיקרה, השאלה לאן זה יתקדם ואיך.
וגם העובדה שטולקין לא ניסה לעשות דמויות מיוחדות במיוחד; אני שמה לב ביותר מידי ספרים שמנסים תמיד להכניס עומק לדמות, אם זה בעזרת טרגדיה כזו או אחרת, שאז הם למדו משהו מהטרגדיה הזו, ונהיו חכמים יותר, וכל הקלישאה הזו.
אבל לא, פה זה פשוט הוביט אקראי שחיי בנוחות, שלדמיין יום בלי לאכול 5 פעמים ביום נראה לו כמו אסון, שצורף למסע שהוא לא באמץ מבין מה קורה סביבו ומה צפוי לו.
הכל ישיר, אין טעם לנסות לשבת ולתהות: "הממ, מעניין למה הוא עשה את זה?" או "הממ, מעניין מה הניע אותו לעשות את זה?" או "למה."
זה פשוט; פשוט, קל וחומר, אין מה לשבור את הראש, הכל ברור וכתוב, וזה כל כך נדיר בספרים שאני קוראת, וזה לא מפתיע אותי שהספר הזה הוא בין הספרים הרלוונטיים למרות תאריך כתיבתו (שנות השלושים למי שתהה), שלא לדבר על כך שהוא בין הספרים הסיפורת הראשונים שנכתבו בהשראת המיתולגיות הנורדיות וכמדומיהן.

אז אסכם ואגיד שנורא נהנתי מהספר, אהבתי כל רגע גם כשהיה לי קשה או מעייף, וזו חוויה שהייתי כל כך רוצה לחוש מחדש.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Drunk Reader
ההוביט

ההוביט

ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

את ההוביט קניתי ביום קיצי בתל אביב בחנות ספרים. קניתי אותו בגרסתו הבריטית, במהדורה יפהפייה שיצאה לרגל חגיגות 75 השנים מאז צאתו של הספר. המהדורה עטופה בכריכה באמת מדהימה ומיוחדת, פרי ידו של טולקין ולא אחר, כולה משופעת עיטורים גליים של עצים והרים ועננים בסגנון גראפי מהוקצע, שניכר כי הושפע מהעיצוב היפני הבהיר והפשוט. שמש אדומה בוהקת ומבריחה עננים קלושים, דרך מובילה אל הר איתן המתנשא אל מעל היערות ורכסי ההרים המתגמדים לו.

ככה התחלתי את ההוביט. בתחושה שאני זה עתה עומד במפתן ביתי ועוד רגע נכנס אל תוך הרפתקה צבעונית, מעוצבת ביד אמן, קסומה. גילוי נאות: את שר הטבעות טרם קראתי, למרות שתמיד רציתי. אינספור פעמים ניסיתי להתחיל את "אחוות הטבעת", אך הניסיון תמיד העלה חרס. את הסרטים אהבתי מאוד, העולם היה בעיניי כאסקפיזם עילאי... אולי עכשיו, אחרי שקראתי את ההוביט, אנסה לשוב אל שר הטבעות גם בשפת אמו.

אני חושב שהדבר שהכי אהבתי בארץ התיכונה הוא הפלך, והוביטון בפרט. התיאור של חיי ההוביט השלווים והנוחים בנוף הפסטוראלי והנעים של הפלך תמיד גרם לי לפתח געגועים תמוהים לבית שמעולם לא היה לי. הפלך מרגיש כמו אוטופיה מצוירת להפליא- הגבעות הירקרקות, הנהרות, דלתות העץ הירוקות והעגולות השקועות בתוך הגבעה ומעונות ההוביטים דמויי התעלה... הכל כל כך יפה ובהיר ומלא אור ושמחה. ושם, באמצע העולם המקסים הזה, ניצב לו בילבו. ברגע אחד הוא נזרק מתוך חייו הנוחים והמתוזמנים להפליא אל הרפתקה חסרת מעצורים, אפלה, קשה מכל דבר אחר בחייו, שהדבר היחידי שמחזיק אותו הוא יצר ההרפתקנות הקלוש שלא מטבעם של ההוביטים אותו ירש מאבותיו הטוקים.

