"אנשים בחושך" יבינו. אנשים שחוו נדודי שינה יטיבו להבין את ספרו ההזוי (במידה מסוימת-כמו תמיד) של פול אוסטר "איש בחושך". מי שחווה לילות לבנים- אתה מתעורר פתאום באמצע הלילה ולא מצליח להרדם שנית. בתחילה אתה שוכב ער במיטה, מתרגל לקולות הלילה- בבית פנימה ומחוצה לו. מנסה את כל התנוחות האפשריות שאולי יביאו להרדמות מיוחלת, מצטנף כעובר, נשכב לאורך, אחר כך- לרוחב וגם באלכסון, פשוט אברים, הראש על הכר, הכר על הראש, מחבק את הכר, משלשל ידיים מחוץ למיטה, על הבטן, על הגב, אולי שכיבה על הצד "תציל את המצב". כלום. עירנות מוחלטת. הזמן "שצריך ליסוע כי זה מה שזמן צריך לעשות" (כשירו של אהוד בנאי) עוצר! אפוף באפילה, המחשבות זורמות בקצב מסחרר, הן באות והולכות, לפעמים חסרות פשר, מחשבות אסוציאטיביות מובילות אחת לשניה. ממה שקרה הערב, למה שקרה לפני שנים רבות, מציאות מתערבבת בדמיון, סיפור נארג בחושך, הזיה, נים לא נים, פתאום תובנה שחלמת לרגע, הגבול בין מציאות לחלום, בין מציאות לבדיה מיטשטש, המחשבות הן כמו חוליות לא אחידות בשרשרת החיים שלך.
הספר "איש בחושך" מבטא זרם מחשבות כזה, עת נודדת שנתו של איש מזדקן, שהתאלמן מאשתו האהובה, ולאחר שנפגע בתאונת דרכים, מתגורר עם בתו שנעזבה על ידי בעלה ועם נכדתו שבן זוגה נרצח באכזריות נוראית בעיראק. שלושה אנשים בודדים מתקשים להתמודד עם האובדן שכל אחד מהם חווה, ומנסים להתנחם זה מזה. הספר בעיקרו הוא רצף המחשבות של אוגוסט בריל, האיש המזדקן, בעת ששנתו נודדת. מחשבות נודדות מהמתרחש בחייו בהווה לארועים מהעבר, רצף אסוציאטיבי שפורש את מערכת היחסים שלו עם אשתו, בתו ונכדתו, שמתמקד בארועים קשים שנחוו על ידי אנשים שונים, שמנתח סרטים שצפה בהם לאור תאוריה מענינת שפיתחה נכדתו העוסקת באמנות, כשהשניים צפו במחרוזת בלתי נגמרת של סרטים כדי לברוח מהמציאות. ובצד כל אלה, בודה בריל סיפור מליבו הנשזר במחשבות הפוקדות אותו בלילות הלבנים, על גבר ניו יורקי, בריק, קוסם במסיבות יום הולדת, שמוצא עצמו בעולם אלטרנטיבי (כי עולם עלום מתגלגל לו) בו מצויה ארצות הברית במלחמת אזרחים בשל הפרדות מדינות מהפדרציה והכרזה על עצמאותן, כאשר הוטלה על בריק משימה, שאם יבצעה תסתיים המלחמה, אך גם חייו, וכמובן שלסיפור הבדיוני נגיעות לחייו של אוגוסט בריל. המציאות והבדיה, הצפוי, המיקרי וצירופי המקרים, כל המרכיבים המוכרים בספריו של פול אוסטר מצויים גם בספר הזה. אבל הוא כל כך הזוי ולעיתים ממש חסר פשר (למשל הסוף של בריק) ונראה כל כך פרום, שאולי ניתן להסביר זאת רק במחשבות המתעתעות בנו בשעת נדודי שינה. למרות שספריו האחרים של פול אוסטר שקראתי טובים לאין ערוך מהספר הזה, עדיין אני מוצאת את עצמי נקשרת בנימי נפשי לכתיבתו ולאמירותיו, תמיד אני מוצאת את עצמי בסיפוריו, הם תמיד רלוונטים לעולמי. חישבו עליו כאופציה בנדודי השינה הבאים שלכם.
