ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 23 ביוני, 2011
ע"י אוהבת לקרוא
ע"י אוהבת לקרוא
נכון. אני מודה. הספר האחרון שקראתי היה כל כך גרוע שגם אם עכשיו היו נותנים לי לקרוא את "דפי זהב" של אזור גוש דן לשנת 2011 הייתי נהנית מכל רגע...
עדיין, אני רוצה לחשוב ולהאמין על עצמי שזאת לא הסיבה שבגללה כל כך אהבתי את "שגיונות ברוקלין" של פול אוסטר.
הספר הזה משרה איזשהו קסם לדעתי שלא יצא לי לפגוש בהרבה ספרים אחרים לפניו:
קסם מעצם הגדרתו קשה לפעמים להסברה אבל אני חושבת שכאן זה משהו שנעוץ בדמויות. משהו בהן עובר בין הדפים ישר ללב שלך.
נתן, גיבור הספר (למרות שהוא טוען אחרת) הוא גבר בסוף שנות ה 50 לחייו. הספר מתחיל כביכול אחרי שהכל כבר נגמר לו: הסרטן, הנישואים, הקשר עם הבת שלו ובגדול זה נראה שהוא אחרי הכל... אחרי החיים שלו.
הוא מגיע לברוקלין בשביל כמו שהוא כותב : "לחפש מקום שקט למות בו..."
כבר בעמוד הראשון משהו בפשטות של הדמות הזאת עשה לי את זה.
ככל שאנו מתקדמים אנו מגלים כי נתן רק מתחיל לחיות. המשפט הידוע שאומר כי "החיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות אחרות" מעולם לא בא לידי ביטוי בצורה יפה יותר כמו בספר הזה.
נתן פוגש במה שנקרא פרק ב' של חייו דמויות מרתקות שעוזרות לו ולנו לגלות מיהו בעצם ומה חשוב לו בחיים שעכשיו הוא מבין שעוד לא נגמרו ושיותר חשוב מכך – הוא לא רוצה שהם ייגמרו.
חלק מהדמויות שיפגוש היו שזורות בעברו וחלק יעצבו את עתידו מחדש.
למרות שאולי אני גורמת לכל זה להישמע מאוד פלצני או מתפלסף זה ממש לא ככה! (מה אתם רוצים, אני לא פול אוסטר).
ישנה עלילה מאוד ברורה ששזורה מאוד יפה בכתיבה שנונה ואיכותית. השילוב הזה תמיד עושה את העבודה.
פעם ראשונה שכשסיימתי ספר אמרתי לעצמי בעצב: "בואנה, חבל שהוא לא אמיתי הנתן הזה. נשמע כמו אחלה בן אדם... הייתי שמחה להכיר אחד כזה בחיי"
באחד העמודים האחרונים בספר נכתב: "לעולם אין להמעיט בכוחם של ספרים" .
המשפט הזה כל כך נכון גם לגבי הספר בו הוא נכתב...
23 קוראים אהבו את הביקורת
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