כשהתחלתי לקרוא את ההוביט גם אני הייתי בתחילתה של הרפתקה כזו. לא הרפתקה היפותטית של תחילת קריאה בספר, אלא הרפתקה של ממש. יצאתי מחיי הנוחים לאחר 12 שנות לימוד, לאחר חופשה במושב הנעים שלי בצפון, אל תוך כור היתוך כאוטי, במסגרת לא מסגרת, בה בין כל עשרות האנשים שנזרקו לשם הרגשתי בודד, אדון לעצמי אך כפוי לממונים, וכל מה שחשבתי עליו היה כמה אני רוצה לעזוב את החור הדרומי הזה, לצאת מבין לאנשים הזרים האלו שממלאים את כל סביבתי ולשוב צפונה, הביתה, למקום שאני מכיר ואוהב. וגם בילבו, כמוני, במסעו פינטז שוב על הפלך, על תה וביסקוויטים במעון באג-אנד. וכמו בילבו, גם אני הייתי (ועדיין) בעיצומו של מסע אפל וחדש לגמרי, כמעט משולל יכולת לחזור הביתה (למרות שאני כותב מילים אלו היישר מביתי).

בהוביט הייתה בעיניי מעין תרפיה בכל הקשור להתמודדות שלי עם המסגרת החדשה שנקלעתי אליה. למען ההבהרה, התחלתי שנת שירות. השבועות הראשונים עברו עליי בקושי אותו לא הכרתי מעולם, יצאתי מהבועה והרגשתי כאילו כל עולמי נופל עליי, כאילו אני נטע זר בין עשרות אנשים המחייכים ועיוורים לקושי שלי. בהפסקות (וגם בעבודה) הייתי בורח למחילה שמצאתי לעצמי, לוקח את ההוביט ונשבה לחלוטין במסע האסקפיסטי של ההוביט. היה בזה מעין בריחה מהמציאות, הזדהות מוחלטת עם בילבו התלוש מעולמו ונזרק אל העולם הגדול והפראי. ההוביט היה כמעין מושיע אישי שלי, ומשום מה זה מרגיש כאילו עצם קניית הספר רגע לפני תחילת שנת השירות היה כמעט גורלי.

ההוביט הוא מסע אגדתי יפהפה, כתוב להפליא, כולו מעוטר בעיצוב פנטסטי וצבעוני. העולם מרתק ומהדהדות בו מיתולוגיות אירופאיות ותחושה של אגדה בוגרת. אחד הדברים שהכי אהבתי היה הדמיון הרב שהיה שם- יערות מירקווד, עיר הנהר, הוורגים, הנשרים, העכבישים, הכי הרגיש לי מלא בדמיון אלמנטרי שכזה, כאילו הסיפור נוצר מהחומר ממנו נוצרות אגדות שנשארות עם האנושות דורות שלמים.

אם זה לא מובן, ואני אפסיק כי אני מרגיש כאילו כבר חפרתי די, אני ממליץ על הספר הזה מאוד. אין לי ספק שהוא ייסב הנאה לאינספור אנשים בכל הגילאים. הוא פשוט מהספרים האלו שיכולים להוציא אדם מהבוץ, למדתי את זה על בשרי.

לפני 13 שנים•בלדין
ההוביט

ההוביט

ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

יש ספרים שמטשטשים את הגבול בין העולם שבו אנו חיים לבין העולם בהם הם מתרחשים. מה הכוונה? אני לא מדבר על כך שהם מציאותיים כל כך שהם גורמים לנו להתבלבל חס וחלילה, אלא על כך שהם גורמים לנו להשתוקק לחיות בתוך הספר לנצח נצחים.
ויש סופרים, שכשאתה קורא את המילים שהם כותבים - אתה מבין שגאונות זו לא המילה הנכונה לתאר אותם. שלמות, רגשית ומחשבתית, אלוהות יצירתית - אלה המילים המתאימות.

