ביקורת ספרותית על שגיונות ברוקלין - ספריה לעם # 568 מאת פול אוסטר
ספר טוב

---

גיל שישים הוא גיל מפתיע. אני עוד לא שם, אבל יש מספיק אנשים בסביבתי שאני רואה אותם מגיעים אליו ואני מסתכלת ונערכת. עם תוחלת החיים של העולם המערבי במאה העשרים ואחת שישים הוא כבר לא "זקן", אבל עדיין יש מספיק תחושות שהופנמו בנו בגיל צעיר ומהדהדות דורות קודמים יותר ומחייבות לפחות חשבון נפש, אם לא תחושה ממשית של כניסה לחלק הפחות אהוד בחיים.

ניית'ן גלאס הוא בן שישים. כמו כן הוא מתכונן למותו ומתוקף כך הוא מגיע להתגורר בברוקלין. כדי למות. זה לא שהוא מרגיש זקן במיוחד, אבל יש לו חוות דעת רפואיות שמצדיקות את התחושה הזאת שלו. הוא פורש מעבודתו כסוכן ביטוח, עצוב ממותה של אחותו ג'ון, מנסה לשווא להשלים עם גרושתו ועם ביתו המנוכרת, ובעיקר מבלה את ימיו בברוקלין בשגרה שקטה ובהמתנה למותו. נכון שאנשים אחרים במצב דומה הולכים אל הטבע, להתבודד מול הרים שגיאים או מול נוף ימי פראי. אבל ניית'ן הולך אל המולת העיר ומתנחם בשגרה הסואנת שלה.

ואז... אז הכל משתנה. זה מתחיל כשהוא פוגש את האחיין הגאון המבטיח שלו טום, סובל ממשקל יתר ומוכר בחנות ספרים, ממשיך כשהוא חובר אליו ואל המעסיק הנוכל שלו, ומסתבך כשיום אחד נוקשת על דלתו של טום אחייניתו לוסי בת התשע שהגיעה לשם לבד. שלא כמו הכריכה האחורית, אני לא חושבת שזו יצירה מפתיעה ושונה מקודמותיה, או מאלה שבאו אחריה. זוהי יצירה אוסטרית מאוד מאוד טיפוסית שדנה בהיבטים של ספרות ואומנות ודרכם מנתחת את החיים ואת משמעותם. הספר כתוב בגוף ראשון, ודרך עיניו של ניית'ן הבלתי מודע והאטום רגשית אנחנו חווים את לידת עוף החול המחודשת שלו. קצת כמו מר אל כאן אנה אבל בלי הקיטש והשמאלציות של ילדה שמביאה גאולה ללב נדכא, אלא יותר צרכים שמביאים אדם מדוכא לפעולה.

עוד אוסטר, אולי צריך למספר אותם. טוב כמו אוסטר, כתוב היטב, מלנכולי לעיתים, אבל במקרה הזה גם מלא תקווה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על שגיונות ברוקלין - ספריה לעם # 568