“ניו יורק בתאורים יפים, לא ארוכים מידי, שעושים חשק וגעגוע. הרבה קריצות לארועים מכוננים בהיסטוריה האמריקאית, ולא בכדי אני מציין את ענייני-אמריקה בהתחלה- הם רקע מצוין ומורגש מאוד לספר. פול אוסטר כמו פול אוסטר בכתיבה זורמת ללא הפרעות, עלילה שלוקחת טוויסטים וסיבובים מעניינים שמחזיקים אותך קשוב. שמעתי מאחרים שהוא היה להם קליל- אני פחות מסכים, לקח לי זמן לקרוא אותו ועדיין הוא זורם ופולאוסטרי מאוד. אולי”

“נתן גלאס, סוכן ביטוח בגמלאות, חלה בסרטן וחיפש מקום שקט למות בו, כך מצא עצמו חוזר לשכונת ילדותו בברוקלין, ארה"ב. נתן התגרש מאשתו. וביתו היחידה רייצ'ל, כועסת עליו ולא עונה לשיחות הטלפון שלו. פגישה מקרית עם אחיינו טום ווד, בנה של אחותו המנוחה, גורמת לחידוש הקשר המשפחתי וטום הופך להיות חלק משמעותי בחייו של נתן. בינתיים, הסרטן בנסיגה ונתן נשאב לדמויות שהוא פוגש בברוקלין, אורורה אחייניתו האבודה.”

“גיל שישים הוא גיל מפתיע. אני עוד לא שם, אבל יש מספיק אנשים בסביבתי שאני רואה אותם מגיעים אליו ואני מסתכלת ונערכת. עם תוחלת החיים של העולם המערבי במאה העשרים ואחת שישים הוא כבר לא "זקן", אבל עדיין יש מספיק תחושות שהופנמו בנו בגיל צעיר ומהדהדות דורות קודמים יותר ומחייבות לפחות חשבון נפש, אם לא תחושה ממשית של כניסה לחלק הפחות אהוד בחיים. ניית'ן גלאס הוא בן שישים. כמו כן הוא מתכונן למותו ומתוקף כך”

“נניח שכל חייכם אתם אוכלים אוכל ממש גרוע. אתם יודעים שהוא לא מי יודע מה אבל לא מבינים עד כמה הוא גרוע. ואז אתם רואים את האור ונחשפים לארוחות מזינות, בריאות, שיר הלל לגוף. אתם מסיימים את הארוחה ומרגישים כל תא בגוף מודה לכם על הבחירה המצויינת שלכם. ואז אתם מבינים איזה זבל האכלתם אותו כל החיים. אז אותו דבר קרה לי עם הספר הנוכחי. זהו. הנמשל נראה לי די ברור ואני הולכת לקרוא עכשיו את כל שאר הספרים של פול”

“ניו יורק בתאורים יפים, לא ארוכים מידי, שעושים חשק וגעגוע. הרבה קריצות לארועים מכוננים בהיסטוריה האמריקאית, ולא בכדי אני מציין את ענייני-אמריקה בהתחלה- הם רקע מצוין ומורגש מאוד לספר. פול אוסטר כמו פול אוסטר בכתיבה זורמת ללא הפרעות, עלילה שלוקחת טוויסטים וסיבובים מעניינים שמחזיקים אותך קשוב. שמעתי מאחרים שהוא היה להם קליל- אני פחות מסכים, לקח לי זמן לקרוא אותו ועדיין הוא זורם ופולאוסטרי מאוד. אולי”

“נתן גלאס, סוכן ביטוח בגמלאות, חלה בסרטן וחיפש מקום שקט למות בו, כך מצא עצמו חוזר לשכונת ילדותו בברוקלין, ארה"ב. נתן התגרש מאשתו. וביתו היחידה רייצ'ל, כועסת עליו ולא עונה לשיחות הטלפון שלו. פגישה מקרית עם אחיינו טום ווד, בנה של אחותו המנוחה, גורמת לחידוש הקשר המשפחתי וטום הופך להיות חלק משמעותי בחייו של נתן. בינתיים, הסרטן בנסיגה ונתן נשאב לדמויות שהוא פוגש בברוקלין, אורורה אחייניתו האבודה.”

“גיל שישים הוא גיל מפתיע. אני עוד לא שם, אבל יש מספיק אנשים בסביבתי שאני רואה אותם מגיעים אליו ואני מסתכלת ונערכת. עם תוחלת החיים של העולם המערבי במאה העשרים ואחת שישים הוא כבר לא "זקן", אבל עדיין יש מספיק תחושות שהופנמו בנו בגיל צעיר ומהדהדות דורות קודמים יותר ומחייבות לפחות חשבון נפש, אם לא תחושה ממשית של כניסה לחלק הפחות אהוד בחיים. ניית'ן גלאס הוא בן שישים. כמו כן הוא מתכונן למותו ומתוקף כך”

“נניח שכל חייכם אתם אוכלים אוכל ממש גרוע. אתם יודעים שהוא לא מי יודע מה אבל לא מבינים עד כמה הוא גרוע. ואז אתם רואים את האור ונחשפים לארוחות מזינות, בריאות, שיר הלל לגוף. אתם מסיימים את הארוחה ומרגישים כל תא בגוף מודה לכם על הבחירה המצויינת שלכם. ואז אתם מבינים איזה זבל האכלתם אותו כל החיים. אז אותו דבר קרה לי עם הספר הנוכחי. זהו. הנמשל נראה לי די ברור ואני הולכת לקרוא עכשיו את כל שאר הספרים של פול”