ההוביט הוא ספר מושלם. באמת, אין דרך אחרת לתאר את זה. הוא ספר שכשאתה קורא אותו אתה מרגיש שוב את דמך זורם ואת הלב שלך פועם. הוא כל כך חזק, וכל כך חכם, וכל כך רגיש. הכתיבה של טולקין היא השלמות בהתגלמותה, יש שיעירו על תיאורים מרובים וכתיבה מסורבלת - אבל זו הכוונה, המטרה של הספר היא להעביר אותך מסע.

איזה עוד ספר יכול לגרום לך לפחד כל כך מהרי הערפל שמעולם לא שמעת עליהם? או לפחד מהדרקון שעף מעל ההר הבודד כשאתה שוכב במיטה בחדרך? איזה עוד ספר יכול לגרום לך להתגעגע לגבעה הירוקה, ולרצות להניח רגלייך על הספה שם ולשתות עוד איזו כוסית תה - כשאתה מעולם לא היית שם?

כזה הוא הספר הזה, ההוביט. ספר חכם ורגיש שמומלץ לכל גיל. ספר שאתה מפתח איתו מערכת יחסים אינטימית שכזו, שהוא חי בך לאחר מכן לנצח.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Crucified
ההוביט

ההוביט

ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

לאחרונה, היה לי העונג להקריא את הספר הזה לילדי.
היה כיף, והיה מעורר מחשבה, למי שמקריא בשנים האחרונות די הרבה ספרי ילדים.
והנה התזה:
היום כבר לא כותבים ככה, לא כי אין סופרים כשרוניים, אלא כי הדעת (סליחה, השורה של סכומי המכירה) איננה סובלת גווני אפור.
היום הטובים חייבים להיות טובים והרעים חייבים להיות רעים.
אין מקום לדמויות מורכבות. אין מקום לדמויות לא פתורות עד הסוף.
טולקין, מעבר לכשרון לכתוב ספר הרפתקאות סוחף ועלילה עשירה, ניחן ביכולת (הבריטית, מה לעשות) להתייחס בהומור ובעוקצנות גם לגיבוריו. כשאתה דמות מורכבת, אתה יכול להיות גיבור מלחמה עשוי ללא חת וטוב לב, אבל גם עיוור מרוב חמדנות ונקמנות. אתה יכול להיות פורץ ערמומי וחד, אבל כבר נורא לרצות לחזור הביתה.
הספר הזה, הוא אביהם הרוחני של רבים מספרי ההרפתקאות המוצלחים ביותר (הארי פוטר, למשל), אבל נו באמת, אפשר להשוות?

לפני 15 שנים•
★★★★★
•זמזם
ההוביט

ההוביט

ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

"ההוביט" הוא ספרו הראשון של אמן הפנטזיה, ג'.ר.ר טולקין, שיצא לאור. הוא התחיל כסיפור בהמשכים שטולקין הקריא לילדיו לפני השינה, ויצא לאור בשנת 1937.
לספר שני תרגומים: התרגום ה"רשמי" של משה הנעמי (הכריכה הלבנה), ותרגום של טייסים ישראליים, שנפלו בשבי המצרי במלחמת ההתשה, ותרגמו בכלא את הספר (הכריכה השחורה).
"ההוביט", שעלילותיו קודמות מבחינה כרונולוגית לאירועים המתוארים ב"שר הטבעות", מגולל את סיפורו של בילבו בגינס הצעיר, שנקלע כמעט בעל כורחו למסע להשבת אוצרם הגזול של הגמדים, עם גנדלף והגמדים תורין וחבר מרעיו. בדרכם הוא נתקל בסכנות וביצורים שלא ידע כלל על קיומם ולא שיער בנפשו שיפגוש אי פעם, ומוכיח שוב ושוב את נועזותו, פיקחותו ואומץ לבו, תכונות שכלל לא חשב שיש לו.
הספר הזה קליל יותר מכל ספריו האחרים של טולקין, בשל העובדה שכוון בראש ובראשונה לילדים. אני ממליץ לכל מי שרוצה לקרוא את כתביו של טולקין להתחיל קודם בספר הזה ואח"כ להתקדם הלאה.
ספר קלאסי, משעשע, מעניין ומרגש שמוכיח לכולנו שגלומים בנו דברים שלא שיערנו שקיימים בנו בכלל, וצריך לדעת רק להוציא אותם לפועל.
ובמשפט אחד: זה ספר של טולקין. מה צריך יותר מזה?

לפני 15 שנים•
★★★★★
•טולקין
ההוביט

ההוביט

ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

הספר מאוד מהנה.

הכתיבה קלילה וזורמת, אך עם זאת השפה נשמרת עשירה. העלילה גדושה בהרפתקאות, אירוע רודף אירוע, ואין רגע משעמם בספר.

במיוחד נהניתי מהמקוריות של הספר. רוב ספרי הפנטזיה חוזרים על עצמם בשלב מסויים ולא אחת נתקלתי בסופרים ש"משאילים" רעיונות אחד מהשני ורק משנים את שמות הדמויות. אך ב"הוביט" נתקלתי בסיפורים שמעולם לא שמעתי קודם, וזה מצא חן בעיני.

לכן אני ממליצה לכל מי שחושב שכבר קרא את כל ספרי הפנטזיה בעולם, וגם למי שלא, להקדיש כמה שעות מחייכם לספר משעשע ומיוחד זה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ורדית
ההוביט

ההוביט

ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

ספר מבריק, מלא דמיון והומור, מקורי ומיוחד, פורץ דרך, נכתב הרבה לפני ספרי הארי פוטר ועולה עליהם בכמה רמות. מתאים לגילאים 0-99. מומלץ בחום!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•choulaw
ההוביט

ההוביט

ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

קראתי גם אני את התרגום של חיילי צה"ל השבויים במצרים, זה אחרי שהתחלתי לקרוא באנגלית ועזבתי מחמת השעמום.
מה אומר? אולי זה הגיל שבו התחלתי (16-17)... אין לי מושג. אבל זה גם לא משנה. כי גם בגיל 40 שום דבר לא היה יכול להכין אותי לסוף הגרנדיוזי של הספר הזה.
הסוף... ה-סוף.
זה הרגיש כאילו האלים נורדים עצמם התקבצו מאחורי טולקין בזמן הכתיבה וכל אחד צעק לו עצות לאיך ומה לכתוב בדיוק ומתי להכניס משפט כזה או אחר. סצינה כל כך אצילית ומלכותית. עובדה- עדיין לא שכחתי אותה, וקראתי ספרים הרבה יותר טובים שסופם דווקא כן פרח מזכרוני.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•הסמוראי האחרון
ההוביט

ההוביט

ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין

אוקיי, זוכרים את הביקורת שלי על שם הרוח לגבי כך שקשה לי לקרוא ספרים אחרים וכו?
שכחו מזה.
הספר.
הזה.
מהמם.
הסופר הזה כותב כל כך מדהים!
מלבד חוסר המקוריות בשמות. (פילי, קילי, ביפור, בופור, בומבור, אורי, דורי, נורי, אוין, גלוין, תורין, בלין, דולין...)
אבל אני מניחה שזה בגלל שבמקור הסיפור הזה היה שייך לילדיו (כקהל מאזינים, כמובן)
הספר הזה יפהפה. הוא שוזר כל דבר בצורה מושלמת.
לעתים אומנם צריך להתרכז כדי להבין מה הוא כתב (שפה גבוהה בטירוף) אבל... זה חלק מהכיף.
אין לי מילים.
פשוט אין לי מילים.
אההה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קוראת מגיל צעיר
דירוג
4.0
לפני 17 שנים

“מעולה שונה מהמשך הסידרה יותר תמים כייף במיוחד למי שרוצה נגיע ראשונה עם טולקין הוא נבנה לאט לאט עם כו”

33/54
ביקורות על ההוביט
הבאה
ר.ק.
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 19 שנים

“קלאסיקה במיטבה. חובה לאוהבי שר הטבעות”